מסופר על שני שכנים בבניין אחד.
הראשון- יהודי שעובד כעו"ד לפרנסתו, והשני - קבלן שיפוצים ערבי.
יום אחד נפגשו שניהם בחדר המדרגות וסיפרו זה לזה כי הם מכרו את הדירות...
"בכמה מכרת את הדירה שלך?", שאל הערבי
"בשני מליון שקל", ענה היהודי, "ובכמה אתה?..."
"בשניים וחצי מליון", ענה השכן הערבי
"כיצד זה יתכן כזה פער?", התפלא היהודי, "הלא יש לנו בדיוק את אותה הדירה, אותו הגדול ואותו הבניין?"...
"אה, זה פשוט מאוד...", ענה הערבי
"לך יש שכן שיפוצניק ערבי, אבל לי יש שכן עורך דין יהודי..."
***
פרשת במדבר פוגשת אותנו ועוסקת, כמה אקטואלי מצידה, ביחסי שכנים.
היא מלמדת בשני מקומות שונים כי "טוב לצדיק טוב לשכנו" (על השבטים יהודה, ישכר וזבולון שהיו בסמיכות למשפחות של משה ואהרן ולכן זכו לגדול בתורה) וגם כי "אוי לרשע אוי לשכנו" (על שבט ראובן שנגררו אחרי קרח ועדתו שהיו בשכנותם).
כח ההשפעה והחברה שבה האדם מקיף את עצמו משמעותי מאוד. מסתבר שהאדם נמדד לעיתים לא רק לפי מה שהוא עצמו אלא לפי "השכן שלו"- מה הוא שווה...
עלה בדעתי השנה לברר שני דברים בהקשר זה:
א. אצלי אישית ההיפך של "טוב" זה "רע", כלומר הביטוי המקביל ל"טוב לצדיק טוב לשכנו" היה אמור להיות מבחינתי: "רע לרשע רע לשכנו", מאיפה הגיע ה"אוי" הזה ומה משמעותו מוסיפה להבנת הביטוי?
ב. חשבתי גם על כך שהביטוי מדבר בעצם על מצב שהצדיק נמצא ליד מישהו "ניטרלי" ומשפיע עליו לטובה, וכן כאשר ליד הרשע נמצא מישהו "ניטרלי" הוא עשוי להיות מושפע ממנו לרעה, אך יש נעלם שלישי שלא ידוע לנו עדיין ולא דובר...
מה קורה עם השכן של הצדיק זה הרשע, והשכן של הרשע זה הצדיק? כאשר הם עצמם אחד ליד השני- מי מושפע ממי? האם יש סיכוי ל'דו קיום' שכזה בכלל? או שיש יחסי כוחות ואם כן- מי גובר על מי?
לשאלה זו ישנן גם השלכות מעשיות. למשל, מה ראוי יותר?
האם נכון לגור בעיר או שכונה מעורבת, מתוך תפיסה שאני יכול להשפיע לטובה על הסביבה במקרה הטוב, או אפילו מתוך תפיסה שמגורים במקום כזה יחזקו את התפיסות האישיות שלי עצמי.
יצא לי להכיר מישהו שבחר מלכתחילה לגור בשכונה מעורבת שהשכנים החילוניים נוסעים שם בשבת, וכאשר שאלו אותו מה לגבי "חינוך הילדים"? הוא ענה שדווקא כך הוא בוחר לחנך את ילדיו- שידעו שיש יהודים שרח"ל נוסעים בשבת, ושיגדלו מתוך זה ויבינו מה הסיבה שהם לא נוסעים בשבת!...
אך ישנה תפיסה נגדית שבוחרת להישאר מנותקים ב"חממה" שלהם, באותה 'תיבת נח' מובדלת ומבודלת, מתוך בחירה שלא להשפיע ובעיקר שלא להיות מושפעים. כמאמר המליצה החסידית, 'מטאטא יכול לנקות את כל העולם, אבל הוא עצמו נשאר בסוף הכי מלוכלך'...
לכאורה החשש או הנידון בתפיסות הללו הן מי משפיע על מי והאם הסכנה גוברת על תחושת השליחות והאמונה בחיבורים טובים ומועילים?
כיצד נדע מה הדבר הנכון לעשות?
לאמיתו של דבר חילוקי הדעות והגישות בעניין זה לא נולדו היום.
במסכת אבות (ו,ט) רבי יוסי בן קיסמא מייצג את התפיסה לפיה עלינו לעשות הפרדה ולהקפיד באדיקות על הסביבה שבה אני רוצה למצוא את עצמי, מאחר וכאשר הציעו לו לעבור דירה לעיר אחרת בעד שכר רב הוא בחר להישאר בעירו שהצטיינה בתורה ויראת שמים, "אני אין אני דר אלא במקום תורה".
אך כבר ראינו מקרים שבהם יצאו החכמים בשליחות לבבל ולמקומות אחרים כדי להשפיע מתורתם ולהתערב עם הבריות.
חז"ל אפילו טענו כי היתה הקפדה על יעקב אבינו על כך שהחביא את דינה בתו מפני עשיו, מכיון שדינה היתה יכולה להחזיר את עשיו בתשובה.
משמע שהם האמינו כי היה בכוחה של צדיקה זו להשפיע על הרשע, ולא להיפך.
ישנה גם גמרא שמחלקת וטוענת כי הנוסחה קשורה גם לעוצמה הנשית. בכוחה של אשה צדיקה להשפיע על בעלה הרשע, אך אין בכוחו של גבר צדיק להשפיע על אשה רשעית אלא להיות מושפע ממנה.
לעומת אופציית ההפרדה הראשונה שרבי יוסי בן קיסמא דגל בה, ישנה אפשרות נוספת- אופציית החיבור. אפשרות זו תלויה בעיקר בפיתוח המודעות העצמית ובתשובה לשאלה האישית: מה נכון לי.
האם אני מזהה את עצמי כאדם שיכול לגור לא רק ליד צדיק אלא להיות בעצמי ה"צדיק" שיגור ליד מישהו אחר ושונה ממנו ויוכל להישאר הוא עצמו וגם להשפיע טוב לסביבתו?
גם רבי יוסי בן קיסמא השיב על שאלה זו רק לעצמו- "אני איני דר אלא במקום תורה". מה אתה תעשה? תחשוב בעצמך מה מתאים לך!...
הבחירה היא בידנו להיות אותו "צדיק" או לחילופין להפוך להיות אותו "רשע" ונגרר.
הבחירה שלנו לבחור האם להישאר בצד המוסרי שיכול להשפיע רק טוב לסביבה שלו ולשנות את העולם בצורה הזו, או להשתמש בכוחות ההרס והרוע של הצד השני, לזרוע הרס וחורבן, נקמה ולינץ' כדי להעביר את המסר שלי בשפה זרה.
פרשת במדבר לא רק מלמדת אותנו על השפעה סביבתית, היא גם מלמדת אותנו על מיוחדות אישית שנובעת מזיקוק ודיוק הכוחות והיכולות האישיות שלי.
אותם ה"דגלים" הייחודיים של כל שבט מלמדים על האינדוידואליות של הפרט בתוך הכלל, על יכולת הבחירה שלו ועל הצורך לפתח "עמוד שדרה" אישי גם ומתוך הציבור, לא להיות כ"עדר" אלא מלמד על הצורך להביא את המיוחדות האישית שלי, את הדעה והבחירה האישית שלי, לתוך הפסיפס האנושי היפה והמגוון.
האדמו"ר מקלויזנבורג, שאיבד אחד עשר מילדיו בשואה האיומה, התבטא פעם על השואה כי היה יכול להיות אף גרוע יותר.
כאשר שאלו אותו חסידיו מה כבר היה יכול להיות גרוע יותר מזוועות האימים של אותה תקופה נוראה? ענה להם: "גרוע יותר מכך היה אילו אנחנו היינו הרוצחים".
מוטב להיות מהצד המוסרי, המפסיד והסובל, להיות "צדיק ורע לו" אפילו, מאשר להפוך להיות "רשע".
זה לא שאני מושפע מהרשע, זה להפוך להיות בעצמי הצדיק או הרשע, על פי בחירה מונחית שלי.
מצב כזה, כשאני יכול להפוך ברגע לרשע, זה לא רק תיאור מצב אובייקטיבי של משהו "רע", זה כבר ממש "אוי" של אזהרה, אל תלך לשם, לא טוב שם.
הרב אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה וממנהלי איגוד ענ"ף לנוער מתמודד
להארות וליצירת קשר: Merkazkuma@gmail.com