אין גשם, השמיים בוכים על סבתא

(צילום: באדיבות המצלם)

סבתוש, אתמול עמדנו צפופים מסביב קבר הטרי שלך. הקברנים עם אתי החפירה יישרו את רגבי האדמה הלחה שנרטבה מדמעות השמיים.

כן, לפי הבכי של כולם היה נראה כי זו טרגדיה ונקטפה אישה צעירה, שהשאירה יתומים רכים.

לכי תסבירי לכולם שאת הלכת והשארת אותנו עם מכתש כזה גדול שיקח לו זמן המון זמן להתאחות.

כשכולם ביקשו שם סליחה, חשבתי על זה שאני צריכה לבקש סליחה יותר מכולם, יודעת למה?

כבר שנה שאני מספרת לכולם שאנחנו לא יכולים לשתף אותך במשחקי קופסא כי כתוב עליהם עד 99 וזה כבר הגיל שלך.

הגאון שהגביל את הגיל של המשחקים כנראה לא הכיר אותך ולא הבין שמדובר בחתיכת פייטרית ששיחקה במשחק החיים הכי הוגן שיש, עד שהזיהום המטופש הזה גנב אותך.

את מבינה, סבתא, שזה 'וואחד' משימה לכתוב לך את כל מה שמאיים להתפוצץ בבטן, כי מה אומר?

שה'קאפוסטה' שלך היה כזה שאנשים הגיעו אליו מכל הארץ לאכול ומי שלא הגיע שלחת לו אוכל בשקיות שחורות של זק"א עם מדבקות?

או שהיתה לך גישה ישירה לריבונו של עולם, דיברת אליו כאילו הוא מכיר אותך מהפלמ"ח וכשהאתגרים לא הפסיקו לרגע בחיים, הרמת אנחה הונגרית כזו ואמרת 'יואו אישטנם' ואז הכל הסתדר תיכף ומיד?

או שנדבר על התפילה שלך שלא וויתרת עליה אף יום ולא משנה איך הרגשת ועד שלא סיימת את כל הרשימה של החולים לא היית רגועה?

הרופא בדיוק אמר בחודש הזה ששכבת והגוף שלך בגד בך, שאולי לא כדאי לבוא להתפלל איתך כל יום כי זה גורם לך התרגשות כזו , מסוכנת.

יודעת מה, הכי כיף זה לחשוב על הציניות המתוקה שלך, זו שביקשה מכל החבר'ה בני 17 ומעלה שיתחתנו כבר ובירכת אותם עם דמעות כאלה, שלא השארת ברירה אלא לרוץ להתחתן ולעשות לך נחת. בינינו, הברכות שלך התקבלו.

הכי אהבנו לסחוב לך מטפחות מהארון ולראות כמה סבתא אופנתית יש לנו שזיהתה ראשונה את הטרנד המטופח הזה.

אגב, את לא מבינה איך קשה להסביר לאנשים כמה פשוטה היית, עם נעלי נוחות וחלוק משובץ כזה, עם אפס ראוותנות. יכולת בכיף לשבת על איזה מרצדס היברידית ולטוס לחו"ל כל חודש ולקנות לעצמך יהלומים 24 קארט ובחרת להקדיש את כל החיים שלך לשני, לעשות טוב לאחרים ולעולם לא לנקר עיניים.

הידיים האלה שעמלו על כריות ועל בניית מפעל ענק שהפך למותג ישראלי נחשק - 'פריד' (תראי לי ישראלי אחד בלי פוך של פריד). הידיים האלה נטולות טבעות או תכשיט נוצץ אחר. הן עסקו כל השנים האלה בקילוף תפוחי אדמה וניקוי עופות, בשביל אחרים.

במטבח שלך עמדו סירים בגודל כזה שאדם יכול לגור בפנים וכל סיר חולק לכל מיני אלמנות ויתומים והשד יודע מי עוד.

בבוקר, נעמה בת ה-4 שאלה את יוסי אבא שלה למה הכניסו את סבתא באדמה ואז היא בכתה כאילו מישהו מת כשהבינה שהיא לא תפגוש אותך יותר.

לא הצלחתי לסיים את הסרטון כי היא לא הפסיקה לבכות שם.

מה שילדה בת 4 מבינה זה מה שכולם מרגישים, שאנשים כמוך מזן כזה כבר לא מייצרים היום.

וכשלוקחים לך משהו נדיר זה כואב מדי, מבינה?

סבתא, תמליצי עלינו טוב, תעשי לנו 'הוצ'ומו' (שזה להוציא עין הרע, למי שלא מבין את המילה המשונה הזו) שם למעלה. שבי ליד ה'ריבונו' שאהבת כל כך ותשגעי אותו עד שיביא לנו את המשיח.

להתראות, אהובה.