פרשת השבוע, פרשת בלק, עוסקת בדברי בלעם בקללה שרצה לקלל את ישראל ויצא מברך. אחד הדברים שבעלם הרשע מתמקד בהם ולוטש עליהם 'עיניים' (עין אחת במקרה שלו) הם מקור הכוח של עם ישראל 'אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות' הוא יודע היטב שאם תהיה לו שם אחיזה אם רק תהיה לו דריסת רגל בחצרות ה', הכל כבר ילך הרבה יותר קל.
הגמרא במסכת סנהדרין מזכירה את היחס את של בלעם למקומות של תורה ותפילה:
אמר רבי אבא בר כהנא: כולם חזרו לקללה, חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות. שנאמר: "ויהפך ה' אלוהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלוהיך'' –
אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, ביקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות.
הפסוק הראשון
מעניין שאת הפסוק של בלעם "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" נהפך לפסוק המזוהה ביותר עם בתי כנסיות ובתי מדרשות ובפרט אצל בני אשכנז כמו שהביא המשנה ברורה (בתחילת סימן מו):
קודם בואו לבית הכנסת בעוד שהוא עדיין בהחצר בית הכנסת יאמר "בבית א-לקים נהלך ברגש". וירגיש וירתע עצמו בהכנסתו לבית הכנסת מרוב פחדו וימתין וישהא מעט ויאמר "ואני ברוב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך" ואח"כ יכנס.
וכן יודע בשם האר"י ז"ל (עיין כף החיים סי' כה אות כה) שכאשר האדם בא לבית הכנסת, 'הפתיחה' אותו 'דיבור ראשון' יכרע וישתחווה ויאמר ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחווה אל היכל קודשך ביראתך'
מה לבלעם בבית הכנסת?
בסידור היעב"ץ כתב לפני 'מה טובו' וזה לשונו: לא יאמר פסוק 'מה טובו' שאמרו בלעם עכ"ל. אך זו לא רק שיטת היעב"ץ גם בשו"ת המרש"ל כתב: בבוקר כשאני בא לבית הכנסת מתחיל אני בפסוק ואני ברוב חסדך, ומדלג הפסוק הראשון שאמר בלעם.
דברים אלו קשים להבנה הרי חז"ל (עיין ברכות יב ב) רצו לקבוע את פרשת בלק בקריאת שמע, ונמענו מכך מחמת טורח הציבור. מה גם שבתפילת מוסף של ראש-השנה מלאה בפסוקים מבלעם 'לא הביט און ביעקב'. וכפי שכתבו בספרים הרי הגמרא עצמה אומרת שכולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות. ואם כן מפסוק זה יצא רק ברכה ולכן שפיר יש לאומרו.
החסד הרב בהיכלות ה'
טעם נאה לאמירת הפסוק מתהילים מובא בשם הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל שביאר כי דוד המלך כאשר נכנס לבית הכנסת ולבית המדרש היה מרגיש שעושים אתו 'חסד' של ממש. ואני ברוב חסדיך אבוא ביתך' הקב"ה אל חנון ורחום עושה עם האדם 'רוב חסד' ומכניסו תחת כנפי השכינה בהיכלו. ומכאן ילמד האדם לא לבוא לבית ה' בעצלות וברגלים כושלות כמי שקפאו שד. אלא להפיך ישמח על אותו חסד שניתן לו לבוא ולהיכנס בחצרות בית ה'.
רבנו הרמב"ן כותב בסוף פרשת בא (שמות יג טז) שתכלית היצירה והבריאה של האדם הוא שיבואו ויתכנס בבתי כנסיות ובתי מדרשות ויאמרו כולם בקול גדול 'עבדיך אנחנו'
והיא כוונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו, שבראו וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו, עכל"ק.
המתפלל בבית יקבע מקום מיוחד
בספר שפת אמת על הש"ס (ברכות דף ו ע"ב) כתב על דברי הגמרא שם:
כל הקובע מקום לתפלתו אלוקי אברהם בעזרו - לפי ששיבח מקודם תפילה בצבור בבית הכנסת אמרו כאן דגם המתפלל בביתו כשקובע מקום מיוחד לתפלה יש שם הכנה.
כמו שיש זכות הצטרפות הרבים כן יש הצטרפות הרבה זמנים מה שמתפלל בכל יום ויום במקום זה המיוחד חל הארת הקדושה שם ולכן אסור לשנות המקום ..לכן אמר אלקי אברהם בעזרו שהיה יחיד כי לא היה שם שום עובד ה' כמותו לצרף אתו וכמו כן כשאדם יודע ומבין תועלת עצום בהתפללו בפני עצמו כקובע מקום הוא בעזרו.
נאום הגבר שתום העין
עוד באותו פסוק אנו מוצאים סגולה לעין הרע ר"ל לומר הפסוק 'אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך'...לפי שהפסוק מה טובו כו' אמר בלעם הרשע שרצה להכניס עין רעה בישראל ולא עלה בידו משום שאמרו ישראל הפסוק אשתחוה וכו' לא היה שולט בהם עין רע של בלעם הרשע. (שש"ק פר' דברים בשם רבי בונים מפרשיסחא זצ"ל)