בפרשת השבוע ‘פקודי’ כתוב: "והנשאם הביאו את אבני השהם ואת אבני המלאים לאפוד ולחשן" (שמות לה, כז).
רש"י מפרש ש"והנשאם" נכתב בכתיב חסר – ללא יו"ד – משום שהתעצלו הנשיאים בהבאת נדבתם. עם זאת, רש"י מבאר: "כך אמרו נשיאים: "יתנדבו צבור מה שמתנדבין – ומה שמחסרין אנו משלימין." לכאורה הדבר תמוה – הרי הנשיאים נקטו בגישה הגיונית ומחושבת! גם בימינו, נהוג שקרובי החתן והכלה אומרים: "קודם תקבלו מתנות מכולם, ומה שיחסר – אנו נשלים." אם כן, מדוע בכל זאת נחשבת הנהגתם של הנשיאים לעצלות?
את הסיבה לכך ביארו בדרך משל: דמיינו חזן שבמהלך קדושת מוסף פוצח בסלסולים נאים דווקא ב"שמע ישראל", במקום להתחיל כמקובל מ"הוא אלוקינו". בסיום התפילה ניגש אליו מתפלל ושואל: "אכן, סלסלת יפה ב'שמע ישראל', אך איך הצלחת להתאפק ולשתוק כשכל הקהל קרא יחדיו 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'?"
כך גם בענייננו – כאשר עם ישראל כולו מתגייס בהתלהבות לנדבת המשכן, איך ייתכן שהנשיאים יעמדו מנגד? ייתכן שהצעתם הייתה הגיונית, אך איך הצליחו להתאפק?!
רעיון זה מהדהד גם במגילת אסתר. הגמרא (מגילה ד.) אומרת: "חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר: 'אלקי אקרא יומם ולא תענה, ולילה ולא דומיה לי'." עיקר הקריאה ביום, אך קוראים גם בלילה – כי איך אפשר להתאפק ולשתוק כשמגיע ליל פורים?!