או קנה מיד עמיתך(ויקרא כה' יד')
הגמרא בבא מציעא דף מז: מביאה את מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש האם קניין כסף הוא מדאורייתא. רבי יוחנן סובר שקניין כסף הוא מדאורייתא אלא שחכמים חששו שמא אדם יקנה מחבירו סחורה ולפני שיספיק לקחת את הסחורה היא תינזק בחנותו של המוכר כגון ע"י שריפה וכדו' ואז יאמר המוכר לעצמו אינני צריך לטרוח בהצלת סחורת הקונה כי בזה שהקונה שילם לי עבור הסחורה הוא קנה אותה ועכשיו היא בבעלותו המלאה וממילא גם ההפסד הוא רק שלו לכן חכמים תיקנו שקניין כסף לבד לא מועיל והקונה צריך לעשות קניין משיכה.
ריש לקיש סובר שקניין משיכה הוא מן התורה וכך הוא גם דורש את הפסוק "או קנה מיד עמיתך" דבר הנקנה מיד ליד וקניין כסף הוי רק מדרבנן.
קניין כסף בקרקע
המשנה קידושין כו. אומרת שנכסים שיש להם אחריות נקנים בכסף בשטר ובחזקה ומבאר רש"י שקרקעות הוי נכסים שיש להם אחריות כי גם הלווה וגם המלווה סומכים עליהם.ובהמשך מביאה הגמרא את דרשת חזקיה מהפסוק "שדות בכסף יקנו" (ירמיה לב' מד') שזהו המקור שקרקע נקנית בכסף.
מחלוקת האחרונים בהבנת מהות קניין כסף
הסמ"ע בחו"מ סי' קצ' מבאר שמהות קניין כסף הוא נתינת הערך והשוויות הממונית של החפץ הנקנה למוכר אלא שכדי לעשות את מעשה הקניין ולהעביר את הבעלות הממונית על החפץ מהמוכר לקונה מספיק שהקונה ייתן פרוטה אחת למוכר כתשלום עבור החפץ ושאר השווי הממוני ייחשב כהלוואה שהקונה לקח מהמוכר.
הט"ז בחו"מ סי' קצ' מקשה על הסמ"ע שהרי הגמרא בקידושין ב. לומדת קידושי כסף באישה מקיחה קיחה משדה עפרון נאמר "כי יקח איש אשה"(דברים כב') ונאמר "נתתי כסף השדה קח ממני"(בראשית כג') ונאמר "השדה אשר קנה אברהם" וא"כ משמע שנתינת הכסף לעפרון יצרה קניין בשדה וכן הדין באישה המקבלת כסף שחל קניין הקידושין בעת נתינת המעות.
ולכאורה נתינת הכסף בקידושין איננה כתשלום עבור שוויות האישה וא"כ מוכח שנתינת הכסף היא פועלת מעשה קניין המראה על גמירות דעת הצדדים ולא כפי שהסמ"ע לומד שנתינת הכסף היא תשלום עבור שווי המקח.
וא"כ עולה בידינו מחלוקת בהבנת מהות קניין כסף לפי הסמ"ע קניין כסף הוי כסף שוויות ולפי הט"ז נתינת הכסף הוי כסף קניין.
נפק"מ בין הסמ"ע והט"ז
הנפק"מ בין הסמ"ע והט"ז היא כמה כסף הקונה צריך לתת אחרי שנתן את פרוטת הקניין הראשונה. לפי הסמ"ע שכסף הוי כסף שוויות וממילא הפרוטה הראשונה היא חלק מתשלום השווי ולכן מקזזים את הפרוטה משווי המקח ואת הנשאר צריך לשלם למוכר
אבל לט"ז שכסף הוי כסף קניין אז הקונה צריך לשלם את מלוא שווי המקח למוכר וזאת בנוסף לפרוטה שהוא נתן למוכר בעת הקניין כי פרוטת הקניין מטרתה לעשות חלות קניין והיא איננה עולה לחשבון התשלום על שווי המקח כפי שסוכם בין הצדדים.
קניין כסף בגוי
מתוך סוגיית הגמרא בבכורות דף יג. עולה מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש באופן הקניין שגוי קונה. רבי יוחנן סובר שגוי קונה במשיכה ואינו קונה בקניין כסף וריש לקיש סובר שגוי קונה בכסף ואינו קונה במשיכה.
נחלקו הראשונים להלכה כיצד גוי קונה התוס' בבכורות יג ד"ה אם גופו וכן הרמב"ן ןהרא"ש סוברים שגוי קונה במשיכה אך דעת רש"י ועוד שגוי קונה דווקא בקניין כסף
המשנה בבכורות יג. לומדת מהפסוק "הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה"(במדבר ג' יג')שרק בהמה ששייכת כולה לישראל חייבת בבכורה אבל אם לגוי יש חלק בבהמה הרי היא פטורה מבכורה
הרא"ש בבכורות פ"א סי' ב' כתב שכיוון ויש מחלוקת ראשונים מהו הקניין שגוי קונה בו אז אם ישראל עושה שותפות עם גוי בבהמה וממילא הישראל ייפטר מחיוב בכור בהמה אז ראוי להחמיר כשיטת כל הראשונים בקניין גוי ולכן צריך הישראל לדאוג שהגוי גם יקנה בקניין כסף וגם ימשוך את אוזן הבהמה כדי לעשות קניין משיכה וכך גם פסק שו"ע יו"ד סי' שב' סעיף ו'.
נפק"מ במכירת חמץ לגוי
המשאת בנימין בסימן נט' כתב שעל פי דברי הרא"ש ופסק השו"ע שגוי הקונה מישראל ראוי שיעשה גם קניין כסף וגם קניין משיכה א"כ גם במכירת חמץ לגוי כדי להימנע מאיסור בל יראה ובל ימצא ראוי שהגוי יקנה מהישראל גם בקניין כסף וגם בקניין משיכה. (ועיין בהמשך דבריו שהביא סברות להקל )
המקור חיים כתב שחמץ הנמכר לגוי לפני פסח ולא ידוע אם הגוי עשה בו גם קניין משיכה לאחר הפסח החמץ אינו אסור מטעם חמץ שעבר עליו הפסח וכן פסק השו"ע הרב או"ח סי' תמח' והמשנה"ב בסי' תמח' סעי"ק י"ז וטעמם כי איסור חמץ שעבר עליו הפסח הוא רק מדרבנן ומכיוון שיש ספק האם הגוי צריך לקנות במשיכה או בקניין כסף אין להחמיר בדרבנן ולאסור את החמץ לאחר הפסח.
סיכום
לסמ"ע קניין כסף הוא מדין כסף שיווי ולכן הפרוטה שנותנים בעת הקניין היא חלק מהתשלום עבור המקח. לט"ז הכסף הניתן בעת המכירה הוא מדין כסף קניין שהוא הפועל את חלות הקניין ולכן הפרוטה הניתנת בעת הקניין איננה חלק מהתשלום עבור המקח ועל הקונה לשלם את דמי המקח בתוספת הפרוטה שנתן בעת מעשה הקניין.
גוי הקונה מישראל נחלקו הראשונים האם קונה בכסף או במשיכה ופסק השו"ע להחמיר ועל הגוי לעשות גם קניין כסף וגם קניין משיכה.