פרשת ויחי | על "מחשבי הקיצים" שבכל דור ודור

בשנים שקדמו לשנת ת"ר, התפשטה תחושת מתח משיחי בכל רחבי העולם, ובמקומות כמו כורדיסטאן, מרוקו, פראג וירושלים, יהודים מכל העדות והחוגים – ספרדים ואשכנזים, חסידים ומתנגדים – חיכו לבוא הגאולה. חלקם היו משוכנעים כי השנה היא השנה בה יגיע המשיח, בעוד אחרים התנגדו וחששו מהאמונה הזו. מגדולי ישראל, כמו רבי שמחה בונם מבעלז, התנגדו בתוקף לתפיסה הזו, והודיעו שלא לחשוב על שנת ת"ר כשנת הגאולה. כמוהו "חשש רבי יעקב גזונטהייט, רבה של וורשה... עלה על הבימה ונשבע בנקיטת-חפץ, שבשנת ת"ר לא יבוא משיח"

כאשר חלפה שנת ת"ר והגאולה לא הגיעה, רבים שחששו מהתחזיות נפלו רוחם, ואף כמה יהודים התנצרו. את המשבר הזה תיאר רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן מברסלב, שאמר כי רבים טעו בהבנת השנה הזו, וכתוצאה מכך גרמו לכפירות וחילול השם.

חישוב הקץ בדורנו

הפיתוי לעסוק בחישובי קץ קיים בכל תקופה, וגם דורנו אינו נקי ממחשבי קיצין ומאלו המכריזים על נבואות גאולה קרובה. מרן הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצ"ל הרגיש צורך להזכיר את האמת הישנה לכל מי שנפנה אחרי החישובים: "מרבים לעסוק בענייני הקץ, מצטטים מדרשי זוהר, מביאים סימנים מכוכבים, זה מביא מספר חלומות... אך את התפקיד העיקרי שלנו שוכחים.

כפי שמבואר ברמב"ם (ריש הלכות תענית), לא באות צרות וגזירות על ישראל אלא בגלל עוונות בלבד, כדי לעורר אותנו לתשובה. עלינו לדעת שעל פי התורה יש לנו רק דבר אחד שעלינו להתמקד בו, והוא התשובה. כל חישובי 'עקבתא דמשיחא' וחבלי משיח אינם נוגעים לנו בכלל. הרמב"ם, השו"ע והפוסקים לא דיברו על סודות גאולה, אלא על עסק התשובה".

החפץ חיים ז"ל, אף שהיה קרוב לעניינים אלו, היה מעורר תמיד אך ורק לתשובה ולא נזקק לשיחות על קיצים. הוא היה מלמד אותנו שעלינו לחכות בציפייה למלך המשיח, שיכול להופיע בכל רגע. אני בטוח שאפילו אם היה בא מלאך גבריאל לפני החפץ חיים ומספר לו על קץ הגאולה, לא היה החפץ חיים מתייחס לדבריו, כי "לא בשמים היא", והחפץ חיים היה ממשיך לעורר אותנו, כדרכו, רק לתשובה.