בפרשת השבוע - ויחי, יעקב אבינו מברך את בניו וכה מברכם: "זְבוּלוּן לַחֹוף יַמִּים יִשְׁכֹּן, וְהוּא לַחֹוף אֳנִיּוֹת" (בראשית מ"ט, י"ג). "רש"י מפרש: 'שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקים בתורה וכו' (רש"י שם).
האם היה צורך בהסכם ביניהם?
בדברי רש"י בפרשת וזאת הברכה (דברים ל"ג, כ"ח) נראה כי היה ביניהם שותפות, כפי שמובא במדרש תנחומא (פרשת וַיֵּשֶׁב, אות י"א): "קדם זבולון ליששכר, ולמה? שזבולון עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה, עשו שותפות ביניהם שתהיה פרקמטיא של זבולון ליששכר". גם מדברי הרמ"א (יו"ד סימן רמ"ו סעיף א') עולה כי היה הסכם ביניהם, והוא כותב: "ויכול אדם להתנות עם חברו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו בשכר. אבל אם כבר עוסק בתורה, אינו יכול למכור לו חלקו בשביל ממון שייתן לו".
הסכם לכל דבר ועניין
בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סי' ל"ז) האריך הגאון רבי משה פיינשטין זצ"ל בסוגיית יששכר וזבולון, קובע שעניין זה אינו קשור למצוות צדקה, ודינה ככל דיני השותפות שבממון. מכח זה, חידש אגרות משה שאין קדימות בהסכם זה, ומותר לכל אדם לעשות הסכם כזה עם כל יששכר שיבחר, ואין לבוא עליו בטענות מהיבטי דיני קדימות המבוארים בהלכות צדקה, כגון "עניי עירך קודמין". באגרות משה גם חידש שאין להוציא כספי מעשר לצורך הסכם כזה בין זבולון ויששכר.
האם מתמעט חלקו של יששכר?
נחלקו האחרונים אם חלקו של יששכר מתמעט בעקבות תנאי זה, או אם הזבולון זוכה ללא שיגרע חלקו של יששכר. האור החיים (פ' תשא ל' י"ג) כתב כי אין חלקו של יששכר מתמעט כלל, וכך גם כתב הגאון ההפלאה (פתיחה למס' כתובות, אות מ"ג). בדרך דרש הוא פירש את דברי חז"ל "שלי שלך, שלך שלי – עם הארץ", כלומר, אם זבולון חושב כי כשם שהוא נותן לתלמיד חכם את שלו וממעט את נכסיו, כך גם חלקו של ת"ח מתמעט, הרי זה שגיאה.
הוא ממשיל זאת לנר שמדליקים ממנו נר נוסף, מבלי שאור הנר הראשון מתמעט. מאידך, רבי משה פיינשטין בשו"ת אגרות משה (שם) כתב בתוקף כי כיוון שמדובר בשותפות, חלקו של יששכר מתמעט כדין כל שותפות, ודחה את המשל של הנר. הוא לא הביא את דברי האור החיים וההפלאה, אך לשיטתו, ההלכה הזו יסודה בדיני שותפות בשכר התורה.