זה היה לפני 42 שנה. הייתי אברך צעיר ונשלחתי לארה"ב, לגייס כסף עבור ה'פעילים'. בשבת שהיתי בקווינס ונשאתי נאום בביהכנ"ס 'תפארת משה'.
עם סיום דבריי, ניגש אליי יהודי נמוך קומה ועיניים יוקדות: "הרב גרוסמן, אתה האורח שלי". עליתי לביתו, מבלי לדעת מיהו האיש ומה מטרתו, ואז סיפר לי האיש ששמו זאב וולפסון, והוא מחפש לעשות פעלים ונפשות למען 'אידישקייט'.
שם, בדקות הללו, נודע לי על 'קרן וולפסון'. ואז התברר לי, כי הוא אחד ממחזיקי התורה הגדולים, עליו כבר התבטא הגאון רבי אהרון קוטלר זי"ע במכתב: "כי למחיה שלחו ה'".
מאז, נוצר בינינו קירבה גדולה, ויחד עמו נסעתי שאבדלח"ט לברית המועצות, לדרום ארה"ב ולצרפת והקמנו מערכות של חינוך. הוא היה תמיד אומר: "כי נר מצוה ותורה אור - כמו שהאש, כמה שיציתו ממנו יותר, כך לא תחסר כלום ורק תגדל, כמו כן, תורה, כמה שתפיץ אותו, זה רק יגדל". הייתה לו אמונה איתנה שכל דולר שהוא משקיע בתורה ובמצווה, לא יחסר ממנו כלום. וכך אכן היה.
זכיתי ללוות אותו במשך 42 שנה של נתינה והענקה במימדים בלתי נתפסים. אני עֵד לעשרות מיליוני דולר שפיזר בכל שנה לצדקה, ואין אני יודע את כל צדקותיו ובוודאי שאין לי כל מידע אודות מתן בסתר שהעניק.
לא היה דבר שבקדושה שלא היה לו חלק בו. במיוחד, בערה נפשו בפעילות ה'קירוב' של אחינו בני ישראל. הוא הקים כוללים בכל רחבי הארץ, ולא סתם כוללים, אלא כוללים במגזר החילוני: באוניברסיטאות, במועדונים ובכל מקום שכף רגלו של אברך חרדי אינו בנמצא. שם, ודוקא שם ביקש לכונן כוללים.
כשסיפרתי לו על ביקורי ב'מכללת העמק', שראיתי כמאה וחמישים קיבוצניקים רכונים על גמרות, מול חברותות יראי שמים מאזורי המרכז - הוא דמע מהתרגשות ואמר לי: זה חלקי מכל עמלי.
ר' זאב לא ביקש לעצמו דבר. הוא תרם בנינים, מוסדות וקריות וכלום לא קרא על שמו. מעולם לא חיפש תהילה וכבוד. אחת הייתה לנגד עיניו: להשיב בנים אל אביהם שבשמיים.
לא רבים יודעים, כי יש בארץ גבאי צדקה, שהיו ממונים מטעמו לאחזקת מאות אלמנות ויתומים משך שנים רבות. כולם הכירוהו כ'ה'כתובת בה"א הידועה לכל דבר שבקדושה.
כשהקמנו את מוסדות 'מגדל אור' בלנינגרד ובמוסקווה, היה וולפסון האיש שעמד כצור החלמיש מול הבירוקרטיה ופיזר ממון לרב, עד אשר הבאנו את העניין אל המוגמר והקמנו את המוסדות.
ידענו כי בכל נושא של קירוב הוא הנחשון והראשון. אם קמה יוזמה של פעילות לנוער - הוא כאן. מפעלי קירוב לנוער - הוא כאן. חיזוק רבני ערים - הוא כאן.
בביקורו במוסדות 'מגדל אור', הסתובב מרוגש וחיבק כל ילד ונער. בפגישתי האחרונה עמו, לפני כחמישה חודשים פנה אליי בתחנונים ואמר: "מה עוד אפשר לעשות? הזמן קצר, תן לי רעיונות..."
זו היתה הבקשה האחרונה שלו, ובעצם גם הצוואה שלו, אותה הותיר לבניו אחריו, רודפי צדקה וחסד, ממשיכי דרכו בקודש, ר' אברהם, ר' אהרון ור' משה.
התקיימו בו דברי הכתוב: "והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך", וכפי שאמרו גדולי הדורות, כי אדם שעשה כה הרבה צדקה, אין ביכולת בעולם הזה להשיב לו תודה והכרת הטוב על מעשיו, וכל כבוד שניתן לו - לא ייחשב בעיניו, רק כבוד ה' היא זו שתאסוף אותו לגן עדן, ותנחם את ממשיכי דרכו ואת כל עם ישראל שהתעטף באבל כבד, על סילוקו של מחזיק התורה הגדול בימינו.