פרידה מהגרז"ן זצ"ל // הרב יגאל חבשוש

הגרז"נ גולדברג זצוק"ל (צילום: דוברות הרבנות)

"המלך והשופט"

בליל שישי עש''ק 'שופטים' ליווינו יחד עם כל בית ישראל דמות פלאית ונדירה את אחד מצדיקי ופוסקי הדור הגאון הגדול ר' זלמן נחמיה גולדברג זצ''ל, בדיוק ביום בו עלה משה רבינו לקבל תורה לישראל, עלה הרב עם כל תורתו שנתייגע בה, בעוז ובענווה, זכה וזיכה כמשה, למד ולימד, את עם ישראל, גם הוא, בראש חודש אלול, עלה ונסתלק מעמנו לשמי מרומים.

אף על פי שחכמינו זכרם לברכה הזהירונו כי: "כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו" (שבת ק'ה:) "הספדן של צדיקים מעכב את הפורענות .." ( סנהדרין ק'ח:) כך להלכה נפסק ברמב''ם ובשו''ע כי חובת ההספד היא על כל נפטר, על אחת כמה וכמה ת''ח גאון בתורה וגאון במידות שנסתלק מעמנו. דא עקא, שבוודאי אינני ראוי ופשוט שאין בכוחי להקיף ולהתחיל להבין, אפילו חלק מגדלותו וגאונתו של הרב זצ''ל.

לא מתיימר שדברי המעטים יהיו כהספד, אלא מקצת מהליכותיו וסיפור במעט משבחיו. שהרי ישנה חשיבות לספר במעט בשבחיו לא רק מפאת כבודו, בלשון חכמינו משום "יקרא דשכבי" (כבודו), אלא ע''מ שנלמד מקצות דרכיו בבחינת: 'והחי יתן אל ליבו'. שהרי אבידה ענקית שכזו איננה אובדן פרטי, אלא הפסד של כלל ישראל כולו, גם לאלו שכלל לא למדו אצלו.

כדברי חז''ל במקומות שונים וכדברי 'רבנו בחיי': יתחייב האדם לחקור הצדיקים ולספר בשבח מעלתם, והגיד לך כי ערך החקירה הזאת בחקר כבודם הוא טוב מאכילת הדבש, כי אכילת הדבש הרבות לא טוב. והרבות לחקור בכבודם, הוא טוב וכבוד אצל המחשבה. וכן אמר דוד ע"ה (תהלים טו) ואת יראי ה' יכבד, הזהיר לחקור כבוד הצדיק ולספר בכבוד יראי ה' ולכבד אותם וכו' (עיין הקדמתו לפרשת וישב).

"עלה ונתעלה"

הרב נולד ברוסיה בשנת תרצ''א הקומוניסטית וכעבור כשבועיים מלידתו אביו זצ''ל נשלח לסיביר, על הרבצת תורה ויהדות. באותם שנים מרן הרב קוק זצ''ל פעל רבות למתן סֶרטִיפִיקָטים (אשרות הגירה) לרבנים רבים ובכך הציל את עולם התורה. אחד מהם, היה הרב אברהם גולדברג - רב קהילה בריגה שבלטביה.

הרב אברהם, רעייתו, בתו ובנו בן הארבע עולים לארץ ובאוניה אומר הרב אברהם למשפחתו - "כשנגיע לארץ, הדבר הראשון שנעשה יהיה ללכת לרב קוק ולומר לו תודה על האשרה שנתן לנו".

כשהגיעה האוניה לארץ, התאריך היה ג' אלול תרצ"ה ונוסעי האוניה שמעו שהרב קוק זצ''ל נפטר ביום שהגיעו. משפחת גולדברג עולה ירושלימה. הילד בן הארבע גדל, בימים לא קלים של תהפוכות ומלחמות, בכל המובנים, הולך ומתעלה בתורה. הופך לדיין וגדול בתורה.

"מאיר פנים וחוצה מגזרים"

מאז שגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמותינו, גם כששבנו, חזרנו לארצנו, שבנו עם מחלות שאנו סוחבים עמנו מאורך טלטולנו וגלותינו. עדות שונות, מגזרים שונים . לצערנו גם בשם התורה רבו החילוקים והמחלוקות חסידים,ליטאים, סרוגים, חרדלים, חזונאישניקים, קוקיניקים, סלוביצ'יקים, חבדניקים ועוד הרבה תתי זרמים קוים ומקווקוים. שחורים, לבנים, מתנחלים ועוד הרבה כינויים שאינם תמיד מכבדים.

הרב הוכיח שכשיש מסירת התורה בטהרתה הדברים הללו הם חשבונות קטנים ואפשר וצריך להפיץ תורה גם ללא ה'שועלים הקטנים המחבלים בכרמים'. ניתן להפיץ תורה ולהתרומם מעל הדיכוטומיה ההרסנית של הפלגנות והפלגים. " כתר תורה מונח ועומד וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול... תורה ציוה לנו מורשה קהילת יעקב", כלשון הרמב''ם.

הרב ענה לכל השואלים,אנשים בכל הצבעים בכל המובנים. מקובל ואהוב, מוערך ונחשב בכל המגזרים. אך לא רק בבית הדין ובפסקים החשובים, בעריכת האנצקלופדיה עבור האלפים. אלא בהרבצת תורה בכל המגזרים.

עשרות בשנים, טרח ונסע בכל רחבי ישראל להרביץ תורה בנערים, בערים הגדולות, ובישובים הקטנים. מתנחלים וחסידים. ישיבות הסדר וישיבות רגילות. 'כוללים לדיינים' וחדרי שיעורים קטנים, בהם לפעמים ישבו בודדים ומעטים. נכנס ויוצא אל בית המדרש בסדיגורה בירושלים ומשם נוסע אל ישובי השדה המרוחקים.

ביהמ''ד ב'אור עציון' ע''י אשקלון, שעלבים , כרם ביבנה ,קדומים ובית אל ועוד ועוד.. לפעמים ישבו בשיעור תלמידי חכמים גדולים ולעיתים בחורים שזה עתה סיימו בתיכונים אך מיד מתחברים כשפוגשים בצדיקים ולמדנים, כשהם מאירי פנים.

הרב היה נכנס ושואל: "איזה סוגיא עוסקים?...." ומיד כאילו הכל מוקלט בראשו וחקוק בליבו. ראשונים ואחרונים ,מקשה ומתרץ, מסדר ומגדיר, מאיר בסברא פשוטה ומקורית,בונה ומפרק. הכל בנחת ובשלווה, בעומק אך ברגיעה, ללא צעקה, ללא שום גינוני כבוד, בחיוך ומאורה של תורה.

כתלמידים צעירים בישיבת 'אור עציון' גם אם לא הבנו את כל השיעור בימי רביעי אחה''צ, נשמתינו חשה ,הבינה, התחברנו ושתינו בצמא כל מילה ,חשנו במעין מעמד "מתן תורה" שבועי. כמובן שחוץ מתוכן השיעור ספגנו בדרכי הלימוד בסברא ובקניינה של תורה. כמדומני שמעולם השעור לא התבטל באותו שנה גם כשהרב הגיע והיה נראה קודח מחום.

לא פעם העזנו ושאלנו בדרכי הלימוד כגון: איך הרב זוכר כ''כ הרבה? והרב בענוותנותו היה מדריכנו: שחזרה על הלימוד מועילה רק כשהחומר הנלמד עודנו טרי ורענן במוחו של הלומד. (אם הוא כבר מתחיל לשכוח אותו – אז החזרה לא תועיל ואף עלולה לבלבל. "מיגמר בעתיקתא קשיא מחדתא" (יומא כט א ) חזרה היא פעולה על לימוד כדי שלא יישכח ולא שחזור של תוכן .. (עינו בהקדמת הרב זצ''ל ב''לב המשפט") כמובן שידיעותיו הרבות לא נבעו רק מחזרות אלא מכישרון וגאונות נדירה.

לימים כשלימדתי את בני חו''ל בישיבת הכותל התוודעתי למבחני ההסמכה שערך להם הרב זצ''ל ה תוודעתי לשעות הרבות והזמן שלא יסולא בפז שהשקיע גם בהם (ואינני בטוח שמישהו אחר בקנה מידה שלו היה משקיע) ע''מ שהם יפיצו תורה בעולם ויחזקו את הקהילות גם בארצות הגולה.

כך יצא שעשרות בשנים חיזק ובנה הרבה בתי מדרש בארץ בעולם ובטוחני שבזכות שיעוריו ומאור פניו זכה להצמיח תלמידי חכמים מהם פוסקים, דיינים, מהם מחנכים ומהם יראי ה' המכבדים תורה שקבלו בטהרתה.

אחז הרב במלאכת ה' "המלמד תורה לעמו ישראל" לא עניין אותו צבע הבגדים או אורך המעיל, נדמה כי מה שעניין הוא הפצת דבר ה' כשמואל הנביא שעליו נאמר "כי שם ביתו".

תורה בגדולתה, זכה וטהור!

"איש האשכולות"

ישנם תלמידי חכמים שעיקר עיסוקם הוא בהרבצת תורה,ישנם שעסוקים בפסיקת ההלכה. אישיותם ואופיים בד''כ שונה, שהרי אינו דומה אדם הרגיל לשנות ולבאר לתלמידים בסבלנות אין קץ פשט גמרא או אפילו יהיה מגדולי המעיינים ומוסרי השיעורים בפני התלמידים ,הוא חי ומתנהל בעולם אחר מהפוסקים והדיינים שעליהם מוטלת החובה להגיע עד הכרעה , כמו''כ אינו דומה הכרעת פוסק בדברים החמורים ואפילו בנושאים היום יומיים לרב העוסק בהכוונת וחינוך תלמידים ולימודם איך ללמוד ולעיין בסוגיא ובראשונים וכיצד עליהם לזכור ולהתקדם בסולם קניינה של תורה. חיבור בין העולמות כמעט ואינו בר השגה ונדירה גם אם האישיות גדולה, צדיקה וגדושה בתורה.

חוץ מזה, ישנם תלמידי חכמים הבקיאים בתלמוד הבבלי ויש בירושלמי, יש הבקיאים ברמב''ם ויש בשולחן ערוך, יש המומחים באורח חיים ויש הפוסקים רק ביורה דעה, יש אפילו מומחים לענייני חופות וכתובות ובודדים בענייני יוחסין החמורים, ויש המתמקצעים בחושן משפט ואפילו זכו להיות פוסקים בענייני ממונות וההכרעות והפסיקות אינם פשוטות גם אם הם בהלכות היום יומיות שנראות פשוטות.

יש סיני ויש עוקרי הרים, אבל נדיר למצוא דמות יש הכל. כהגדרת ר' יוחנן: "איזהו ת''ח...זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר, ואפילו במסכת כלה" (שבת קי''ד) דמות שהיכן שלא שתפגוש אותה בביהמ''ד, בדרך, באוטובוס וכו' תמיד יכול להשיב ובכל נושא.

אך מעבר לכל זה, דמות שמסוגלת לשלב בין עולם הרבצת התורה לכל סוגי התלמידים, לבין עולם הפסיקה –פסקים השייכים לחלק אורח חיים בשו''ע ופסקים נדירים באבן העזר, או חידושים עצומים בדיני ממונות.

יושב עם ענקי עולם בבית הדין, יושב ועורך אינצקלופדיה תלמודית ובמקביל עשרות בשנים מרביץ תורה בעדרים, לן בעומקה של תורה, בונה שיעוריו, אריח ע''ג לבנה, מתיר עגונות, ופותר בעיות סבוכות במחלוקות ממוניות.

אדם שמשחרים לפתחו מכל העולם וממתינים למוצא פיו, בשאלות חמורות דיינים, זקנים עם נערים, דמות שמונחת בתשובות הראשונים והאחרונים, ר''ע איגר ונודע ביהודה, קצות, נתיבות, כולל הבנה בבעיות הטכנולוגיות המתחדשות,יכולת ניתוח וחשיבה מקורית ופלאית,הבהרת יסודות בהגדרות מסודרות. זוהי דמות מאוד מאוד גדולה ונדירה המכונה בחז''ל: "איש האשכולות " - איש שהכל בו.

זמין לכולם כמעט בכל עת!

נקודה מפליאה לא פחות מגאונתו בתורה היתה זמינותו לכל דורש ומבקש. ללא שמשים וללא חצר ו"גחזים" המכונים משבקי''ם. ללא שומרים בפתחים, ניתן היה להשיגו למרות העומס בסדר יומו. ניתן היה להגיע לבית ההוראה.

או לגשת ישירות לדירתו הכל כך צנועה ברחוב אלקנה. להציג בפניו כל בעיה .בכל שעות היממה. אם שם הוא לא היה, יכולת לגשת לכולל "דעת משה" בבימ'ד דחסידי סדיגורה ושם להשיגו או בחדרי העריכה של האנציקלופדיה. אילו רק היו מתעדים ומצלמים מעט מן השאלות בכל יום ,ניתן היה להדפיס ספרי שו''ת בכל התורה כולה, בכל שבוע . ללא גוזמא היו עשרות שאלות ביממה, מכל סוגי האוכלוסיה.

אביא דוגמאות בודדות להמחשה, כשהיינו נערים צעירים בישיבה חיכינו ליום רביעי לנסוע עימו במונית מהישיבה ב'אור עציון' חזרה לירושלים הבירה (חזרנו בטרמפים...באותו ערב לישיבה ) ע''מ לנצלו בשאלות הלכה פשוטות שבמרחק השנים הבנו שהיו על גבול ההטרדה, באמת לא היו כ''כ חשובים ומהותיים וחלקם היו פשוטים וכבר כתובים בספרים, אילו רק היינו מעיינים.

עם השנים הייתי עד לגדולתו גם בנושאים כבדים ולאומיים. כגון: בימים הטרופים של גירוש היהודים מגוש קטיף, עסק ידידי רב הפעלים עו''ד גלעד קורינאלדי במניעת החרבת בתי הכנסת בגוש .התרוצץ בביהמ''ש העליון ואף הצליח להושיב שבעה שופטים בבג''ץ ולאחר מספר דיונים למנוע את הריסת בתי הכנסת. הריסה שהיתה מתוכננת בקפידה רבה ע''י רה''מ כפי שהחריב את בתי הישובים הפורחים.

קדמה לעשיה זו של עו''ד קורינאלדי שאלה הלכתית כבדת משקל: האם כדאי שאנחנו נקדים לחילול ה' נהרוס את בתי הכנסת לפני שיוצתו באש ויחוללו ע''י הרשעים או שבכל מקרה בית הכנסת הוא מבנה שלעולם לא יחולל: "לא תעשון כן לה' אלוקיכם.." והאיסור הזה קיים גם במקרה כזה של נזק לאומי על כל השלכותיו של עשרות בתי כנסת שיחוללו.

או אולי כדאי לצקת ביטון בתוכם.מאידך, אם נהרוס יהרסו עוד בתי כנסת שוממים בעולם..ועוד עניינים בסוגיא. שאכמ''ל. נשלחתי ע''י עו''ד קורינלאדי לגדולי התורה דאז כולם זכר צדיקים לברכה כגון: הגר''א שפירא, הגרי''ש אלישיב, הגר''מ אליהו, הגר''ע יוסף ,הגר''א ליכטנשטיין ועוד. ברור היה לנו שדעתו של הגרז''ן נחוצה ומשמעותית כמובן ברובד ההלכתי אך להבדיל היתה נחשבת לכבדת משקל בהכרעה הנחוצה בעיני הבג''צ כגון השופט רובנשטיין ואדמונד לוי, לא היה ספק שפסיקתו של הרב היתה חשובה מאוד בעיני חלק מהשופטים.

נסעתי למעונו ברחוב אלקנה ובפשטות פתח את דלתו ובאמת לא הבין מדוע באנו דווקא אליו, "ומה הוא ומה חייו.." שיכריע בשאלה שכזו. הרבה מילות ענווה, לאחר הפצרה כי דעתו חשובה, הביאני המלך חדריו, הקשיב בקשב רב, כדרכו בקודש, לצדדים של הסוגיא, לאחר שהגיע להחלטה ולהכרעה כין אין להרוס את בתי הכנסת. הוציא נייר ועט וכתב את הדברים בצורה חדה וברורה.

אין צורך להכביר במילים עד כמה היתה חשובה פסיקתו שהרי כולם ידעו שהוא דמות אפוליטית ללא נגיעות ושיקולים זרים, לפחות בעיני השופטים שקיטלגו חלק מן הרבנים.

אביא בקצרה כמה דוגמאות להמחשה עניינים בהם הכריע יום ביומו מלבד בית הדין ועיסוקו בעריכת האנצקלופדיה התלמודית: כשברבנות הצבאית הראשית חיפשו דמות שיכולה לנתח מצבים מורכבים וסוגיות ביטחוניות סבוכות הקים הרב רונצקי זצ"ל "פרום הלכה" ובו נהג להיוועץ בגדולי הדור ודמות מרכזית בה היה הרב זצ"ל.

באחת מהישיבות הגדולות התגלעה מחלוקת בין מכון תורני ובין טכנאי מזגנים בסכומי ענק, רבנים דנו והתחבטו בדבר עד אשר הגיעו להחלטה כי אין ברירה אלא לשמוע דעתו של גדול ,הדמות שהיתה מקובלת על כולם היתה הגרז''ן, ניגשו ללא תיאום והזמנה אחרי ימים רבים של וויכוחים לחדר בו ישב הרב זצ''ל וערך את האנצקלופדיה,שמע את הצדדים והגיע להכרעה חלוטה וברורה לטובת מתקין המזגנים מלבד כמה סעיפים,הישיבה כלל לא התלבטה ושילמה את הפסיקה.

נכחתי פעם בחתימה על עיסקת נדל''ן בשווי של מליונים בירושלים ובין הצדדים שכולם יראים ושלמים ,פרץ ויכוח איזה בי''ד יכריע במידה ויהיו מניעות ותקלות ביישום העיסקה. הראשון הציע בי''ד ספרדי מפורסם וידוע של גדול תורה ללא עוררין ומאידך השני מתעקש על בי''ד חסידי שגם הוא גדול בתורה ללא עוררין. אך כל צד התבצר בעמדתו ורצה בביה''ד שהוא מכיר ולא בדיוק כיבד את האחר.

מה עושים? מה היתה ההכרעה שהתקבלה והוסכמה על כולם ? ברור, נכתב בחוזה: "במידה ויהיו מחלוקות ושאלות הגאון ר''זן גולדברג הוא הבורר והמחליט.

מידותיו וענוותנותו

"אם הרב דומה למלאך ה' תורה יבקשו מפיהו..."

כשם שגדלותו בידיעת התורה ובגאונותו הוא דבר שקשה לתפוש ולהבין, כך גם אצילותו היתה נדירה וקשה לתיאור. הענווה והפשטות היו חלק בולט באישיותו הענקית. הם באו לידי ביטוי בצורה בה קיבל כל אדם בסבר פנים יפות ומאירות, נתן לנו את התחושה כאילו אין עוד מלבדנו. כך נהג בכל אדם ואדם.

נדמה היה שלא יכל להשיב פני אדם ריקם. קטן כגדול התייחס אליהם באותו כבוד.

וכלשון הרמב''ם בה' דעות: "תלמיד חכם לא יהא צועק וצווח בשעת דבורו כבהמות וחיות. ולא יגביה קולו ביותר אלא דבורו בנחת עם כל הבריות. וכשידבר בנחת יזהר שלא יתרחק עד שיראה כדברי גסי הרוח. ומקדים שלום לכל האדם כדי שתהא רוחן נוחה הימנו..".

כבר ציינו לעיל איך התייחס לכל המגזרים בכבוד רב דבר שלא מובן מאיליו בעקבתא דמשיחא. אין זה מובן מאליו שאדם בסדר גודל כשלו נוסע ומטלטל עצמו בדרכים לישיבות שלעיתים נכנסו בודדים לשיעור וזה לא מנע ממנו עשרות בשנים להגיע לאותם מקומות. אין זה מובן מאיליו, שאדם נוסע בבנימין יהודה ושומרון בימים טרופים של "אינתיפאדה" סכנה של ממש בדרכים בכל המובנים והרב זצ''ל מגיע תמידין כסדרן. ללא בקשה מיוחדת לרכב מיוחד מוגן ירי וכד'.

אך יותר מכך הרב מעולם לא עשה חשבונות ומחשבות שמא הגעה לישיבות מסוימות זוהי פחיתות מכבודו. או שמא קשר עם מגזר מסויים עלול לפגוע בו. "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָו‍ֹן".

אותי הפעים כל פעם שראיתיו הולך לבדו, עולה באוטובוס כאחד האדם עשרות בשנים. גם בגיל מבוגר מאוד ועד לא מזמן, זוהי היתה דרכו בקודש. ללא נהג, ללא עוזר צמוד, ללא משבקי''ם.

אדם רם המעלה שכבר ישב בבית הדין הגדול ,פוסק שמפנים אליו שאלות מכל רחבי תבל ,מתהלך כאחד האדם בצידי הדרכים ובתחבורה הציבורית.

כשהגיע לא פעם לכנסים או חתונות עד שלא משכוהו קדימה לאיזור ה"גדוילים" לא הבין שעליו להיות שם. כי לא אחז מעצמו כגדול או כראוי לכבוד.

כשתלמיד ביקש שיגיע לחתונה או סנדקאות הטריח עצמו על אף שלא היה עמו נהג צמוד על מנת לעודד ולחזק באהבה את אותו תלמיד. פעם נכחתי בחופה יחד עם אחד מהראשל''צים זצ''ל והרב הגיע ראיתי את יראת הרוממות והכבוד שרחשו לו, אך עד שנקרא לבוא על ידם שהא מאחור.

בני משפחתו הקרובים העידו שגם לאחרונה שרצו להסיעו ברכב ממש לא רצה להטריח שום אדם,גם את בניו שליט''א. ממש כאב לו כשנאלצו להסיעו ולא כ''כ הבין מדוע לטרוח בעבורו.

אך לא רק מחוץ לביתו אחז בענווה אלא בני ביתו מספרים על עשרות בשנים שכשישב בביתו והיה צורך להביא משהו לשולחן כגון מלח או הדחת כוס קידוש, מעולם לא ביקש אלא קם ועשה.

כמה תואמים דברי רבי יוחנן: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות" אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקש תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו".

להגיע למידות של מלאך צריך להיות במעמד שהנפש אינה משוחדת מן הגוף היינו כמצב הנפש בעולם הבא ללא קנאה ללא שנאה.

"וי להאי שופרא דבלי בעפרא"

"חבל על דאבדין ולא משתכחין" הלוואי ונזכה ודמות זו תשמש לנו כמגדלור וכמצפן. יהא סילוקו כפרה לכל ישראל ויסיר מעלינו כל מיני גזרות ומחלות קשות.