מאות בני אדם, בהם בני משפחה, מכרים וידידים, ליוו היום (רביעי) למנוחת עולמים את האשה הצדקנית חני וינרוט ע"ה. במהלך ההספדים, דיבר בכאב בעלה דובי בעלה וסיפר על מעלותיה היחודיות.
"חני לא הייתה עוד אישה, אלא הייתה אשת חיל. רבות בנות עושות חיל אבל אשת חיל יש רק אחת. אנחנו כועסים על שטויות, רבים על שטויות. עצם זה שהאישה בבית זה הכל. הייתי עושה הכל כדי שדבר כזה לא היה קורה. אנחנו נקום. ילדים, אנחנו נקום כי זה הציווי של חני. כרגע עת לבכות, חודש נבכה, נבכה בלילה, נבכה ביום, נבכה הרבה - אבל נקום, כי זה מה שחני רצתה".
דובי אמר לשלושת ילדיו: "אל תפחדו, הקב"ה אתכם ואיתי ואיתנו, וחני איתנו, היא פה איתנו. אל תסתכלו מה יגידו, מי ירחם עלי, מי לא, אל תתנו שירחמו עליכם, אתם לא צריכים שירחמו עליכם, אתם תעזרו לאחרים, כי כך חני ביקשה, ואתם תעזרו לאחרים, ואל תפחדו. אנחנו נתגעגע לאמא, אני בטוח שיהיה חודש קשה, אנחנו נקום בעז"ה כפי שהבטחתי".
מי שהיה מקורב מאוד למשפחת וינרוט ולבני הזוג דובי וחני ע"ה, הוא הסופר חיים ולדר. הוא גם זה שגילה את היכולות הספרותיות שלה. הקשר בין ולדר לבני הזוג נוצר כאשר חני פנתה לסופר במסגרת תפקידו כמנהל "המרכז לילד ולמשפחה" על מנת שיסייע לילד בסיכון שתמכה במשפחתו.
"בסיום השיחה" מספר ולדר, "התעניינתי בקטעים שהיא כותבת בבלוג שלה ושחלקם הגיעו אלי. אמרתי לה שמדובר ברמת הכתיבה הכי גבוהה שאני מכיר. היא חשבה בתחילה שאני רק מחמיא מתוך נימוס. אמרתי לה, 'מחמאות זה בחינם, אני מוכן להשקיע כסף בכתיבה שלך, אני מאמין בה'" מספר ולדר.
"היא הביאה לי ים חומר שאותו ערכתי, והוצאתי לאור ספר שנקרא בשם "בארץ החיים". הספר לא התמקד במחלה או במוות, כי אם בחיים עצמם. מהר מאד הוא הפך לרב מכר. לא הופתעתי".
בעקבות הספר והמודעות לכתיבתה, החלה חני לכתוב טור קבוע במגזין "קטיפה" של עיתון "יתד נאמן", טור שהפך לפופולארי ביותר במגזין. "זה כבר פרץ את גבולות הספר" מספר ולדר, "היא החלה במסע הרצאות בכל רחבי הארץ. עשרות אלפי נשים שמעו את סיפוריה ואת ראייתה המיוחדת על החיים. זה היה מסע רווי באמונה וביטחון, כמו גם הצעה להתמודדות וחיזוק".
ולדר סופד לה בכאב: "הייתי מסמן את חני כמנהיגה נשית, מפני שהיה בה משהו מאוד דעתני מחד, ומאידך לא מהפכני. היא דיברה לנשים מכל החוגים והמגזרים. נשים מודרניות, ומחוגים יותר "פרומר'ס". לכולן היא דיברה בשפת הלב והנשמה. בתוך החרדיות הקיימת, היא הצליחה למקסם את האמירה שלה. תמיד היא אמרה שהיא אינה סבורה שצריך למרוד כדי להצליח".
"הסוד של חני", אומר ולדר, "שהיא בפירוש הצליחה לחדש, אך הקפידה לעשות הכל בתוך המסגרת ובכפוף לאקלים החרדי. היא חידשה באמונה ובהסתכלות פילוסופית על החיים בכפוף לגדרי ההלכה. היה לה אמירה אישית חזקה בלי לפרוץ מסגרות. היא העצימה רבבות ומאות אלפי נשים שראו בה מורת דרך שלא רק מדברת אלא גם חיה מתוך אמונה טהורה ואומץ אישי".
"היא נתנה לילדים שלה חום ואהבה והיא הכינה אותם למה שעומד לקרות, לכן היא העניקה להם כל מה שיכלה. אין לי ספק שכמו שבעלה דובי אמר בהספדו המדהים, הם יהיו חזקים. הם מלאי ערכים ואמונה פנימית אמיתית שורשית והם ימשיכו הלאה בגאון ובשמחה את המורשת שלה".
לסיום אומר ולדר: "מאחורי כל אישה גדולה מסתתר אדם גדול. דובי הוא עורך דין שאינו נופל במאומה מאביו. הוא תלמיד חכם, בעל מושלם ואב מושלם לילדיהם, וגם חבר אמת. זכיתי להוציא איתו ספר חינוכי העוסק בחייהם של ילדים דרך סיפורים על חיות. אני רואה בקשר עם משפחת וינרוט מתנה גדולה מאד".
הצגת כל התגובות