הדבר שיותר קשה מלהצליח זה לשמר הצלחה. רבים הצליחו הצלחות חד פעמיות, הבזיקו עם לחן מוצלח, להיט שתפס לתקופה ואפילו אלבום שזכה להשמעות ואהבה ואז נעלמו בתוך זרם המוזיקה האדיר ששוטף אותנו. הפחד מפני ההצלחה הוא אחד הפחדים המשמעותיים של אמנים, בעיקר בשל ההבנה שההצלחה מחייבת.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בפני כל אלו ובעוצמה הרבה יותר גדולה ניצב הזמר והיוצר ישי ריבו בשנים האחרונות. ריבו שהפך לאחד האמנים המצליחים בישראל עם שלושה אלבומים מקוריים ששירים רבים מתוכם הפכו ללהיטים מטורפים, אלבום פיוטים שהפך למסע הופעות שנתי מפואר וכמה סינגלים שהפכו ללהיטי ענק בכל קנה מידה ישראלי עמד מול המיקרופון וחווה את הפחד הגדול ביותר, איך מצליחים לשחזר את ההצלחה, איך יוצרים עוד "סיבת הסיבות" או "לשוב הביתה"?
ככל שעבר יותר זמן, מחסום הכתיבה של ריבו רק עורר בו יותר לחץ... האלבום החדש "סוף חמה לבוא" מספר כבר בשיר הראשון בתוכו על ההתמודדות אותה חווה ריבו בשנים האחרונות - "תהילתך ברבים", מספר במילים ברורות למדי על הלחץ ליצור, על המשבר ועל התקווה שהוא יעבור מתוך תפילה שהשם ימשיך לתת לו את המילים והכוח לקרב אליו.
הרעיון עולה בצורה קצת שונה גם בשיר "לולי תורתך" שם מצטט ריבו את אמו הטוענת שאם יש לו "קצת להיטים" הם בזכות קביעת עיתים ללימוד התורה.
כשקיבלתי את האלבום החדש של ריבו, ממש ממש ממש קיוויתי לאהוב אותו ולהתלהב ממנו כפי שהתלהבתי מאלבומיו הקודמים, בהם מצאתי פנינות חן, אפילו בשירים שלא הפכו ללהיטים. הפעם חשתי מעט אכזבה, לא כי האלבום לא טוב. הוא אלבום טוב בהחלט, אבל הוא לא מבריק כפי שאנו מצפים מריבו שכבר הוכיח לנו בעבר את כוחו וייחודיותו. מהיכרותי ארוכת השנים עם ריבו אני בטוח שהוא עוד יספר את תהילת השם ברבים, בשירים ובלהיטים מבריקים במיוחד.
הלהיט הגדול מהאלבום ללא ספק הוא - "אין לי מלבדך", אותו הלחין ריבו לצדו של נגן הקנון המוכשר שלו אמיר אלייב וכתב לצדה של חנה שפיגל. מדובר בלחן קליט ונעים במיוחד, שמשמיעה ראשונה תפס אותי ולפי המספרים ביוטיוב גם את שאר המאזינים. זה לא הטקסט הכי מורכב שראינו מריבו, אבל יש בו קסם ונעימות מיוחדת שמתחדדת עם צלילי הקנון של אלייב.
This browser does not support the video element.
אחד הדברים שמייחדים את ריבו זו היכולת ליצור משחקי מילים מתוחכמים הנוגעים במקורות, אך באלבום החדש קיבלנו פחות מהז'אנר הזה. את הניצוצות של זה קיבלנו בעיקר בשיר אחד -"ארץ ישראל", אחד השירים הכיפיים והקופצניים באלבום, שיר שגם זוכה להשמעות נאות ובצדק רב.
בשיר יש כמה שורות מבריקות בבתי השיר:
"הלא לכל שירייך, אני כינור (ציטוט מ"ירושלים של זהב", שם נלקחה ההשראה מרבי יהודה הלוי שכתב "אני כינור לשירייך")
שוב יצופו שערייך, ניקנור (שערי ניקנור הידועים שצפו בים)
ולכל צופייך, את קרן אור
גם כשאת במי מנור, את בי מז׳ור (הברקה למוזיקאים בלבד, בסולם מי מינור ה"עצוב", יש גם את אקורד בי מז'ור ה"שמח")
חמדת אבות ואימהות זבת חלב
שבא לבכות לך שיר מזמור".
לעומת הבית המבריק, הפזמון מסורבל ופשטני, במיוחד השורה העילגת בסגנון הסלנג - "מכל המקומות בפער עסוקים בך כולם". הייתי מקבל את השורה הזו, לו הייתה מופיעה בשיר פעם אחת, אך כאשר היא חוזרת שוב ושוב בכל הפזמונים בשיר, היא מורידה את רמת הטקסט.
This browser does not support the video element.
שיר נוסף עם טקסט עמוק יותר הוא שיר הנושא של האלבום "סוף חמה לבוא", שיר תקווה ואמונה שכתב והלחין ריבו. הטקסט שלו בהחלט מעורר עניין ורצון לקרוא אותו לעומק והוא מלא במסר ורעיונות, אך הלחן שלו פחות סוחף וייחודי.
אי אפשר להתעלם מהשיר "אקדם את פנייך", שיר חופה מוצהר שריבו כתב והלחין. זהו השיר הראשון מז'אנר זה שריבו מפרסם. הטקסט אמנם עדין מאד, אך עדיין כזה שלא יושמע בתחנות הרדיו החרדיות. מבחינת ריבו זהו אומץ לחצות את הקווים, אך הייתי שמח לו ה"עבירה" הייתה יותר נוגעת בי, הן מבחינת הלחן והן מבחינת המילים על גבול הקלישאתיות.
שוב, שלא תטעו, אין ספק שהאלבום החדש של ריבו נעים במיוחד, כל השירים בו נעימים לאוזן מאד. הלחנים מתוקים, העיבודים המצוינים של מאור שושן וריבו עצמו בחלק גדול מהשירים, מלטפים את המאזין ומעניקים חוויה כיפית, אבל היינו רגילים מריבו לטקסטים מתוחכמים יותר ולחנים יותר בועטים. זה אלבום טוב, אבל מריבו, בהתאם לאלבומי העבר, ציפיתי למשהו יותר ייחודי ומתוחכם. זה אלבום מעבר מצוין, כזה שמותיר את ריבו בתמונה, אך הוא יצטרך להביא לנו בקרוב עוד "הלב שלי" או "סיבת הסיבות", כדי להזכיר לנו למה אנחנו אוהבים אותו כל כך ומדוע הוא הפך לאחד היוצרים החשובים ביותר בשנים האחרונות במוזיקה היהודית.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
- להערות, הארות ומתקפות אישיות מיוזרים מזויפים: nl@kikar.co.il
הצגת כל התגובות