אמפי קיסריה, היכל התהילה של המוזיקה הישראלית, הוא מקום ייחודי ובעל משמעות בעיקר סימבולית. הוא לא גדול כל כך, כ-3,700 מושבים צפופים במיוחד. לא נוח בעליל, רחוק לרוב האנשים ובעל מושבי אבן עלובים במיוחד, ללא משענות גב ואקוסטיקה שלא קיימת. אבל עדיין הישיבה באמפי העתיק יש בה קסם ייחודי שמושך אליו את מיטב האמנים, ששואפים לסמן את הוי על מופעים במקום.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מופע "מנצחים לחיים", שנערך ביום שלישי בקיסריה, הוא מופע ההתרמה המסורתי של ארגון מד"א. בשנה שעברה הוא נערך בהיכל התרבות בתל אביב ואילו השנה בהרכב כמעט דומה של אמנים הוא הועבר לבמה היוקרתית יותר של קיסריה.
במופע עם התזמורת הסימפונית ירושלים, השתתפו כמנצח, זמר ומעבד מרכזי - יונתן רזאל, שולם למר, ישי ריבו ויצחק מאיר הלפגוט. העיבודים לתזמורת הסימפונית נכתבו במיוחד לאירוע על ידי רזאל וכמה מתזמרים ומעבדים נוספים שסייעו לו כבר גוטפריד המצוין (בנו של הפסנתרן הנודע ירון גוטפריד) שגם ניצח בחלק מהשירים, מוישי סלושץ, המנצח החרדי, מהראשונים שלומדים את התחום באופן מקצועי ומסודר (ובחודש הקרוב מסיים במזל טוב את הלימודים הארוכים והקשים), ועוד.
העיבודים נכתבו באופן שעשה שימוש מאד ברור בתזמורת הסימפונית על גווניה הייחודיים, מבלי לנסות לחקות תזמורות רוק רגילות. זה היה לפעמים מיוחד וכיף, כמו בביצוע של ישי ריבו ל"סיבת הסיבות", שם עלה לצדו עם גיטרה חשמלית, הנגן הקבוע שלו עמית יצחק. אבל פעמים רבות, החיסרון בגיטרה בס היה ממש משמעותי ומפריע באוזן.
אחד משיאי הערב, היה אחד השירים הראשונים שפתחו את החלק השירתי של המופע, "רצה" בלחנו של יוסי גרין, שביצע במקור דדי גראוכר ז"ל. במופע ביצע אותו הזמר הנפלא שולם למר (ולא הלפגוט כפי שהופיע במסכים...). הייתה זו מחווה מרגשת כל כך ליצירה הזו. בחירה מפתיעה, אבל מדויקת. למר בקולו המיוחד ביצע את השיר בעוצמה רבה והעניק כבוד של ממש ליצירה האהובה הזו. מבחינתי, היה זה כנראה הביצוע הטוב ביותר במופע, אם כי בקטע המהיר היעדר הבס הפריע מאד לזרימה של המקצב.
הבחירות של חלק השירים במופע היו בנאליות למדי - "ניגון הבעש"ט", החרוש כבר לחלוטין בביצועם של כל הזמרים, "שערי שמים פתח" בלחנו של ביכלר אף הוא חרוש עד כאב בביצועו של הלפגוט, "אוחילה לקל" של פלאי, שהמילה חרוש כבר חרושה כשמנסים לתאר אותו, בביצועם של ריבו והלפגוט, "ריבונו של עולם", של מרדכי בן דוד, בביצועם של למר והלפגוט (שלגמרי הצליח לחרב את הביצוע, כשהתבלבל כמה פעמים) ו"סדר העבודה" של ריבו, גם בו ניצב לצדו עמית יצחק עם הגיטרה האקוסטית וגם בו הייתי שמח לשמוע קצת גיטרה בס.
רזאל עזב את עמדת המנצח לטובת בר גוטפריד, שפשוט הצטיין בעמדת המנצח, לכמה שירים כשישב על הפסנתר ושר ואז קיבלנו כמה שירים מעניינים מעט יותר, כמו "למען אחי ורעי" של קרליבך, בביצוע נהדר לגמרי של רזאל. החלק המעניין בביצוע הגיע עם מקהלת "העבריים מדימונה", שעטפו את רזאל בהרמוניות מעולות וייחודיות. ביצוע משובח נוסף של רזאל היה ל"ממקומך" המרגש, בלחן של ר' בן ציון שנקר ז"ל, אחד ההברקות הטובות של רזאל בשנה האחרונה ו"רקמה אנושית", בלחנו של מוטי המר, עם אורח לא צפוי - אמיר דדון המשובח, שנשאר גם לביצוע מתבקש, אם כי משעמם למדי, לצדו של ישי ריבו ללהיט הענק של רזאל - "והיא שעמדה", שהושר לראשונה לפני 16 שנה על הבמה הזו בקיסריה במופע של יעקב שוואקי. לריבו ודדון זו לא הפעם הראשונה יחד על במת קיסריה, לפני כשש שנים הם יצרו במופע הבכורה של ריבו בקיסריה את הדואט המוכר שלהם ללהיט "לבחור נכון". בכל הביצועים האלה, כשגוטפריד ניצח על התזמורת, היה נראה כאילו הוא רוקד איתם ומשתלב בצלילים באופן מושלם והייתי שמח לראות אותו יותר על עמדת המנצח.
מבחינתי שוב, שולם למר היה הממתק של הערב, לקראת סיום המופע הוא עלה לשני שירי "סיימון אנד גורפינקל", הלהקה האמריקאית הידועה, אחד מהם (אל קונדרה פאסה) הודבק למילים של "בצאת ישראל", כשלבמה הועלו גם נגן חליל פאן אינדיאני ונגן יוקלילי, שנתנו את הגוון של הביצוע המקורי לפני כ-55 שנה. מיד אחריו, ביצע למר שיר נוסף של הלהקה מאותו אלבום - "גשר על פני מים סוערים". הביצוע של למר באנגלית, בניצוחו של רזאל, פשוט היה תענוג לאוזן, הוא ליטף כשרצה ושר בעוצמה וצרידות מרגשים ברגעים אחרים. למר הוא פשוט זמר אדיר והביצועים שלו ללהיטים קלאסיים באנגלית הם תמיד תענוג מיוחד.
גם השנה התארח במופע החזן צביקי ברקוביץ, שביצע את "לא ישא גוי" של אריה בראון בעיבודו של סלושץ. לברקוביץ' יש קול אדיר, אבל מעט מידי דינמיקה בשירה. אם הוא רוצה להיות באמת ברמה של שורת האמנים של המופע, הוא צריך להעמיק את הגוונים בקולו ולהגיש את השירה בצורה מגוונת יותר ולא רק חזק, חזק וחזק עוד יותר.
המופע הסתיים בשורת שירים צפויים אך משעממים למדי, "אחינו", של אייבי רוטנברג, "עם ישראל חי" של קרליבך (שוב, בלי בס זה לא עובד!) ושירת התקווה, שחתמה את המופע המושקע ושלחה את הציבור חזרה ממושבי האבן שרופדו הפעם בכרית דקיקה מתנת מד"א, אל המושבים הנוחים באמת של המכוניות.
חשוב לציין את המנחה, סיון רהב מאיר, שעשתה עבודה רהוטה במיוחד, עם קטעי קישור מדויקים, ולא ארוכים מידי וזו משימה לא פשוטה בערב שנועד להתרמה להצליח להביא את האמירה הזו מבלי להעיק על הקהל. עבודת המסכים גם הייתה יפיפייה, אם כי אובר היח"צ למד"א במהלך כל שיר היה מוגזם והיה צורך מעט למתן אותו.
אין ספק שמדובר במופע מושקע במיוחד, אחד המושקעים במוזיקה היהודית בהפקה מדויקת ואיכותית במיוחד של יצחק ראשי וזה באמת היה יפיפה וברמה שאנחנו לא רואים בכל יום. למרות שבחירת כמה מהשירים הייתה באנלית, הערב נתן לא מעט ביצועים משובחים וראויים ששווה לנסוע בשבילם עד קיסריה.
- להערות, הארות, איומים וזיופים: nl@kikar.co.il
הצגת כל התגובות