בסוגיית הדף היומי במסכת בבא בתרא דף קס"ט נידון עקרון יסודי בהלכה: "אין כותבין שני שטרות על שדה אחת". חז"ל מלמדים אותנו שכתיבת שני שטרות על אותה קרקע או התחייבות עלולה לגרום לתקלות חמורות, ביניהן חשש שהמחזיק בשטר ינצל זאת לגבות את החוב פעמיים. כך גם ביחס לכל חוב אחר – אין לכתוב שטר כפול שמא ישמש לרמאות.
הגמרא בבבא בתרא מביאה את דברי רב ספרא: "אין כותבין שני שטרות על שדה אחת", מתוך חשש שהשטר הכפול ישמש להונאה, בין אם מדובר בשטר מכירה ובין אם מדובר בשטר חוב. הגמרא מדגישה שגם כאשר שטר הולך לאיבוד, אין לכתוב שטר חדש אלא בתנאים מחמירים מאוד, על מנת למנוע מצב שבו ניתן יהיה לדרוש את החוב פעמיים.
הלכה זו מעוררת דיון רלוונטי גם כיום, במיוחד בנוגע לכתובה והעתק כתובה, הנוהג הנפוץ ברבנויות בישראל וברחבי העולם. ההעתק נועד להתמודד עם מקרים בהם הכתובה המקורית נאבדת, כדי למנוע מצב שאשה תישאר ללא כתובה. עם זאת, נמתחה ביקורת על מנהג זה בטענה שהוא מנוגד לעקרון ההלכתי של "אין כותבין שני שטרות על התחייבות אחת".
לדעת המתנגדים, כפי שהדגישו גדולי הדור ובראשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, יש במנהג זה חשש לתקלה. אם ההעתק אינו מסומן כראוי או אם האשה מקבלת את ההעתק לידיה, קיים חשש שהיא תוכל לדרוש את כתובתה פעמיים, דבר המהווה איסור חמור על פי ההלכה.
הגבלות ברבנות
ברבנויות בישראל נהוג לציין באופן בולט על גבי העתק הכתובה שהוא "העתק" בלבד. אך גם כך יש החוששים, כפי שציין הגרי"ש אלישיב, שבמקרים בהם החתן מאבד את ההעתק, או כאשר ברבנות מצלמים את הכתובה המקורית במקום להסתפק בהעתק, עשוי להיווצר בלבול וחשש לשימוש כפול בשטר.
מנגד, יש המנסים ללמד זכות על המנהג, בטענה שההעתק נשאר תמיד בידי הרבנות ולא בידי האשה, ולכן אין אפשרות מעשית לגבות פעמיים. כמו כן, כאשר יש צורך בכתובה חדשה בעקבות אובדן המקורית, כותבים כתובה חדשה בשם "כתובה דאירכסא", הנערכת בצורה המונעת חששות הלכתיים.
הרב ציץ אליעזר (שו"ת ציץ אליעזר, חלק יא, סימן סז) עוסק במנהג זה, ומציין שבזמן קום המדינה, כאשר תושבי העיר העתיקה איבדו את כתובותיהם בעקבות הבריחה משם, התקינו רבני הדור אפשרות לכתיבת העתק כתובה, תוך פיקוח קפדני למניעת תקלות.