פרשת 'ויקרא' פותחת את הספר השלישי בחמישה חומשי תורה במילים: "ויקרא אל משה, וידבר אליו אלוקים". נשאלת השאלה – מדוע הקדימה התורה את ה"ויקרא" ל"וידבר"? מדוע לא נאמר מיד "וידבר אלוקים אל משה" כמו ברוב המקומות בתורה?
התורה מלמדת אותנו בכך עיקרון חשוב ביחסי אנוש ותקשורת נכונה: לפני שמעבירים מסר או מתחילים בשיחה, יש לפנות לזולת, לקרוא לו בשמו, להתעניין בו ולהכין את הקרקע לדיאלוג. לא נכון "ליפול" על אדם פתאום עם דברים חשובים, אלא יש להקדים פנייה אישית, ורק לאחריה לשוחח על הנושא העיקרי.
חומש ויקרא מכונה גם "ספר הקורבנות", שכן הפרשיות הראשונות בו עוסקות בסדרי הקרבת הקורבנות – הן של הכוהנים בבית המקדש והן של היחיד הבא לכפר על עוונותיו. התורה מדגישה שאין אדם שאין לו דרך לתשובה – כל אחד, גדול כקטן, מקבל הזדמנות לתקן את דרכיו ולשוב אל הטוב. בכך אנו רואים את גודל רחמיו של ה', אשר לצד ציוויו על חוקים ומשפטים, פותח תמיד גם דלת לחזרה בתשובה לכל מי שחפץ בכך.