הסיטואציה הבאה הזויה לחלוטין, אבל כמעט כל אחד יכול לפגוש סיטואציות פחות קיצוניות ולהזדהות עם התחושה: יש לכם חבר טוב, אתם פוגשים אותו בכל בוקר, יושבים אתו לכוס קפה ומשוחחים אתו על הסודות הכי כמוסים שלכם. הוא תמיד יודע מה לומר, הוא האיש הנכון במקום הנכון, ואתם רואים בו את אחד החברים הכי טובים שלכם.
>> למגזין המלא <<
אולם ביום בהיר אחד, אתם רואים ניידת משטרה שעוצרת על יד ביתו, אוזקת אותו באזיקים, ולוקחת אותו לבית הכלא. מסתבר - שהחבר הכי טוב שלכם גנב מדופלם, כזה שבאישון לילה פורץ לבנקים ולחנויות - וגונב כספים בשווי של מיליוני שקלים.
אתם מאוכזבים מההתנהגות שלו, אבל בעיקר מרגישים נבגדים: האיש שבמשך שנים הציג תדמית של אדם ישר והגון, ושוחח אתכם על דקויות של 'ספק גזל' - מתגלה כאחרון הגנבים, וכאדם שבשאט נפש שולח את ידו לרכוש הזולת. "איך יכולתי להיות כל כך תמים?", אתם כועסים על עצמכם. "כבר אי אפשר לסמוך על אף אחד היום" - אתם עוברים להכללות, ומשבר האמון הזה גורם לכם לתחושה מערערת ולחוסר ביטחון.
גם אם לא פגשתם מקרי קצה שכאלו, אתם בוודאות תפגשו בחיים מקרים של אנשים שהם לא מי שחשבתם: חברים טובים שלפתע מתגלים חלקים פחות יפים באישיות שלהם, או אנשים שהם לא בדיוק מי שהם משדרים כלפי חוץ.
• • •
בניגוד לסיפור הלא אמיתי הקודם, שבו האמון נגדע בשל פרצופו האמיתי של החבר - יש מקרים שבהם החבר ממשיך להתהדר בתדמיתו הראויה, אולם לפתע אנחנו מבינים שבעוד שאנחנו ראינו באותו אחד חבר קרוב - הוא ראה בנו מקור לטובות הנאה, והוא בסך הכל השתמש בנו וניצל אותנו.
מכירים את החבר שיש לו דירה שווה והוא מארח את כולם? אחד מחבריי, אדם שמשופע בממון רב - סיפר לי שבעבר הוא הרגיש איש חברותי מאד, משום שתמיד הוא היה מוקף בחברים החפצים בקרבתו. ביום מן הימים הרכב המפואר שלו נקלע למוסך, והוא קיבל בהשאלה מהמוסך רכב 'טרנטה' חבוט ומיושן.
חיש קל נפוצה השמועה על כך שהוא ירד מנכסיו, והטלפון שלו דמם בבת אחת: "פתאום קלטתי שאני אדם נטול חברים", הוא אמר לי בעצב. "הבנתי שאנשים בכלל לא חיפשו את קרבתי, והם בעצם ניצלו אותי", הוא שח בכאב. "מאז אני כמעט לא מתחבר עם אנשים, ואת אותם האנשים שניתקו איתי מגע באותה התקופה מחקתי לגמרי מהחיים שלי", הוא סיפר לי בעיניים מאוכזבות.
חבר נוסף שיתף אותי במקרה דומה: "הייתי חלק בלתי נפרד מקהילה מגובשת מאד, ואני יכול לומר בצניעות שהייתי אחד האנשים הכי דומיננטיים בקהילה", הוא טוען. "לאחר כמה שנים נקלעתי למשבר זוגי חריף שכל הקהילה ידעה עליו, ומאותו הרגע הקשר עם בני הקהילה ניתק".
"אנשים הביטו בי כאל מצורע, מכשיר הטלפון שלי דמם, וכשהתקשרתי לאנשים הם לא ענו לשיחות שלי. בסופו של דבר אני ואשתי דווקא פתרנו את המשבר הזוגי אבל אני כבר לא יכולתי לחזור לאותו בית הכנסת - זה כמו מכת ברק שמאירה לך את היער החשוך - אתה בבת אחת מבין שהאנשים שבהם ראית חברים, הם כנראה לא רואים את הלב שלך ואת הצרכים הרגשיים שלך, וגם אם הם יכלו לשבת ולדבר אתך במשך שעות אינסופיות - זה עדיין לא אומר כלום על רמת המחויבות שלהם כלפיך ביום שתצטרך אותם", הוא משתף בכאב.
אז מה הפתרון שלך? להתנזר מקשרים חברתיים? אני מקשה עליו.
"קודם כל אתה צודק, וזה בדיוק חלק ממה שהבנתי: אנחנו זקוקים לקשרים חברתיים, וכמו שהחברים שלי השתמשו בי כדי למלא את הצורך הרגשי שלהם, כך אני השתמשתי בהם. אני אומר לך משהו קצת כואב - למדתי להתייחס לקשרים חברתיים בצורה ממש צינית. הבנתי שאני לא יכול להסתמך עליהם - ומכיוון שהנפש שלי זקוקה לחברים אני אומנם נמצא בסביבת חברים - אבל אני בחיים לא אסמוך עליהם או אראה בהם אנשים שאכפת להם ממני".
"אני תמיד אקח בחשבון שיום אחד אולי ניפרד ולא נשמור על קשר. אני חושב שרק על משפחה אתה יכול לסמוך שהם יעזרו לך גם כשתחצה גבולות שלא מקובלים עליהם, וגם זה עד גבול מסוים. בסופו של דבר אתה לבד בעולם" - הוא מסכם את משנתו, שנבנתה כתוצאה מהטראומה הקשה אותה הוא חווה.
• • •
כיצד מתמודדים עם הקונפליקט הזה? האם אפשר להתגבר על משבר אמון? ואפילו - האם באמת נכון לסמוך על מישהו אחרי סיטואציה טראומטית שכזו?
חשוב לי להקדים ולומר שהפתרון האמיתי הוא תמיד אחד: ללכת לטיפול מקצועי אצל פסיכותרפיסט מוסמך, ולטפל בטראומה שחוויתם. כתבת מגזין חשובה ככל שתהיה - לעולם לא תוכל להוות תחליף לטיפול איכותי ומקצועי.
אך למרות זאת - הרשו לי לשתף אתכם במספר הרהורים שעלו בראשי ושאולי יכולים לסייע למישהו.
מכיוון שמדובר באירוע טראומטי, הרשו לי להשוות את זה לסיטואציה הבאה: הכרתי פעם קבלן אמיד שהעסקים שלו פרחו. הצעות עבודה רדפו אחריו, הכסף זרם לחשבון הבנק והעתיד היה נראה מבטיח. אולם יום אחד הוא ביקר באתר הבניה, ואחד הפועלים עבר לידו עם מריצה שעליה עמוד ברזל - וכנראה בשל פזיזותו של הפועל, הברזל עף מהמריצה על רגלו של הקבלן ההמום. הוא הובהל לבית החולים במצב קשה, ולאחר כמה ימים שבהם הרופאים היו כמעט משוכנעים שצריך לכרות את רגלו - הצליח אחד המנתחים להציל אותה, אך הוא נותר צולע.
הרגל שלו השתקמה יחסית, אולם הנפש לא. הוא שוב ושוב חשש מהרגע הזה שבו החיים שלו ישתבשו שוב - הוא כבר היה במצב כזה שבו חייו היו יציבים ולפתע קרסו באחת, והחשש שזה יקרה לו שוב, הטריד אותו ברמה שהוא לא היה מסוגל להמשיך הלאה בחיים.
חבריו הקרובים ניסו לשכנע אותו שמדובר במקרה נדיר במיוחד, ושהסיכוי שזה יקרה שוב הוא אפסי, אך ללא הועיל - הוא טען שאם זה קרה פעם אחת זה יכול לקרות שוב. אחד מחבריו אפילו טען שאחרי שהוא נפצע פעם אחת הוא בעצם 'מבוטח', כי מה הסיכוי הסטטיסטי שזה יקרה לאותו אדם פעמיים? (סטטיסטית הטיעון הזה לא נכון, אגב).
אחד מחבריו קלט את הסיטואציה בצורה נכונה, והלך על גישה הפוכה: "אתה צודק, זה באמת יכול לקרות לך שוב", הוא אמר לו. "אני לא חושב שיש מישהו שמבוטח בפני תאונה כזאת. אני לא חושב שמישהו יכול להבטיח לך שזה לא יקרה שוב".
הקבלן הופתע מהגישה ושאל אותו מה הוא מציע לו לעשות.
"אין מה לעשות", החבר היה פסימי, "יכול להיות שמחר בבוקר כולנו נקום ונגלה שפרצה שואה, יכול להיות שנגלה שהבניין קרס, יכול להיות שנגלה שאנחנו חולים במצב קשה, ויכול להיות שאיבדנו את האנשים שיקרים לנו. אין לנו שום שליטה על זה, צריך לדעת שהחיים שלנו פריכים, ועם זאת להמשיך הלאה ולחיות מתוך תקווה שיהיה בסדר".
אז האם חברים יכולים לאכזב אותנו? בוודאי. האם אפשר לעצור את החיים ולא להאמין לאף אחד? כנראה שלא...
• • •
וכעת, נחזור למקרה של החבר שהתגלה כפחות שבגנבים: למרות שאין שום דרך לראות באור חיובי את המעשה הנורא שלו, אם נזכור את שלושת הכללים הבאים - הפגיעה ביכולת שלנו להאמין, לא תיפגע אם נראה את החלק האנושי במעשה הכל כך לא אנושי הזה של גניבה:
1. בואו נודה באומץ: גם אנחנו לא מושלמים. גם אנחנו מכילים בתוכנו שני יצרים, גם לנו יש נפש בהמית שאם ניתן לה למשול היא תיקח אותנו למקומות לא טובים. האם אנחנו מחפשים לראות את עצמנו כישות אחת מגובשת וטובה, או שאנחנו מסוגלים לראות את עצמנו כאנשים עם משיכה לטוב ומשיכה לרע? האם אנחנו מוכנים להודות ששוכנת בתוכנו נפש בהמית שאם לא יהיו לה מעצורים היא תיקח אותנו למקומות לא חיוביים?
2. אם עדיין יש לכם אומץ, בואו נעבור לשאלה הבאה: האם יכול להיות שגם אתם תיפגשו בסיטואציות שבהן אתם מרגישים שכביכול אין לכם שליטה על עצמכם? ניקח את הדוגמה המוכרת - אתם יושבים לאכול, חשוב לכם לשמור על המשקל שלכם, אבל היד שלכם כאילו איבדה שליטה והיא לא מפסיקה להעמיס אוכל בצלחת ולדחוף אוכל לפה. אתם יודעים שאתם עושים טעות, אבל אתם בבולמוס של אכילה ואתם לא מסוגלים לעצור בעד עצמכם. מכירים סיטואציה דומה? מסתבר שיש סיטואציות שבהן כביכול אין לנו שליטה על הדחפים שלנו... האם אנחנו יודעים לפנות לעזרה מקצועית במקרים כאלו, או שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים תמיד להתמודד בכוחות עצמנו?
3. אנחנו לא באמת מכירים אף אחד: בואו נעשה תרגיל קטן - נניח שאתם בנקאים, מה יודע עליכם החבר בעמדה שלצידכם? שאתם זריזים, טובים במספרים, ומגיעים בזמן לעבודה. האם הוא יודע משהו על חיי הנישואין שלכם? האם הוא יודע משהו על הביטחון העצמי שלכם מול קבוצה גדולה של אנשים? כנראה שלא. הוא יכול לעבוד לצידכם עשרות שנים, ולא לדעת מאומה על החלקים הכי מסעירים בחיים שלכם.
עכשיו נעבור לשכן שלכם - מה הוא יודע עליכם? האם הוא יודע עליכם שיש לכם הפרעות שינה? האם הוא יודע עליכם שיש לכם חוב בהוצאה לפועל ועומדים לעקל את הבית שלכם? האם הוא יודע משהו על המצב הבריאותי שלכם?
ניתן לדמות את העניין לאור הירח - אנחנו רואים רק את הצד המואר שלו, אבל את החלק החשוך אנחנו לא רואים. באותה המידה, גם על הסובבים אותנו - אנחנו יודעים רק על הצד שהם בחרו להאיר ולהראות לנו, אולם על הצד שאותו הם בחרו להשאיר חשוך, אנחנו לא יודעים כלום.
• • •
ועדיין, אם תכירו את הכללים הבאים תוכלו לייצר חברות עמוקה יותר, שהסיכון לפגיעה עתידית ממנה כנראה יהיה נמוך יותר:
יש שתי סיבות שגורמות לכך שאנשים מרגישים שהם לא יכולים לשתף אנשים בכאב שלהם: או שהם יודעים שבן השיח ישפוט אותם ויסתכל עליהם בעין ביקורתית ברמה שהם לא יהיו מסוגלים לשאת - או שהאנשים עצמם לא מסוגלים לשאת מצב שבו מישהו רואה אותם כלא מספיק מושלמים (לרוב מדובר באנשים עם קווי אישיות נרקיסיסטיים).
אם אתם אנשים שלא שופטים, מבינים שכולנו עשויים מטוב ורע, ואתם מסוגלים לדבר עם אנשים אחרים גם על החסרונות והפגמים שלכם, ואם החברים שלכם אנשים שלא חייבים לספר לכם רק על השלימות הבלתי נתפסת שלהם בכל פעם שבה אתם נפגשים - קיים סיכוי גבוה יותר שאתם אכן מכירים באמת את החברים שלכם לעומק.
• • •
אז האם אתם מכירים היטב את החברים שלכם? תלוי במידת הפתיחות שלכם והפתיחות שלהם - ככל שאתם מרגישים בנח לשתף אותם בקשיים שלכם, וככל שאתם רואים שפחות חשוב להם להרגיש מושלמים על ידכם - כך עולה הסיכוי שאתם אכן מכירים אותם בצורה עמוקה יותר.
(לפניות לכותב: israel@kikar.co.il)
הצגת כל התגובות