אתם משוכנעים שאתם עובדים מסורים, אתם תורמים מעצמכם גם בשעות לא שעות, אולם הבוס שלכם קורא לכם לשיחת נזיפה: הוא טוען שאתם לא עובדים מספיק, ושהתפוקה שלכם לא תואמת את הציפיות הנדרשות מכם. מסתבר שלתופעה הזו יש הסבר הגיוני מאד, ויש גם דרכים שיסייעו לכם להתמודד איתה.
תתראו לכם שאתם יושבים בישיבת צוות, הבוס שלכם עומד נרגש ומציג גרף ובו ניכרת עליה משמעותית בתפוקתו של הארגון שבו אתם עובדים. הפרט שלא כתוב בגרף הוא - בזכות מי הארגון שלכם הצליח להגיע לתוצאות טובות כל כך: האם ההצלחה קשורה אליכם או לא?
וכאן אנחנו מגיעים לתחום שנקרא "ייחוס פנימי וחיצוני": אתם יכולים לייחס את ההצלחה של הארגון לעצמכם (- ייחוס פנימי), ולטעון שבזכות שעבדתם כל כך הרבה שעות, ובזכות הכישורים המבריקים שלכם הארגון נוסק לגבהים, אך במקביל, אתם יכולים גם לייחס את ההצלחה לסיבות חיצוניות (-ייחוס חיצוני), ולהסיק שבשל העובדה שחברה מתחרה פשטה את הרגל, או בשל העובדה שנוצרו ביקושים גבוהים יותר למוצר - החברה שלכם במגמת עליה.
במה תבחרו?
ובכן, אחד החוקרים הגדולים בתחום בשם "היידר" (1958), טען כי אנחנו נוטים לעשות את הדבר שישרת את האינטרסים שלנו בצורה הטובה ביותר: כשמדובר בהצלחה אנחנו נוטים לייחס את ההצלחה לעצמנו, ולהניח שהארגון הצליח בשל השקעתנו וכישרונותינו, ואילו כשמדובר בכישלון - כנראה שניטה לייחס אותו לגורמים חיצוניים ולא ניקח עליו אחריות.
תופעה זו שנקראת "הטיה בשירות העצמי" - גורמת לכך שאם אתם עובדים במקום העבודה - סביר להניח שתתמקדו יותר בהצלחות שלכם ובחלקים שבהם השקעתם - ואילו הבוס שלכם ישים לב דווקא למגרעות שלכם, ולחלקים שבהם אתם פחות טובים, בעוד שאתם בכלל תטענו שהכישלונות הן פרי סיבות חיצוניות שאינן קשורות אליכם.
רוצים לשנות את המאזן הזה? הקפידו לציין באוזני הבוס את ההצלחות שלכם, הדגישו בפניו את המאמצים שלכם ואת התרומה שלכם למפעל - וכך תצליחו לשמור על סביבת עבודה נעימה יותר, ועם כמה שפחות חיכוכים והיתקלויות.