קם אדם בבוקר ומרגיש לא טוב. הוא ניגש לטלפון וקובע תור אצל הרופא. בפגישה עם הרופא האדם מדווח אודות מצבו, הרופא מקשיב, רושם לו תרופה ונותן הנחיות. נשמע מוכר?
הסיפור הזה בווריאציות שונות, חוזר על עצמו משחר ההיסטוריה. תמיד היו רופאים שידעו את מלאכת הריפוי, אנשים נגשו אליהם תוך אמון בהם ובדרכם וקיבלו תרופות והנחיות כיצד להיפתר ממחושים שונים.
אז במה שונה הרפואה היום מהרפואה של פעם?
בעולם הקדמון המדע לא היה מפותח בכלל ולא היה הרבה מידע על טבעו של גוף האדם. לכל דבר שקרה בעולם ניתנה סיבה אלילית, ולכן גם הרופאים היו רופאי אליל שהשתמשו בשיטות ריפוי מאגיות, כישוף, אמונות טפלות ודרכי מסתורין שונות. חלק מדרכי הטיפול היו מבוססות על פולחני עבודה זרה בצורות שונות.
בהמשך ההיסטוריה הרפואה נהייתה יותר ויותר שיטתית, לרופאים היו תיאוריות שונות בדבר מקורם של המחלות והם ניסו לרפא אנשים בהתבסס על התיאוריות הללו. אבל עברו שנים ארוכות מאד עד שהתיאוריות הללו היו מבוססות על מחקרים מדעיים.
מהו מחקר מדעי?
לפני כ2,500 שנה עלתה התיאוריה שמצבו הגופני והנפשי של האדם תלוי באיזון שבין ארבע ליחות שנמצאות בגוף - ליחה שחורה, צהובה, לבנה ואדומה. לפי התיאוריה, איזון הליחות באדם ניתן להשגה באמצעות תזונה, תרופות והקזת דם תוך שימוש בעלוקות. התיאוריה הזאת הייתה פופולארית מאד וגלגולים שונים שלה נתפסו כאמת במשך כ2,000 שנה.
תיאוריית ארבע הליחות היא דוגמא לתיאוריה שיכולה להיות יפה ומשכנעת אך חסרת כל ביסוס מדעי. לתיאוריה הזאת אין בסיס מדעי כיוון שהיא אינה מבוססת על נתונים. אין שום הוכחה שאכן מצבי בריאות וחולי מבוססים על יחסים בין מרות בצבעים שונים בגוף האדם. יותר מכך, לעולם לא נעשו מחקרים מסודרים שבדקו האם הטיפולים שהתבססו על התיאוריה הזאת אכן עזרו לחולים. אם כך, כמה שהתיאוריה הזאת יפה, האמונה בה היא עניין של אמונה בלבד בלי התבססות על הוכחות. ואכן, ברבות השנים עיקרי התיאוריה הופרכו, ונתונים מדעיים הראו שהיא אינה נכונה.
לעומת זאת המחקר המדעי כיום הוא מחקר שיטתי שמבוסס על צפייה בנתונים אמיתיים וניסיון לאושש או להפריך השערות על ידי ניסוי. ברפואה של היום אין מקום לתיאוריות שאינן מבוססות על נתונים. כל תיאוריה חדשה עוברת סדרה של מחקרים שבודקים אם היא עומדת במבחן המציאות. כאשר יוצאת תרופה חדשה לשוק היא עוברת מחקרים רבים שבודקים את יעילותה.
מחקרים סטטיסטיים
כמעט לכל התרופות היום יש בסיס מדעי שעומד מאחוריהם. בהתבסס על מה שיודעים מנתונים אודות לחץ דם, יוצרים תרופות להורדת לחץ הדם. בהתבסס על מה שיודעים על האיזון הביו-כימי במוח בעת דיכאון, יוצרים תרופות נוגדות דיכאון וכו'.
אבל זה לא הכל. אחרי שהתרופה מיוצרת ונוסתה על בעלי חיים, מגיע שלב של בדיקת יעילות התרופה. בשלב זה נותנים את התרופה לקבוצה גדולה של אנשים שסובלים מהמחלה שאותה רוצים לרפא ומעמידים כנגדה קבוצת ביקורת שאינה מקבלת את התרופה. החוקרים בוחנים את המצב לפני ואחרי לקיחת התרופה ומשווים לקבוצת הביקורת. אם רואים שאכן ישנו שיפור משמעותי בבריאות האנשים שנוטלים את התרופה, הרי שמדובר בתרופה יעילה. כאשר מדובר בקבוצה גדולה מספיק הרי שהתוצאות שמצאנו אודות יעילות התרופה בקבוצה הזאת יהיו תואמות לכלל האוכלוסייה.
והשיטה הזאת מוכיחה את עצמה
השיטה המדעית אינה מיוחדת למדע הרפואה, היא הבסיס לכלל המדעים כיום והיא האחראית על ההתפתחות הטכנולוגית האדירה כיום. נגמר העידן שבו אנשים חכמים ממציאים תיאוריות על העולם וכולם מאמינים לתיאוריות הללו. כיום צריך להוכיח כל דבר בהתבסס על נתונים. ואכן - מעולם לא חיו בני אדם במערב חיים ארוכים ובריאים כל כך, ומעולם לא היו הישגי הרפואה כבירים כל כך כפי שהם בימינו. פריצות הדרך הרפואיות בחמישים השנים האחרונות – שהן שיאה של מסורת ארוכת ימים של הרפואה המדעית – הצילו את חייהם של בני אדם רבים יותר מאשר בכל תקופה אחרת מאז הולדת הרפואה.
ומה עם שיטות אחרות?
אבל יש גם המון שיטות אחרות. הרפואה המדעית הקונבנציונאלית אינה מושלמת, ואנשים רבים מוצאים את עצמם מתמודדים עם מחלות חסרות פתרון. לאנשים שמנסים למצוא תשובות מעבר לרפואה הקונבנציונאלית יש כיוונים רבים. אפשר לנסות הסרת עין הרע על ידי עופרת, אבחון מחלות ואלרגיות על ידי מטוטלת, ריפוי באנרגיה, הומיאופתיה, אסטרולוגיה ועוד.
המכנה המשותף בין כל סוגי הריפוי הללו הוא האמונה. מדובר בסוגי ריפוי שמעולם לא עברו מחקרים שהוכיחו כי הם אכן מרפאים אנשים. אלו אינם תרופות שניתנו באופן מבוקר לקבוצות של אנשים, ושהוכחה היעלות שלהם, אלא הם דורשות אמון. האמון הזה יכול להיות אמון ספציפי באדם מסוים - כמו לסמוך על אישה שידוע שהיא מסירה עין הרע ביעילות רבה, או אמון כללי בשיטה - כמו אמונה בתיאוריות הומאופתיות. יתכן והאמונה הזאת אכן נכונה. אבל חשוב לזכור שמדובר באמונה. אמונה שאינה מבוססת על הוכחות חד משמעיות ועל ניסויים.
אבל זה עובד!
אנשים רבים מצהירים כי שיטות שונות עוזרות להם. הם מדווחים על שינוי בהרגשה, ועל ריפוי. איך אפשר לזלזל בעובדות כאלו? אחד הסיפורים המפורסמים ביותר על מרפא בשיטות לא קונבנציונליות שהצליח לרפא אנשים רבים הוא הסיפור של פרנץ מסמר:
לפני כ250 שנה חי באוסטריה רופא מפורסם בשם פרנץ מסמר. הרופא הזה האמין בתיאוריה מגנטית שאומרת שיש ביקום חומר בלתי נראה בעל תכונות מגנטיות שמחזיק את הכוכבים במקומם. מכיוון שהחומר הזה נמצא גם בגוף האדם, אפשר לטפל באדם בעזרת מגנטים ולרפא אותו.
מסמר היה לוקח קבוצות של אנשים ומושיב אותם בתוך גיגית של מים חמימים עם מגנטים בתוכה. הם היו לובשים צמידים מגנטיים ובולעים חלקי מגנט. הם היו שרים ונעים במעגל בתוך הגיגית ומסמר היה נוגע בהם עם מקל מברזל ומרפא אותם. חולים רבים דיווחו על ריפוי ממחלות שונות, ואפילו היו סיפורים על אנשים משותקים שהצליחו להזיז את איבריהם המשותקים אם כי אחרי שהסתיים הטקס הם חזרו להיות משותקים כשהיו.
מסמר עבר לגור בצרפת ושיטתו נעשתה מפורסמת ושנויה במחלוקת כל כך עד שמלך צרפת הסכים להקים וועדת חקירה שתחקור את התיאוריה שלו ואת יעילות הטיפולים שהוא מציע. הוועדה כללה את טובי החוקרים דאז, והם קבעו כי אין בסיס מדעי לתיאוריה של מסמר, וכי הצלחות הטיפול נובעות מדמיונם של המטופלים.
החוקרים הסבירו שהאדם שעובר את טקס הריפוי נכנס למין אקסטזה פסיכולוגית, המים החמימים, השירה ובעיקר אישיותו הכריזמטית של מסמר גורמים לאדם להרגיש שהוא מתרפא ובעקבות כך הוא אכן מרגיש הקלה בתסמיני המחלה ממנה הוא סובל.
אשרי המאמין
זאת הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה חוקרים מדעיים התייחסו ישירות ל"אפקט הפלסיבו" - זהו האפקט של האמונה על הבריאות - האמונה בתרופה גורמת לשיפור המצב הבריאותי.
זוהי עובדה מדהימה שנמצאה מאז שוב ושוב באלפי מחקרים. אנשים שקיבלו תרופות שמכילות חומרים פשוטים לחלוטין כמו למשל מים עם קצת מלח והאמינו שהם מקבלים תרופה אמיתית, הראו שיפור ממשי במצבם הבריאותי.
האפקט הזה הוא פסיכולוגי, אבל זה לא אומר שהשיפור הבריאותי אינו אמיתי - האמונה בתרופה אכן גורמת לשיפור ממשי בתסמיני מחלה. בתקופה האחרונה נעשים מחקרים המנסים למצוא את המנגנון הביולוגי לאפקט הפלסיבו. החוקרים מצאו כי אמונה בכך שתרופה משככת כאבים, גורמת לגוף לייצר משככי כאבים פנימיים שמתפשטים בגוף והם האחראיים על התחושה של שיכוך הכאב. בניסוי מפורסם חוקרים ביקשו מאנשים למרוח על כף יד אחת משחה "משככת כאבים" שבעצם הייתה משחה ללא שום ערך תרופתי. לאחר מכן החוקרים הכאיבו לנבדקים הללו ב2 הידיים, והנבדקים כצפוי סיפרו שהכאב היה נמוך יותר ביד שנמרחה עליה המשחה "משככת הכאבים". בהמשך הניסוי, ללא ידיעת הנבדקים הוזרק להם חומר שחוסם את פעילות משככי הכאבים הפנימיים, ואכן - הנבדקים דיווחו הפעם, כי ב2 הידיים הופיע כאב ברמה שווה. כלומר - כאשר חסמו את משככי הכאבים הפנימיים, הרי שהאמונה בתרופה לא פעלה את פעולתה ולא הופיע אפקט הפלסיבו.
כיום, אפקט הפלסיבו כל כך ידוע וברור, שבכל מחקר על תרופה חדשה משווים את השפעת התרופה על אנשים לעומת השפעה של כדור דמה שאינו מכיל את התרופה. כדור הדמה משפיע לטובה, אך תרופה אמיתית תשפיע עוד יותר.
הסיכונים
נושא אפקט הפלסיבו הניב מחקרים רבים. בין היתר נמצא כי אם הרופא מתלהב מתרופה הרי המטופל ירגיש שהיא עוזרת לו יותר. אם האדם לוקח 2 גלולות פלסיבו הוא יראה שיפור גדול יותר במצבו מאשר לקיחה של גלולה אחת, ויש גם השפעה של גודל ושל צבע. כל המחקרים הללו מראים על ההשפעה העצומה שיש לנפש על ריפוי מצבים גופניים.
הצלחתם של טיפולים בלתי מדעיים רבים נובעת מאפקט הפלסיבו ומהאמונה של האדם בשיטה או במטפל. מחקרים המתייחסים לסוגי טיפול מסוימים הראו כי הם אינם יעילים יותר מאשר טיפולי פלאסיבו חסרי כל ערך רפואי. לגבי הרבה מהטיפולים האחרים לא נערכו שום מחקרים מסודרים ואין אפשרות מדעית לדעת אם הם עוזרים או לא.
אז מה רע בזה?
אין שום רע, רק צריך להיות מודעים לכך שההשתתפות בטיפולים מסוג כזה מבוססים על אמונה ולא על הוכחות מדעיות. כל עוד הטיפולים הבלתי מדעיים אינם מזיקים, הרי שאין בעיה לעשות אותם. אך תמיד יש צורך להיזהר שהאמונה הזאת לא תצא מכל פרופורציה ותגרום לנו להשקיע המון כסף ומשאבים במשהו שהוא אינו וודאי. ויותר חמור מכך צריך להיזהר שטיפולים מסוג כזה לא ימנעו ממנו מלטפל בעצמינו באופן שהוכח כיעיל על ידי מחקרים רבים.
הצגת כל התגובות