שמן הדקל, מקורו בעץ הדקל המוכר לכולנו. ניתן כיום למצוא כ-200 סוגים שונים של עצי דקל כ-3,500 מינים שונים, שכולם משתייכים למשפחת הדקליים.
שמן דקל מופק או מהגלעין, ונקרא "קרנל" או מהחלק הבשרני של פירות דקל-השמן, הקרוי שמנון שמוצאו באפריקה. ספקיות השמן העיקריות הן מלזיה ואינדונזיה, הן מייצרות כ-90% משמן הדקל בעולם. שמן הדקל מככב כבר מספר שנים כשמן הסחיר ביותר בין שמני המאכל.
שמן הדקל מרכיב מגוון מאד רחב של מזונות מעובדים, מוצרים קוסמטיים, שמני מאכל, חומרי-ניקוי, שמני סיכה ודלק ביולוגי.
על פי סקר של ארגון המזון הבינלאומי בכל אחד מעשרה מוצרים הנמכרים במרכולים יש שמן דקל, כאשר מחצית ממוצרי המזון המעובדים על המדפים מכילים שמן זה, כדוגמאת ביסקוויטים, מאפים ובורקסים, פיצות ועוגות תעשייתיות, גלידות, רטבים, ממרחים, כגון ממרח שוקולד וברוב מזון התינוקות.
שמן דקל קל לשימוש מההיבט הטכנולוגי ולכן חברות המזון ממהרות להשתמש בו
השימוש הרחב כל כך בשמן הדקל, נובע מהעובדה שבניגוד לכל השמנים הצמחיים המצויים במצב צבירה נוזלי בטמפרטורת החדר, שמן הדקל מתמצק בטמפרטורת החדר. זה עושה אותו מאד נוח מההיבט הטכנולוגי לשילוב במוצרי מזון רבים. מרגרינה עשירה בו וממרחים נוספים.
מנגד, שמן הדקל נחשב לרכיב מזון עשיר בשומן-רווי, שמן הדקל "קרנל" מכיל כ-80% חומצות שומן רוויות ואילו השמן המופק מהחלק הבשרני של הפרי מכיל כ-40% חומצות שומן רוויות.
בדרך כלל משתמשים בשמן ה"קרנל" לתעשית הקוסמטיקה וחומרי הניקוי, ואילו בשמן המופק מהחלק הבשרני של הפרי לתעשיית המזון.
שמן דקל גורם לעלייה בכלוסטרול ומהווה גורם סיכון לנזקים של כלי הדם ומחלות לב
מחקרים קליניים רבים בבני-אדם הצביעו על כך שצריכת שמן דקל או מזונות מעובדים המכילים שמן דקל גורמים לעליה ברמות הכולסטרול בדם ובפרט בכולסטרול-הרע LDL, ולהשמנה. לדוגמא, במחקר קליני שהשווה את השפעת שמן הדקל ושמן זית על שומני הדם בקרב גברים, נמצאה עליה משמעותית ברמות הכולסטרול והכולסטרול הרע באלו שצרכו את שמן הדקל בהשוואה לשמן הזית. השפעה זו על פרופיל שומני הדם מהווה גורם סיכון לנזקים של כלי דם ומחלות לב.
בצרפת מטילים קנס על יצרני מזון העושים שימוש בשמן דקל
בחודש נובמבר 2012 הסינט בצרפת אישר הטלת מס בשיעור של 300% על מוצרי מזון המכילים שמן דקל במטרה להקטין את נזקיו הבריאותיים לאזרחי צרפת.
שמן דקל מכיל את חומצות השומן הרוויות פלמיטית, סטארית ומיריסטית. כמחצית מכמות החומצות הרוויות בשמן היא החומצה הפלמיטית (מקור השם מהמילה Palm , "דקל"באנגלית). חומצה זו ידועה כקושרת סידן במערכת העיכול ובעקבות זאת נוצרים מלחים בלתי מסיסים המופרשים בצואה ואז פחות סידן זמין לצורך בנית השלד והשיניים.
בתחליפי חלב, לדוגמה, תינוקות הניזונים מתחליף חלב המכיל שמן דקל יסבלו מזמינות ביולוגית נמוכה של סידן, אשר עשוי לפגום בהתפתחות השלד שלהם דווקא בשלב ההתפתחותי החשוב ביותר בחייהם. במחקר קליני בתינוקות בו השוו את ספיגת הסידן בין כאלו שניזונו מתחליף חלב המכיל שמן דקל לבין אחר שלא הכיל שמן דקל, נמצאה ספיגת סידן הגבוהה ב-50% בתינוקות אשר ניזונו מתחליף חלב שלא הכיל שמן דקל.
איך מסתירים מכם את שמן הדקל?
לאור הנזקים הבריאותיים המשויכים לשמן דקל, במבוגרים בכלל ו ובתינוקות בפרט, ולאור הנוחות הטכנולוגית בשימוש בשמן זה, יצרני המזון מצאו דרך עוקפת כדי לחפות ולהסתיר את עובדת נוכחותו של שמן זה במוצריהם.
מסתבר שקיימים לא פחות מ-30 שמות אחרים לשמן דקל המופיעים על גבי מוצרי מזון אשר בעצם מסתירים את עובדת קיומו של שמן מזיק זה במוצר.
בין השמות ניתן למצוא שמות כמו "שומנים ושמנים מהצומח", "שמן צמחי", "שומן צמחי", פאלמיטאט, חומצה סטארית, חומצה פלמיטית, סטארין דקל, שמן דקל קרנל, סודיום קרנלאט ועוד.
כאשר לדוגמא מצוין על גבי האריזה שמן-צמחי, או שומן-צמחי או שומנים ושמנים מהצומח, התקן בישראל מחייב את היצרן לציין ולפרט את הרכבו של השמן! תקנה זו למרבית הצער לא מיושמת ולא נאכפת וכתוצאה מכך אנשים, ילדים ותינוקות צורכים מוצרי מזון המכילים את שמן הדקל הלא בריא.
ולסיכום, לא נותר אלא לקרוא בעיון את תוויות המזון אותו אנו אוכלים, אך לעיתים לא די בכך, כיוון ששמן הדקל לא מצויין מפורשות, אזי מומלץ להתקשר לשרות הלקוחות של החברה ולברר את הרכב השמנים במוצר, כי זו זכותכנו ואף חובתנו לדעת ממה מורכב האוכל אותו אנו אוכלים.
שמואל אדלשטיין הוא פרופ' לביוכימיה ותזונה
הצגת כל התגובות