תמונתה של אגם ברגר החטופה ששבה הביתה, היא הניצחון האמיתי של עם ישראל. על השלט הקטנטן במסוק בדרכה ממרכז הקליטה ב'רעים' לבית החולים, ישובה לצד הוריה בחרה לכתוב את מילותיו של נעים זמירות ישראל דוד המלך ע"ה (תהילים קיט): "דרך אמונה בחרתי".
כן, עם ישראל מצולק ומושפל פעם אחר פעם, אבל הוא לא מתייאש, זהו סוד קיומו של עם ישראל, "שבע ייפול צדיק וקם". דוקא מתוך השכול, הרמץ והאפר בו מצאנו את עצמנו בבוקרו של חג שמחת תורה לפני שנה ושלושה חדשים, דוקא משם צומחת ועולה ישראל החדשה, ניצנים של גבורה ורוח שינצחו כל אויב ומלחמה.
השבוע צוין 80 שנים לשחרור מחנה המוות אושוויץ וכחבר מועצת 'יד ושם' זהו יום משמעותי עבורי. מבלי להשוות את ארועי ההווה לעבר ולשואה, עדיין יש קו שמחבר בסוד התקומה של עם ישראל, אז והיום.
סבא, רבי נפתלי צבי וסבתא צ'רנה, עברו את מאורעות השואה במחנה אושוויץ ונשאו את צלקותיה עד יומם האחרון. אנו הנכדים ידענו את מכאובם וסבלם ולא חיטטנו בפצעיהם.
פעם בשנה, דווקא ביום הפורים, היה מתיישב סבא ומספר לנו את סיפורו של המחנה ואת כל אשר עבר עליו בימי האופל הנוראים, שם מתחת לקלגסו של האשמדאי ההיטלרי, ימח שמו.
וכששאלנו פעם את סבא, אבל למה בפורים? ביום הכי שמח של השנה? ענה סבא את תשובתו החכמה והבהירה: "אין יום בשנה שמתאים להכיל את הסבל הנוראי אותו עברנו משך חמש שנים.
אבל יש יום אחד בשנה שבהחלט מתאים להכיל את התשובה הניצחת לאותו סבל איום – את התקומה שלנו לאחר שנות החורבן, ולכן אני בוחר את היום השמח בשנה לספר על התקומה המשמחת ביותר".
זו היתה דרכם של יהודים פולנים, אותם הכרתי בנעוריי, לא לחטט במה שהיה, לא לבכות על העבר, אלא לבנות את ההווה ואת העתיד. ואת כוח זה הם קיבלו בזכות האמונה שהיתה נחלתם והיא היא שסכמה ותמכה אותם בשנים הכי קשות.
אם פתחנו בדוד המלך, נסיים בעוד פסוק שלו. הוא מבקש מרבונו של עולם (תהילים צ) "שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה". כן, סבלנו. זה מאחורינו. אנחנו בניך רוצים להתקדם, עכשיו תורך לשמח אותנו כנגד הרעה שהיה מנת חלקנו.
אם עברנו שנים כה קשות עד עתה – עכשיו הזמן לאכול פירות, זה היה המוטו של סבא אז, וזה המוטו שבעצם מלווה את עם ישראל כיום. סבלנו, עכשיו הגיע הזמן לשמוח.
- הכותב הינו חבר מועצת יד ושם ויו"ר מאזני צדק