"במבצע מורכב של לוחמים עזי נפש חולצו היהודים החטופים בידי פורעים ערביים. מצבם הרפואי תקין, והם בדרכם לירושלים" לחשו זה לזה בשמחה יהודי ירושלים אי שם בשנת 1820 (תק"פ).
שמחה גדולה ממלאת את אזרחי ישראל ביום זה, לאחר שבשבת קודש שבו אלינו ארבעה חטופים, והגאווה הלאומית מעט עלתה, לאחר 8 חודשי שפל.
מסתבר ש'כבר היה לעולמים', ומבצע נועז כעין זה (בו נהרגו מאות עזתים), היה בהיסטוריה הלא רחוקה של יהודים בארץ ישראל בשעה שעלו אליה תלמידי הבעש"ט והגר"א, ויושבי הארץ הוותיקים הערבים והבדואים התנגדו לצעדים אלו, והחלו לפרוע בהם.
או אז קראו תלמידי הגר"א האחד לשני "מי להשם אלי", והקימו קבוצת לוחמים שכונתה 'הגווארדיה הירושלמית' שנוסדה כבר בראשית שנת תקע"ב (1812), שנים ספורות לאחר עליית תלמידי הגר"א לירושלים, ופירושה 'משמר', שהגנה על יהודי הארץ.
לכל לוחם היה התואר 'חלוץ צבאי' בגימטריה 277 כמניין 'חזון ציון'. לגווארדיה הצטרפו מספר צעירים ספרדים יושבי הארץ (ומרתק לשמוע כיצד הם ביטאו את המילה היידישאית "הגווארדיה"). פרופ' זאב וילנאי משער ש"זה אולי המפעל הראשון שאשכנזים וספרדים נשאו בו במשותף".
פעולת לוחמי הגווארדיה הגיעה לשיאה בראשית שלטונו של אברהים פחה המצרי (שכבש את הארץ בשנת תקצ"א 1831), והייתה אנדרלמוסיה גדולה והיהודים היו הראשונים לסבול ממנה. חברי הגווארדיה הירושלמית דאגו להשיג כלי נשק, חרבות, אלות ואקדחים על מנת להגן על עצמם.
כלי הנשק ה"שמרעלאך"
שני הצעירים שהקימו את הגווארדיה שמם הפרטי היה שמריה. ר' שמריהו לוריה ור' שמריהו צוקרמן, ולפיכך אלו כינו את כלי הנשק שלהם בלשון סתרים "שמערלאך", וסיסמתם הייתה אמרת חז"ל "הבא להורגך השכם להורגו!".
מעגל מרגלי סתר משת"פים ערביים יושבי הארץ הוותיקים קיבלו שכר בעד ידיעות על התקפות ערבים שיירות עולי רגל יהודים. הגווארדיה אבטחה את היהודים שהקימו את השכונות החדשות מחוץ לחומה ואף את מקימי פתח תקוה שהוקמה בבוקר לח בשנת תרל"ח (1878) לצד כפרים ערבים.
סיפורי הוד ישנם על הגווארדיה. פעם נתפסו עולים בידי בדואים, ואנשי הגווארדיה יצאו אליהם והצילום מידם. פעם אחרת חיסלו כנופיה ערבית עם מנהיגה אחמד שוקיירי שהתמקם במערה בהר הצופים.
בספר 'האיש על החומה' מסכת חייו, פעליו מנהיגותו ודברי ימי תולדות מרן הגרי"ח זוננפלד ח"ב (עמ' 218), והלאה, מובא על מבצע הצלה נועז של שיירות עולים בידי לוחמי הגווראדיה בשנת תק"פ (1820).
בוקר אחד התכונן ר' הלל ריבלין ממנהיגי העדה האשכנזית בירושלים והאב"ד הראשון ללכת לתפילת שחרית בבית הכנסת 'מדרש אליהו', והופיע בביתו בדואי ובידו מכתב ובו מסופר כי שיירת עולים נתפסה על ידי שודדים המבקשים כופר נפש אלף נפוליונים זהב, ואם לא ישלמו מרה תהיה אחריתם. על המכתב חתמו שנים מראשי החטופים ר' יוסף לוריה ור' זלמן צייטלין.
ר' הלל הידוע בפיקחותו שלח מיד שני שליחים עם הבדואי ואלו אמרו לו שהכסף בידם. במקביל לוחמי הגווארדיה הלכו בעקבותיהם בלי שהערבי הרגיש בכך. הם הלכו דרך הרים וגאיות לכיוון יפו ובהגיעם אל מחנה השודדים (שהייתה לפי מקור זה היכן שכיום נמצאת בני ברק) הסתערו תלמידי הגר"א הלוחמים עזי הנפש בקולות נוראים של "מי להשם אלי" והרגו את מרבית בני הכנופיה, ושחררו את העולים.
כשחזרו הלוחמים והעולים הטריים (שהבינו שארץ ישראל נקנית בייסורים), עדין בתי הכנסת בירושלים מלאו מבני העדה שצמו והתפללו להצלחת המבצע.
לא תמיד המבצעים הצליחו. באחת ממערכות הגווארדיה נהרג הגאון ר' יוסף שיר מלאדי ובנו של הגאון רבי מנחם מנדל משקלוב תלמידו המובהק של הגר"א מחבר הספה"ק 'רזא דמהימנותא' נפצע קשה והתעוור בעינו האחת.
כל חכמי ירושלים השתתפו בנטל הלחימה והשמירות, כולל רבי ישעיהו ברדקי, רבי אליהו יהושע בהר"מ מגיד, ועוד רבים אחרים גם מעדת הספרדים.
בקיץ תרל"ג (1873) הגווארדיה נלחמה כנגד כנופיה בדואית בשם "ג'הארט אל – חרבייה" ותוך כדי קריאה אדירה "לה' הישועה" הסתערו על אהלי הבדואים והרגו בהם הרג רב. תוך מחצית השעה לא נשאר שריד ופליט וכמאה וחמישים פורעים נהרגו והשאר נמלטו על נפשם[1].
"השבאב העברי" - מאמר מאת החוקר משה נחמני אודות ארגון השמירה הראשון בארץ ישראל - להורדה חינם:
[1] יצוין שכמו בכל אירוע היסטורי, ישנם חוקרים המטילים ספק בפעולות הגווארדיה, ואלו מביאים ראיה מאירוע זה שלא מתועד במקורות התקופה. ראה בעניין זה מאמרים מאת פרופ' עמנואל אטקס, ד"ר אריה מורגנשטרן ועוד.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות