משרד הדתות פרסם את רשימת המועמדים לכהן כדיינים בבתי הדין הרבניים. יחד עם הרשימה, כמו בכל מינוי דיינים עד כה, נפתח מטבח פוליטי בו מתבשלים דילים, עסקאות, קח ותן במסגרת רשימות שונות ומשונות בין הפוליטיקאים לשאר חברי הוועדה.
המכעיס ביותר, הוא השליש הקדוש. הרי היא החלוקה של המינויים של הדיינים בין אשכנזים אותם מייצגים הח"כ ממפלגת יהדות התורה, מזרחיים אותם מייצגים ש"ס, דתי לאומי אותם מייצגים נאמנה הציונות הדתית. לפחות אצל האחרונים אין חלוקה עדתית, והמכנה המשותף הוא הכיפה הסרוגה.
אפשר לומר שכל המערכת הפוליטית הדתית חרדית כמרקחה, עוסקת במינוים אלו. כל תת קבוצה דוחפת את המועמד שלה, דילים עולים ויורדים, לחצים קשים על חברי הוועדה שמורכבת ממגוון רחב של נציגים. הגדילו לעשות ונתנו לכל חבר ועדה להגיש מספר קטן של מועמדים לוועדת הבחירה, מה שהקדים את הפוליטיקה של המינויים, דבר שלא היה לפני כן, לפחות לא זכור לי מהימים שהייתה לי נציגות בכירה בוועדה למינוי דיינים.
אין ספק שתפקידו של דיין, מכובד ומתגמל. עובדים עד שעות הצהריים המוקדמות בלבד, חופשות רבות, רכב, פנסיה, שכר שעלותו מגיעה ל-40,000 ₪, עבודה בטוחה עד גיל 70, ובעיקר כבוד ומעמד חשוב בקהילה עם אפשרויות קידום.
חשוב להדגיש, אין לדיין מתוקף תפקידו משרה כל שהיא עם השפעה על חיי השגרה של האזרחים. זאת בניגוד לרב עיר או שכונה. תפקידו הוא ניהול דיונים של תיקי משפחה, בעיקר גירושין, ורק אלו שלא פנו לבית המשפט למשפחה, וביקשו להתדיין בבתי הדין הרבניים. כך שמשפחה ישראלית סבירה ללא הליכי גירושין, אין סיכוי שיקבלו שירות או שיגיעו לדיון בבית הדין הרבני.
ניהול הדיון בבית הדין קבוע בחוק, רוב הנושאים בנושא גירושין ניתן לדיון גם בפני בית המשפט מלבד דיוני כתובה או מתן גט בפועל. לרוב מחויבים הדיינים לפעול לפי הוראות החוק והפסיקה, הם נתונים לביקורת שיפוטית של בית המשפט העליון, אם כי יש נושאים שנפסקים לפי ההלכה ולפיהם ניתנים פסקי דין חשובים.
מסקנת הדברים. אולי אזרחים בודדים יגיעו בפני בית הדין, לאלו ודאי לא משנה מאיזה שליש הדיין נבחר. האם מהמזרחי, אשכנזי או סרוג. הדבר היחיד שיעניין אותם הוא יעילות הדיון, משך ההליכים, יחס הוגן באולם בית הדין וניהול של התיק במקצועיות וללא משוא פנים.
וכאן השאלה, מדוע להמשיך עם הדיל העדתי מגזרי ולא להפוך את הדיל לדירוג איכות מי הוא הדיין היותר מתאים לתפקידו. מי הוא זה שהיה כבר בתפקידים שניתן ללמוד על יכולותיו הדיוניות, על סבלנות עם קהל, יעילות חריצות ומזג שיפוטי.
הרי קבוצות הציבור החרדי לא מרוויחות דבר ממינוי של שליש דיינים מהעדה שלהם מלבד טובתו האישית של הדיין. אולי של משפחתו. מדוע יש לנהל מלחמות שעה שהציבור לא נהנה מהמינוי מלבד הדיין ומשפחתו?
יש לזכור שלא ניתן לפטר דיין מכהן, גם אם הוא לא עושה את מלאכתו בדרך ראויה, לעולם לא פיטרו דיין או הורידו לא במשכורות על כך שלא ביצע את מלאכתו. מכן הצורך למנות דיינים טובים גדול ביותר.
לכן, אני קורא לציבור הנבחרים שלנו, בואו נפסיק לרדוף אחד המינוי העדתי ונשקיע במינוי המקצועי. יש לבצע בדיקות התאמה מקיפות לכל דיין טרם המינוי, למצוא את אלו שיכבדו את הציבור הדתי חרדי, אלו שיהיה להם חמלה על בעלי הדין, תחום דיני המשפחה הוא מורכב, עם הרבה אמוציות וקבלת החלטות הרות גורל שעולות עד כדי דיני נפשות.
אסיים ואדגיש, שלא חלילה ישמע שהדיינים לא עושים את מלאכתם. ההפך, רוב רובם של הדינים משקיעים את כולם לטובת תפקידם החשוב, מכבדים את הצדדים כפי שנדרש. עם זאת, תמיד יש מקום לשפר ולתקן.
בבית הדין הרבני שעוסק בדיני משפחה מורכבים, אין מקום לטעויות, אפילו לא של דיין אחד.
הכותב הוא המשנה לראש לשכת עורכי הדיו, בעלים של משרד עורכי דין ויצמן ושות'
הצגת כל התגובות