שלום, אני חני (23) נשואה ליוני (24) אני הבת הבכורה, אחרי חמישה אחים.
>> למגזין המלא - כנסו
גדלתי בבית שמרני מאוד, אבא ואמא היו מאוד מקפידים שלא נחשף לשום תוכן זר, ולא נותנים לשום רוח מפוקפקת להיכנס אלינו.
אמא שלי הייתה מבקשת ממני מאז שאני ילדה, להקפיד לסגור את כפתור החולצה העליון, ומעירה לי בכל הזדמנות על ענייני צניעות. אבל ככל שגדלתי, גדלה גם הקיצוניות. הבנתי, שאמא שלי אישה טובה עם כוונה טובה, אבל זה כבר היה מציק.
כשגדלתי עוד קצת, הייתי בוחנת גבולות. מנסה תמיד לדעת עד היכן הגבול של הוריי, והייתי מקדישה לכך זמן. קונה בגד מסוים, יודעת שהוא לא שמרני כדעת הוריי, אבל עדיין יודעת לשמור על כללי הצניעות המקובלים.
אני עדיין לא יודעת, איך לא נהגתי בריאקציה כלפי הוריי, איך עדיין הייתי מבינה את הכללים המקובלים, ולא מנסה לפרוץ אותם. אבל את הקיצוניות של הוריי, הייתי ממשיכה לבחון בכל הזדמנות, ולא מצליחה לקבל את ההגבלות שלהם, שהיו במידה מסוימת יותר מדי עבורי.
ואז הגעתי לגיל 18. בשיחה עם הוריי הבהרתי, שאני מעוניינת לצאת לשידוכים.
לא רוצה לפרגן לעצמי, אבל אני בחורה נאה, מכירה את הטוב ונזהרת מהרע, מספיק בנויה להתחתן. אבא ואמא שלי מאוד שמחו על הרעיון שהעליתי, ויומיים אחרי כבר קיבלתי כמה הצעות שידוכים. הראשון שבהם היה, בחור צדיק, פרומר, מזוקן, כמעט סגפני. "זה בחור בדיוק בשבילך", הוא אמר לי.
אני, שהכרתי את עצמי ואת מקומי, לא חשבתי לרגע לקבל הצעה כזו, היא פשוט לא הייתה באופציה, ולא בגלל שהיא שווה פחות, אלא בגלל שזה לא הסגנון שלי. אבל אבא שלי הפציר בי, וביקש להיפגש. "זו רק פגישה, מה כבר יכול להיות?", הוא אמר בהתרגשות.
הגעתי לפגישה, כבר מהרגע הראשון הבנתי, שאני הולכת לשרוף כאן שעה לכבוד אבא שלי. הבחור מיעט להסתכל לכיוון שלי, והשיחה בינינו עדיין לא החלה גם אחרי חצי שעה. הרגשתי רע, הרגשתי שאני כאן בכדי לרצות את אבא שלי.
הפגישה הסתיימה, הגעתי הבייתה, הפרצוף שלי אמר הכל. אבא שלי ישב מולי, והחל לשכנע אותי שמדובר בבחור רציני, צדיק, ורק עם בחור כזה אני אוכל להגיע רחוק ולהקים בית של תורה. ככל שניסיתי להסביר לו, שאני מעריכה את הבחור הזה, אבל לי הוא לא מתאים, זה לא עזר. "עוד פגישה אחת בשביל אבא", הוא התחנן. נפגשתי שוב, והורדתי.
ואז הגיעה שוב הצעה, ממש כמו הקודמת לה, אבל אז אבא שלי אמר: "זה ממש לא כמו הקודמת, את חייבת לנסות". הרגשתי לחץ שלא הרגשתי בחיי, הלחץ הזה שאבא שלי חושש, שאתחתן עם בחור שלא מתאים לו.
כל הצעה שהייתה שלא לרוחו, הוא כבר היה מוריד ולא מעדכן אותי. ולצערי הרב, הצעות מאבא שלי, היה קשה לשמוע.
*******
יום אחד, הלכתי לבלהה, חברתי הטובה. שם אצל בלהה, הייתה לי פינה חמה, הייתה שם אוירה כזו נינוחה בלי הלחץ של אבא ואמא. בכל פעם שהייתי רוצה לנוח, זה היה המקום שלי. הקשר שלי עם משפחתה של בלהה, היה בהתאם, ואמא שלה הייתה אחת החברות שלי גם אם היא יכולה להיות אמא שלי.
לבלהה היה אח, יוני. בחור ישיבה מוצלח ובעל מידות, נראה טוב בדיוק בסגנון שלי. תמיד בלהה הייתה מדברת עליו בהערצה. אבל אני על יוני לא העזתי אפילו לחשוב, הבנתי מה אבא שלי יגיד כשהוא יראה אותו, ושישמע באיזו ישיבה הוא לומד, וזה כבר ירד מהאופציה. התספורת המעודכנת, הבגדים המודרניים, בקיצור: לא היה מצב שאבא שלי יפזול בטעות לכיוון שלו.
אבל מהר מאוד הבנתי, שזה הסגנון שלי, ואחרי כל הבחורים שאבא שלי הפגיש אותי - ללא התאמה, הרצון לבחור כזה היה ברור לי יותר. אבל במקרים כאלו צריך את הבן-אדם שיציע, ואבא שלי כמו שאמרתי הוא אפילו לא אופציה. אפילו על דודה, או מישהו שמכיר את משפחתי לא העזתי לשתף, כי חששתי שבסוף זה לא ייצא לפועל.
ישנתי על זה לילה, ועלה לי רעיון.
הלכתי לאחי הקטן דן (10), שהוא חבר של איציק אח של בלהה, ואמרתי לו שיגיד לאיציק, להציע אותי ליוני. יומיים אחריי, בלהה פנתה אליי ואמרה לי בהתרגשות על ההצעה של אחי הקטן, ומה אני חושבת על כך, כמובן שהעמדתי פנים שאני ממש בתחילת שידוכים וכו', לבסוף אמרתי שאני אחשוב, ואז כמובן נתתי אישור.
בבוקר כבר אבא של בלהה דיבר עם אבא שלי, והציע את יוני. אבא שלי אמר לו שיש לי כמה הצעות עכשיו, וכשהוא יסיים איתם, ניגש "בשמחה" להצעה שלו. כשהגיע הבייתה הוא ביטל את ההצעה הזו מכל וכל, "אין מה לדבר חני, זה לא הסגנון שלנו".
ניסיתי לדבר עם אבא שלי, אבל לא היה עם מי לדבר.
ואז הוא המשיך להציע לי את ההצעות המתאימות לו, ולא לי. ואחר שכנועים הייתי נפגשת, אבל מיוסרת כולי, מבינה שזה סגנון שאבא נלחם עליו, אבל הוא לא שלי. ואז עוד הצעה, עוד פגישה, ואף אחד לא מעז לקום ולצעוק את הצעקה שלי.
פניתי לרב המשפחה שלנו, סיפרתי לו את המצב, ואת ההצעה של יוני, והוא אמר לי: "את אבא שלך אני מכיר שנים, את יכולה להיפגש גם אם הוא לא רוצה בהצעה זו, ואין לך חובה לשמוע בקולו, בפרט כשהבחור עם פרטים טובים. אבל יחד עם זאת, את חייבת תמיד לשמור על כבודו, בזה אין הנחות".
****
פעלתי מאוד מהר:
התקשרתי לאבא של בלהה, וביקשתי לדבר איתו. הגעתי לביתם, והרגשתי שאין לי אפשרות אחרת. "אני בבעיה", אמרתי בלחש, "אתם אולי לא יודעים אבל אבא שלי לא מעוניין במה מתאים לי, אבא שלי מעוניין בבחור שמתאים לו". ואז המשכתי לשתף אותם בכל ההצעות שאבא שלי הציע. "אני שאלתי דעת תורה, וקיבלתי אישור להיפגש".
אבא של בלהה אדם יקר, ערכי ואחראי. "את מבינה שאנחנו מאוד רוצים את העניין, אבל זו בעיה, כי אין לי את האחריות להפגיש אותך עם יוני ללא הסכמת אבא שלך. זה לא מתאים, זה לא יפה, ולא הייתי רוצה שיעשו לי את זה", אמר בכנות. הבנתי ממנו, שהוא לא רוצה להסתבך עם אבא שלי, ולא מעוניין לסייע באופן טכני, אבל הוא ישמח שזה יקרה.
ואז החלטתי: בלהה תציע את זה ללא ידיעת ההורים משני הצדדים, והיא תהיה אשת הקשר שלנו.
כך היה. קבענו פגישה באחד מבתי המלון, הפגישה ארכה שעתיים וחצי, והצלחנו להגיע להמון הסכמות והיה בינינו הרבה מן המשותף. כך נפגשנו חמש פגישות, עד שהרגשנו מספיק מוכנים להתקדם לשלב הסופי.
להודיע להורים שלנו.
הגענו קודם להורים של יוני, שם השמחה הייתה גדולה, אבא של יוני פתח יין מובחר ועשינו לחיים. אני הרגשתי מיליארד דולר, לא הייתה מאושרת ממני באותה העת. הנה הצלחתי לקבל סוף סוף בחור שמתאים לי, בדיוק מה שאני צריכה.
בצעדים מדודים, ובדרמטיות מוחלטת, פסענו אני ויוני לבית הוריי. פחדתי מתגובתו של אבא שלי, ויוני שראה את הלחץ שלי, ניסה להרגיע. "אנחנו לא הולכים לריב עם מישהו, אנו הולכים לשמח אותו, ואל תשכחי ששאלת דעת תורה...", אמר לי בעדינותו האופיינית.
נקשנו בדלת, אבא שלי פתח, הביט בנו, וסגר את הדלת.
באתי ללכת, אבל יוני הסביר. "ניתן להבין אותו, זה עניין מורכב. אבל מאבא לא הולכים, חייבים להיכנס", אמר בנחת. לא היה נעים לי מיוני, הבושות הללו, התמונה הראשונה שהוא רואה מהמשפחה שלי, למה היא צריכה להראות כך?
ואז התחלתי לרגע לחשוב: מה כבר עשיתי, פשוט יצאתי מהמסגר של הוריי שנעל אותי. במה חטאתי, שהעזתי לבחור? שאמרתי 'לא' על מה שלא מתאים לי? מה כבר האסון שמתרחש כאן, על מה המהומה?
נפרדתי מיוני לשלום וקבענו לדבר למחרת על הוורט הקרוב.
נכנסתי הבייתה, אבלה וחפויה, אבא ואמא יושבים על הספה ולא מדברים מילה. השמחה שלי האמיתית לא מעניינת אותם עכשיו, הבחירה שלי לא חשובה להם, מה שנשאר לי זה פשוט לבכות על המציאות הזו.
הוריו של יוני היו נרגשים, וככל שאבא של יוני ניסה לדבר עם אבא שלי, הוא נענה בשלילה. הוריי לא היו מוכנים לשתף פעולה בכלום, ואני את ההכנות לחתונה עשיתי לבדי. למזלי, המשפחה המורחבת משני הצדדים, שמחו בשמחתי, ועזרו לי בהכנות כמה שיכלו.
כשההזמנות יצאו, ההזמנה הראשונה כתבתי לאבא, עם הקדשה יפה ובקשת סליחה. ומאמא הבנתי: "אבא לא מתכוון להגיע לחתונה, אני לא באה, אני רצה. אבל אל תתעסקי בזה, תתעסקי בשמחה שלך", אמרה לי בלחש שאבא לא ישמע.
עד עכשיו יש לי צלקת מכך שאבא שלי לא השתתף בחתונה שלי, מבחינתי, זה העוול הגדול ביותר שהיה לי בחיי.
והוא... עד עכשיו לא סולח לעצמו.
• • •
הורים יקרים, בטח אתם רוצים לעזור לילדים שלכם, וכל ההתערבות שלכם בשידוכים היא אך ורק לטובתם. אבל חייב לזכור, שהטובה שלכם יכולה להיות הרעה שלהם, תנסו לשים את העיניים שלהם בעיניים שלכם, לראות מה הם רואים שאתם לא.
ולאלו שרוצים להחליט בשביל ילדיהם: תעזבו את הכבוד האחרון הזה שאתם מנסים לקבל לקראת צאתם מביתכם, הכבוד הגדול שלכם הוא שידעו לבחור, ידעו להיות עצמאיים בפרט ברגעים קריטיים כמו נישואין, ושלמים איתם בכדי להחזיק אותם.
"תן לילד כנפיים שיוכל לעוף הכי גבוה שאפשר ותן לו שורשים חזקים ועמוקים שיהיה לו תמיד לאן לחזור"
הצגת כל התגובות