בשבוע שעבר נחשף לראשונה ב'מעייריב' על הסערה בכוס המים, של עסקנים זוטרים מדרג ג' שהתקיפו לחינם רב חשוב מבית שמש, על לא עוול בכפו כביכול הוא התיר לאישה לגלול ספר תורה שתרמה לבית הכנסת.
לאחר הפרסום ב'כיכר השבת' בו ניתן במה לטענותיו של עסקן זוטר מבני ברק, הענין עלה למעונו של ראב"ד העדה החרדית (גאב"ד לפי תלמידיו), הגר"מ שטרנבוך והזדעזע מהמקרה וכינה את הקהילה בה התרחש האירוע בשם "קהילה בשורש חרדים" ש"ירדו מטה מטה" והמשיך וכתב "וכיבדו אשה לגלילה, ופירסמו שבזה הרימו כבוד התורה וכבוד האשה החרדית".
[לא מובן ממכתבו מי פרסם שבזה הרימו את כבוד התורה, האם אנשי הקהילה, או סתם לבלרים ואנשי ווצאפ שפרסמו את התיעוד החריג, עוד לא ברור, איך הציגו להגר"מ את המקרה והאם הוא ידע שמדובר באישה לא-חרדית מארה"ב].
את מכתבו סיים ראב"ד העדה החרדית במילים חריפות, ואיום כלפי קהילות שינהגו כמנהג זה: "אחינו בית ישראל נתנתק מהם ויהיה טוב לנו ולבנינו. משה שטרנבוך".
בנוסף, בשיעור של ראב"ד העדה החרדית הוא הוסיף ואמר שהוא הצטער מאד ש"לא יצא עדיין קול מחאה, אף שעד היום לא היה כזאת בישראל אצל יהודים חרדים, וחייבים להרים קול מחאה על הפגיעה בכבוד התורה ובקדושת התורה".
לעת כתיבת שורות אלו, זולת רב הקהילה אותו הכפישו אינשי דלא מעלי, כביכול הוא עודד את מעשה זה (וזאת, לאחר בירור מקיף, היה לבני הקהילה היתר מרב חשובץ י"ש), לא שמענו על רבנים ופוסקים שנענו לקריאת ראב"ד העדה החרדית ויצאו במחאות כנגד מעשה זה של כיבוד גלילה לאשה במעמד הכנסת ספר תורה.
טור דעה
אני אישית תמהתי אודות פרסום הדברים, ועוד שב'מעייריב' נטען שכל מי שיצא כנגד רב הבית כנסת (על לא עוול בכפו), היה זה מטעמים פוליטיים מובהקים, ומה ענין לפרסם אירוע זוטר מקהילה מודרנית מבית שמש בתואנות שונות, וכך עם ישראל כולו ישמע על כך?!
והגדילו לעשות עסקנים נוספים ועלו למעונו של ראב"ד העדה החרדית, והוציאו ממנו מכתב חריף ותקדימי, וכך הוגבר חילול השם, ואם אלו שלא שמעו על האירוע הנ"ל, בוודאי שלאחר מכתבו של הראב"ד ישמעו על כך.
This browser does not support the video element.
החמור מכל, שכל מי ששמע על הפרשיה, מודע לכך שרק ראב"ד העדה החרדית יצא נגד אירוע זה, ולא שאר גדולי ישראל, וכך משמע שכל גדולי ישראל זולת ראב"ד העדה החרדית, נח להם במעשה זה, או לכל הפחות הם לא יוצאים כנגדו.
בעניין זה קבלתי מכתב למערכת מאת אחד הרבנים המוכרים, שביקש לפרסמו בעילום שמו.
"לכבוד החוקר המפורסם הרה"ג ישראל הכהן שפירא שליט"א
הנה התפלאתי מאד על ענין א' שאירע השבוע, זכרתי את הקישויים, אמרתי אולי תמצא מזור לקושי.
בימים האחרונים אני שומע קול ענות בבתי המדרש, והאברכים היושבים עם המחשב מתקבצים וצופים בסרטונים, אמרתי בודאי מסתכלים בשמחת בית צדיקים להתעורר ליר"ש מחמת קדושת פני הצדיקים, או מאזינים לשיח סוד של שאלות לב לאחים המובאים בפני מרנן ורבנן להתעורר מהם לעבודת השי"ת וכו'.
אבל בהתקרבי ואראה והנה צורת דמות אשה אוחזת ספר תורה, והמון העם מתבוננים בכל מעשיה ומתווכחים זה אומר בכה וזה אומר בכה.
ואזעק זעקה גדולה ומרה, ויאמרו אלי החברים, מה לך כי תבכה, הלא גם הראב"ד שליט"א הרב שטרנבוך צפה בסרט זה ויביע דעתו, והוא עוררנו על המראה לראות ולעיין בדבר כיצד נעשה ואם כדת של תורה, תורה היא וללמוד אנו צריכים וכו'.
ובאמת התפלאתי, אם נהגו באיזה מקום לתת לאשה גלילה, כמו שהיה מנהג כמה קהילות ותיקות, הרי זה נשאר באותו מקום וכפי מנהגם, ובפרט לעשות כבוד לתומכי תורה, שבודאי אירע כן כמה פעמים, ואתה בקי בדברים אלו יותר ממני ובודאי תדע.אבל השתא אחרי הפרסומת שעשה לדבר הרב שטרנבוך, הרי כל ישראל ישמעו וייראו, וגם באמצעי התקשורת, ונעשה שם דבר בישראל, אשר בודאי ייכתב בספרי ההיסטוריה, וכל זאת למה?
והרי כל אחד הוא מורה לקהילתו ולעצמו, ומה לרב קהילה א', להתערב בעניני קהילה ב', והרי הרב שטרנבוך עצמו סבל מרורות וירדו עמו ללחייו מחמת פסק היתר שלו, וא"כ מה לו עכשיו לרדת לחיי אחרים?
כל זאת אני שואל כתלמיד לפני רבו, כי בודאי יש בענין סודות גדולים, ואולי בהשתטחו על קברי צדיקים ובשיחו עם מקובלים אחרי טבילה במקוואות טהורים, ידע פשר דבר ויודיעינו בנושא הגלילה...".
מקום החותם
והנה נשיב ראשון ראשון ואחרון אחרון לדברי טעם אלו.
כפי שכתב אחד הרבנים, היו קהילות קדושות בעם ישראל שנהגו לתת לאשה גלילה, ובעז"ה נביא מקורות לקהל הגולשים הצמא לדעת, כפי דבריו "ואתה בקי בדברים אלו יותר ממני ובודאי תדע", הבה נלמד יחדיו את הסוגייה.
בעת ביקורו השני בארץ ישראל של הנדיב סר משה מונטיפיורי ואשתו יהודית בשנת תרצ"ט (1839) בביקורו בצפת כבדו האדמו"ר רבי אברהם דב מאבריטש 'הבית עין' זי"ע בכבוד רב, כיאה לגדול התומכים בישוב ארץ ישראל באותם השנים.
בליל חג שבועות הוזמנו הזוג מונטיפיורי להכנסת ספר ובמעמד זה הגברת יהודית מונטיפיורי הוכנסה להיכל בית המדרש וכפי שכותבת ביומנה "בעדי הכינו כסא לנוכח ארון הקודש".
כל זאת היה במעמד האדמו"ר הבית עין שבתהלוכה הוא קיבל את הזכות להחזיק את ספר התורה תחת חופה לבנה ואחריו המון חוגג, ומאחוריו הגברת יהודית מונטיפיורי, אותה כבדו להחזיק "אבוקת דונג", וכך דבריה: "ויבילוני תחת החופה אחרי הרב הנכבד הזה נושא הספר וכל הקהל צפופים אחרינו משוררים מרקדים ומוחאי כף". ממשיכה הגברת יהודית מונטיפיורי ביומנה המרגש: "מה שמחתי ונהרתי למראה השמחה הקדושה הזאת!".
הגברת יהודית מונטיפיורי התרגשה במעמד זה, והיא חששה שמא יזול דונג מידיה לבגדי המשי הלבנים של הגה"ק הבת עין שעמד לידה מתחת לחופה: "חרדת שמחה ופחד החרידתני ואירא פן אכשל עם אבוקת הדונג שבידי ואצית אש בחופה או אטיף דונג על בגדי המשי הלבנים אשר לבש הנכבד הגאון ר' אברהם דוב" [בעלה משה מונטיפיורי היה חולה בבית האכסניה, ולכך נראה שכבדו אותה בכבוד כה רב].
יהודית מונטיפיורי מסיימת את דבריה: "שמחתי מאד על כל הכבוד אשר הנחילוני להושיבני נכח ארון הקודש לתת אבוקת דונג בתוך קהל חכמים ונבונים. השמחה הזאת לה נאוה שם 'שמחת תורה', כי הופיעה יפעת קודש בתוך משואות השממון".
אם שרדתם גולשים יקרים בתיאור על הכבוד הרב שערך הבת עין הקדוש לאשת התורם יהודית מונטיפיורי, בכך שהיא עמדה לצידו מתחת לחופת ספר התורה, וכבדוה במושב בתוך בית המדרש מול ארון הקודש, אנא, תהיו חזקים ונמשיך לתיאור הבא.
שבוע לאחר מכן, משלחת הזוג מונטיפיורי עושה את דרכה לטבריה, ובתחילת היום הם מתפללים תפילת שחרית בבית הכנסת עם הבת עין זי"ע. חשוב להדגיש שמעיון בכתבי הגברת יהודית מונטיפיורי, עושה רושם שהיא העריצה את חכמי ישראל, כפי שכותבת: "אודה ואהלל את אלהי חסדנו ... ויביאינו עד הלום לנחול כבוד ויקר בארצנו הקדושה המקודשת בשכינת עוז ובקדושת החכמים הגדולים אשר נולדו ונקברו בה, ובמעלת הצדיקים והחסידים המקדישים כל ימיהם לתורה ועבודת השם ובהן כל מעינם כל היום!".
בבית הכנסת של הבית עין הקדוש, הגברת יהודית מונטיפיורי מתכבדת ב'גלילה' במעמד חכמי העיר
לאחר הקדמה זו במעלת תלמידי חכמים, כותבת יהודית מונטיפיורי את הדברים הבאים: "בשעה השביעית הלכנו להתפלל תפילת השחר בבית הכנסת של הגאון ר' אברהם דוב, ושם קהל גדול מחכמי העיר. אותי כבדו לעטר את ספר התורה, וכל האנשים אשר עלו לקרוא בתורה ברכו אותנו והתפללו בשלומנו".
לאחר התפילה בני הזוג מונטיפיורי אכלו ארוחת הבוקר בחברת הבת עין הקדוש כעדותה: "אחר התפילה נתן לנו ברכתו ברכת הפרידה, אף קראנו לאכול אתו בבקר".
"אותי כבדו לעטר את ספר התורה". הגברת יהודית מונטיפיורי שכובדה ב'גלילה' במעמד אדמו"ר הגה"ק רבי אברהם דב מאבריטש הבת עין זי"ע
החכם הספרדי שכיבד את אשת הנדיב בגלילת ספר התורה
אם חשבתם שבית הכנסת של הבת עין זי"ע היה הראשון לכבד את יהודית מונטיפיורי ב'גלילה' , זהו שלא. מספר ימים קודם לכן בקרו הזוג מונטיפיורי בבית הכנסת הספרדי בצפת "והוא בניין יפה אשר בנוהו אחרי הרעש", וגם שם כבדו אותם כיאות והושיבו אותם במושב המזרח, ולאחריכהם הרב החכם מזרחי ע"ה. בבית כנסת זה כבדו את יהודית מונטיפיורי בגלילה לספר התורה כעדותה: "את מונטיפיורי כבדו בהגבהה, ואני נתכבדתי לעטר את הספר".
מקורב לראב"ד: "תלמיד טועה כתבו"
אם עד כה עסקנו בחשיפת מקורות היסטוריים על אירועים אלה מספרות המוגדרת 'היסטורית' ולא 'תורנית' (וכדברי אחד ממקורבי ראב"ד העדה החרדית איתו שוחחתי וחשפתי בפניו את מקורות אלו, וטען לי שהראב"ד לא יאמין שדברים אלו התרחשו, ואם אכן נכתבו, הרי שמדובר ב"תלמיד טועה כתבו"), כעת נמשיך עם דברי הפוסקים, כפי שציטט הגאון רבי גבריאל צִינֶר רב בית מדרש בבורו פארק שבניו יורק ומחבר סדרת הספרים "נטעי גבריאל" הכוללת עשרות כרכים.
הגר"ג צינר הוא תלמידו המובהק של הגה"ק רבי יוסף גרינוולד מחסידות פאפא, ואשר המיוחד בסדרת ספריו 'נטעי גבריאל' שהם עוסקים בנושאים שונים, בהתייחסות למנהגים כולל פרטי פרטים, כולל אנקדוטות שאין להם התייחסות בספרות ההלכה הקלסיים, כמו למשל מנהג כיבוד אשה בגלילת ספר תורה, דיון שלפי לבלרים ברשת בשבוע האחרון, הוא דיון רפורמי (עפ"ל כמובן).
ב'נטעי גבריאל' הובא מנהג מהעיר זוולד בהולנד אשר הנהיג הגאון רבי שמואל הירש לכבד בגלילת ספר תורה אחת מהילדות בעזרת נשים.
בשם נכד האדמו"ר הברך משה מסאטמר הביא שכאשר הכניסו ספר תורה חדש לע"נ בתו, אמר לכבד איש בהגבהה, ואת אשתו בגלילה והיא סגולה להיפקד בבנים, וכך היה המנהג בסיגעט.
העיד הגאון רבי אפרים פישל הערשקאוויטש אב"ד האליין שהמנהג בספינקא היה לכבד נשים בגלילת הספר תורה, וכך העידה אשת חבר לאדמו"ר רבי יעקב מספינקא שהיא ראתה שכיבדו נשים לשים מטפחת לספר תורה חדש.
בתשובה מפורטת שנכתבה בשנת תשע"ד ויועדה לאב"ד 'אברכי תורה ודעת' הגאון רבי מרדכי הכהן כ"ץ, כותב הגאון בעל 'נטעי גבריאל' מקורות רבים בעד ונגד, כדוגמת דברי הגאון בעל 'ערוך השולחן' שכתב בעניין סיוע לתפירת היריעות ע"י נשים "ואנו רואים מנהג ישראל שהשנים תופרות הס"ת ושמחים בהמצוה ומנהג ישראל תורה, ואין שום מקום בדין למונעם מזה ונחת רוח הוא להן וכן עיקר לדינא".
וכן הביא את 'ספר חיים' להגאון רבי חיים פלאג'י שהסתפק האם אשה תוליך ספר תורה בתיבה לפני הציבור, ופסק שלפי דבריו בוודאי מותר לכבדן בגלילת הספר תורה.
עוד הביא מספר 'תפארת אריה' שראה מנהג בשמחת תורה דוקא הנשים זקנות מלבישות ספר התורה.
עוד הביא סגולה לאשה מעוברת שלא תפיל ח"ו, לחגור עצמה בחגורת ספר תורה, (ראה בשו"ת אבני צדק להגה"ק מסיגוט, וכן ראה השפע חיים מכתבים ח"ה סימן ת"ה, וכן פסק הגאון רבי שלמה קלוגר (שו"ת טוב טעם ודעת ח"ב סי' מ"ז, וכן ראה את שכתב הגה"ק רבי צבי הירש שפירא ב'דרכי תשובה' יו"ד קעט, לב).
הלכה למעשה פוסק הגאון בעל 'נטעי גבריאל' להתיר מנהג גלילת הספר תורה ע"י נשים רק בג' תנאים:
א, בימי טהרתה.
ב, לבושה בלבוש צנוע.
ג, תעשה את מנהג הגלילה רק בפני קרובי משפחה.
מעניין מאד באם גולשי 'כיכר השבת' יעלו למעונו של ראב"ד העדה החרדית, ויצטטו את פסק זה, ונראה כיצד יתייחס לכך.
נספח: ראיתי בספר 'חשבי מחשבות' לגאון רבי יהושע פולק (מחבר פני יהושע), שראה בק"ק פרעשבורג שלאחר הושענה רבה, אחר יציאת האנשים מבית הכנסת הולכין נשים חשובות לעזרת גברים ושם השמשים מוציאים להם ספר תורה על השלחן ופותחין אותה לפניהם, ואשה אחת עושה 'הגבה', וחברתה 'גלילה', ואח"כ מוציאים ס"ת שני, וכמעשה הראשונה כך מעשה אחרונה.
נספח ב: ביום שישי ט"ז אלול בעיתון הפלס עמ' 14 כתבו על אירוע זה, וציטטו את מכתבו של הראב"ד הגאון רבי משה שטרנבוך כנגד אירוע זה. יצוין שהפלס כיבד את הגר"מ שטרנבוך כראב"ד העדה החרדית, ולא כגאב"ד העדה החרדית, ומקור בעיתון טען לי: "לעדה החרדית יש מוסדות דמוקרטיים מסודרים. זה לא עובד שם בצורה שאחד המוצ"ים ממנה גאב"ד, גם אם הוא בן 100".
- מקורות: יומנה של יהודית מונטיפיורי מופיע ב'מסעות ארץ ישראל' לאברהם יערי עמ' 545 והלאה, וכן ב'אוצר מסעות' ליהודה דוד אייזנשטיין עמוד311, המופיעים הן ב'אוצר החכמה' והן באתר היברובוקס החינמי, וכל הרוצה יקראם שם בעיון.
הצגת כל התגובות