שיעור ההיסטוריה שהחל כאן בשבוע שעבר, בראיון מחולל הסערה שהעניק אריה דרעי, נמשך השבוע בחדר סיעת ש"ס עם סיום הישיבה השבועית של הסיעה. מזכיר מועצת החכמים, הרב רפאל פנחסי, הרביץ בנוכחים היסטוריה, ושחזר במשך שעה ארוכה את ימי הבראשית של התנועה.
פנחסי עמד בראש חיל החלוץ שהקים תנועה ספרדית עצמאית בבני-ברק כבר בשנות השבעים. מאז ועד היום הוא מצוי בלב מוקדי ההשפעה של התנועה וחותמת האותנטיות טבועה על כל סיפור שיוצא מפיו. מעבר לשאלת ה'מה קדם למה', שהראיון בשבוע שעבר הציף מעל פני השטח (הגרסאות של דרעי ופנחסי חופפות זו לזו כמעט במדויק), חשף פנחסי מידע מעניין, שנוגע דווקא לפרק ב' של שיעור ההיסטוריה - ימי הזוהר של ש"ס בממשלת נתניהו הראשונה, ב-96'.
"יעקב נאמן היה בכלל מינוי של ש"ס", גילה פנחסי, "ידענו שאנחנו לא יכולים להציג מועמד לשר משפטים משלנו, ולכן סיכמנו עם נתניהו שיעקב נאמן ימונה כ'מינוי מקצועי', למרות שבפועל, מאחורי הקלעים, המינוי היה של ש"ס.
"החונטה המשפטית הבינה שנאמן לא מחויב לה ולכן האיש הועמד לדין ונאלץ להתפטר. אחר כך, כשזוכה, באנו לראש הממשלה ודרשנו להחזיר את נאמן, אבל צחי הנגבי שכיהן כממלא-מקומו, התעקש להישאר שר משפטים. ביבי מינה את נאמן כשר אוצר אבל אנחנו שרק ביקשנו שיחזיר את נאמן למשרד המשפטים - לא שכחנו ולא סלחנו. בגלגול הבא, כשנתניהו ביקש, ב-2001, את תמיכת ש"ס בהקדמת הבחירות כדי שיוכל להתמודד ולחזור לראשות הממשלה, הזכרנו לו את הפרת ההתחייבות הזאת. הסוף ידוע".
נאמן בע"מ
יותר מעשור חלף ואת אותו יעקב נאמן שש"ס התעקשה למנות בשעתו, היא הייתה שמחה להחליף כיום. בממשלת נתניהו השנייה, שהמחותנת הראשית שלה, ש"ס, חוגגת בה מיום הקמתה, נאמן הוא בבחינת 'זכר לחורבן'. כשנתניהו ביקר בבית מרן הגר"ע יוסף לפני פחות מחודש, נאמן הוא היחיד משרי הממשלה אשר הוזכר שלא בהקשרים מחמיאים, בלשון המעטה.
מתוקף תפקידו, עומד שר המשפטים, בשלושה צמתים מרכזיים כמו שוטר המכווין את התנועה, ברצותו יעביר ובאי-רצותו יתקע. השילוש הלא קדוש של מוקדי הכוח הינו: ועדת השרים לחקיקה, שם נחתך גורלם של חוקים, לחסד – העברה מהירה בכנסת בתמיכת הממשלה, או לשבט – השלכה לסל המחזור החקיקתי. שני מוקדי הכוח הנוספים הינם הוועדה לבחירת שופטים והוועדה למינוי דיינים. במדרג של הש"סניקים, ולא רק, הוועדה למינוי דיינים היא הראשונה במעלה. לא לחינם שני הנציגים החרדיים הבכירים בכנסת (גפני וישי) חברים בה.
פרקליט-פוליטיקאי צמרת. יעקב נאמן
הן בש"ס והן בדגל מבינים, כי את התקופה הזאת, של ממשלה התלויה בקולות החרדים, יש לנצל עד תום ולמנות כמה שיותר דיינים חובשי כיפה שחורה. רק מוקש אחד עומד בדרך: את סדר היום של הוועדה קובע היו"ר חובש הכיפה הסרוגה, יעקב נאמן, והוא מצידו, נוקט בכל תרגילי הסחבת שלמד בעשרות שנותיו כפרקליט צמרת, על-מנת לטרפד את בחירתם של דיינים חדשים על טהרת הכיפה השחורה.
ההזדמנות היחידה שבה נדחק נאמן אל הקיר, פוספסה. זה קרה כאשר שר המשפטים נאלץ למחול על כבודו ולבקש את תמיכת הנציגות החרדית במועמדו, הגר"ש דיכובסקי, למשרת מנהל בתי הדין הרבניים. החבר'ה החרדים היו בטוחים שהדיל סגור. הנה, הם אמרו לעצמם וגם לנאמן, מתכנסת לה הוועדה, הרב דיכובסקי ייבחר, ובמקביל, באותה ישיבה, ייבחרו הדיינים לבית הדין הרבני הגדול. זה תמורת זה. אחלה דיל.
הליכודניקים החדשים, צעירים, גאים ונטולי פחד. הם נולדו לתוך שלטון ימני, תלאות ימי מפא"י העליזים מוכרות להם רק מספרי ההיסטוריה. הפחד לא זורם בעורקיהם. והפייט שהם מקבלים מ'ישראל ביתנו' מדרבן אותם ללכת עד הסוף. עם אנשים כאלה, אפשר לעשות עסקים
אבל נאמן עשה להם בית ספר. הוא תזמן את הישיבה ליום שישי בצהריים, העלה בתחילה את ההצעה לבחירתו של הגר"ש דיכובסקי שאושרה, ומאותו רגע, 'שיחק על זמן' ומרח את הישיבה. כשהגיע הרגע של חלוקת הכופתאות - ההצבעה על מינוי הדיינים, התנצל מעומק הלב: "ערב שבת היום, הטשולנט על האש, ואם נמשיך את הדיון אנו עלולים לגלוש לחילול שבת, נתכנס בפעם אחרת". אמר וקם. נאמן נסע לאכול חמין, לחברים החרדיים הוא השאיר רק לאכול את הלב.
ש"ס ופוסקים
שר המשפטים, יעקב נאמן, זיהה את הפוטנציאל של ממשלת ביבי השנייה לפני כולם, והחל להיערך בהתאם כבר מיומה הראשון של הממשלה. הרבה לפני שמישהו חלם על חקיקה אנטי-שמאלנית וסגירת ערוצי תקשורת שאינם מיישרים קו עם לשכת ראש-הממשלה, הבין נאמן שזהו ההרכב עמו ניתן לנצח במגרש המשפטי. לראשונה קמה כאן ממשלת ימין המורכבת מחברים שמוכנים ללכת עד הסוף, 'כאסח' מול ארגוני השמאל, בית המשפט העליון, וכל שאר הפרות הקדושות והחולבות.
הליכודניקים החדשים, צעירים, גאים ונטולי אימה. הם נולדו לתוך שלטון ימני, תלאות ימי מפא"י העליזים מוכרות להם רק מספרי ההיסטוריה. הפחד לא זורם בעורקיהם. והפייט שהם מקבלים מ'ישראל ביתנו' מדרבן אותם ללכת עד הסוף. עם אנשים כאלה, אפשר לעשות עסקים, והעסקים הללו נעשים למרות נתניהו (שנעדר מכל ההצבעות ה'ימניות') ולא בגללו.
בניגוד לקודמו, דניאל פרידמן, שידע רק לדבר, נאמן הוא איש ביצוע. ברכות לשונו ובניסוחיו הפתלתלים, הוא עוד עשוי לחולל פה שינוי אמיתי בבית המשפט העליון. השינוי הזה, מתחיל בראש ובראשונה בוועדה לבחירת שופטים.
נאמן תפר את החליפה - או במקרה הזה: את הגלימה - בדייקנות ובאיטיות. ההתחלה הייתה, בהשתלטות על משבצת נציג הח"כ מטעם האופוזיציה בוועדה. הנוהג בכנסת היה, ששני מושבי חברי-הכנסת בוועדה מתחלקים בין קואליציה לאופוזיציה, אבל נאמן, נדחק לפרצה הזאת, והביא לבחירתו של אורי אריאל, נציג סיעת האיחוד הלאומי. אופוזיציה זו אופוזיציה. קדימה השתוללה, אבל נאמן טען שהמסורת של שילוב איש אופוזיציה בוועדה נשמרה. אין מה לומר, האיש שומר מסורת.
משפטים בל ידעום
בחודשים האחרונים, נקרתה בדרכו של נאמן הזדמנות שלא תסולא בפז לצרף עוד איש כלבבו לוועדה. בבחירות האחרונות ללשכת עורכי-הדין שהתקיימו לפני ארבעה חודשים, הפסיד מועמד החונטה המשפטית, עו"ד יורי גיא-רון, למועמד אלמוני יחסית, דורון ברזילי. מאחורי הקלעים, החזיק נאמן אצבעות לברזילי, שחולק עמו תפיסת עולם משותפת, שונה בתכלית מזו של חונטת 'העליונים'.
רק שבדרך קרתה פאשלה. ברזילי אומנם נבחר, אך לצד שהפסיד ונתמך על-ידי 'החונטה המשפטית', נותר רוב בין חברי הגוף הבוחר בתוך המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין. חתיכת ברוך.
אז מה עושים? השעון מתקתק, לשכת עורכי הדין עומדת לבחור את נציגיה לוועדות (לבחירת שופטים ולמינוי דיינים), כבר בשבוע הקרוב. הזמן קצר, המלאכה מרובה. בעבר, סיטואציה שכזאת הייתה מביאה להרמת ידיים. זה-מה-יש, ובמקרה הזה, זה-מה-אין. לא אצל יעקב נאמן.
שטר התנאים. ראש לשכת עוה"ד דורון ברזילי
בשלב הראשון ניסה שר המשפטים להעביר את רוע הגזירה, באמצעות העברת שינוי חקיקתי שנגע להרכב המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין (כדי שלא לסבך את הקוראים בנבכי העלילה, נחסוך בפרטי ההצעה ההיא, שנפלה).
המהלך הראשון טורפד, בעיקר בגלל התנגדות חברי-הכנסת החרדיים. אותם לא עניינה הוועדה לבחירת שופטים אלא הוועדה למינוי דיינים (לכל החקיקה המדוברת, השפעה זהה על הרכב שתי הוועדות). החשש שלהם היה כי ראש הלשכה, ברזילי, שחייב את בחירתו לתמיכת סיעת 'טוב' במועמדותו, ימנה את נציג סיעת 'טוב' – ואולי אפילו, שומו שמים, את עו"ד יואב לל?ם - לחבר בוועדה למינוי דיינים, ואנה אנו באים.
המהלך טורפד בוועדת חוקה, אבל גם אחרי שנכשל בשנית, נאמן לא ויתר וסלל דרך עוקפת: העברת חוק שיקנה לראש לשכת עורכי הדין מושב של קבע בוועדה למינוי שופטים. וכך, במהלך כל התקופה האחרונה, שידל נאמן את שרי הוועדה, באומנות השמורה לפרקליט האלפיון העליון. עם כמה מהשרים הוא סגר עניין בנעלי בית, בשיחות שכנוע ליליות, עם אחרים הוא סיכם בקריצה.
כשהעלה את החוק להצבעה בוועדת השרים לחקיקה, היה בטוח כי יש להצעה רוב מוצק שיאפשר לו לשחק את המשחק בכללים שהוא קבע מראשית הקדנציה: גם להעביר את ההצעה וגם להימנע בהצבעה. "אני שר מקצועי? לא פוליטיקאי", הוא אומר כל אימת שעולה הצבעה חשובה, ובאותה עת דואג שהתוצאה תהיה בדיוק כפי שהוא רוצה. מלך אמיתי.
תג מחיר
את כולם הוא שכנע, ורק את הש"סניקים, נאמן בכלל לא לקח בחשבון כגורם מפריע. ח"כ אברהם מיכאלי, המשפטן של התנועה, חתום על הצעת החוק, ונאמן היה בטוח שהתמיכה מובטחת. אבל אז, דקה לפני ההצבעה, עשה אלי ישי לנאמן בוועדת השרים, את מה שנאמן עשה לש"סניקים בוועדה למינוי דיינים.
כשהגיע הרגע של חלוקת הכופתאות - ההצבעה על מינוי הדיינים, התנצל נאמן מעומק הלב: "ערב שבת היום, הטשולנט על האש, ואם נמשיך את הדיון אנו עלולים לגלוש לחילול שבת, נתכנס בפעם אחרת". אמר וקם. נאמן נסע לאכול חמין, לחברים החרדיים הוא השאיר רק לאכול את הלב
בדקה התשעים, העביר אלי ישי ליעקב מרגי, חבר ועדת השרים, את ההוראה: "תתנגדו להצעה". מרגי היה אמור להעביר את המסר לנציג הנוסף בוועדה, השר משולם נהרי, אבל פספס. משולם, שילוב של יקה-תימני המקפיד על כל כללי הטקס, לא הציץ במכשיר הסלולר במהלך ההצבעה ותמך בהצעה. וכך נוצר מצב לא שגרתי, כאשר שרי ש"ס הממושמעים, התפצלו. מרגי שקיבל את המסר, התנגד על פי צו התנועה. נהרי שלא עודכן, תמך על פי צו מצפונו. נוצר תיקו, נאמן נאלץ לחרוג ממנהגו ולצרף את קולו לצד התומכים, המסכה הממלכתית נקרעה. שר המשפטים הבין שלפני שהוא ממשיך הלאה, הוא חייב לעגל פינה עם צמרת ש"ס.
כל זה התרחש ביום ראשון שעבר. שבוע חלף והש"סניקים הודיעו לפתע על תמיכתם בהצעת החוק. מה השתנה מיום ראשון שעבר עד יום ראשון זה? יו"ר ש"ס אלי ישי מדבר על הבנות שקטות עם נאמן, ונזהר שלא לפרט מעבר לכך. אפשר להבין אותו, אבל חובת הדיווח לקוראים, לא מאפשרת להסתפק בכך.
אז הנה לכם תקציר ההבנות שהושגו ביום רביעי שעבר, בפגישה בין ראש לשכת עורכי הדין, דורון ברזילי ליו"ר ש"ס אלי ישי - ובתיווכו של יהודה אבידן, האיש שמייצר חדשות ואחר כך רץ לפרשן אותן. ובכן, על פי המתווה שהושג, ש"ס תתמוך בהצעת החוק בכל שלבי החקיקה, ובתמורה, הנציג שייבחר לוועדה למינוי דיינים מטעם ראש לשכת עורכי הדין, יהיה על דעתה (אחד בשם - דורון שמואלי. דיינים נכבדים, רשמו לפניכם, עוד תשמעו עליו).
הביצה הטובענית של תפקידי הרוטציה ברשויות המקומיות גררה לתוכה השבוע את בכירי הסיעות המרכיבות את יהדות התורה. מוישה גפני, חנוך זייברט ומאיר פרוש בכבודם ובעצמם. דווקא שלושת הקודקודים שידעו להסתדר ביניהם גם ברגעי שפל, נגררו השבוע לחלופת מכתבים חריפים
הפינות הקטנות נסגרו השבוע בלשכת שר המשפטים. כדי למנוע קריאת תיגר משפטית על החוק בבג"ץ, סוכם כי הוא לא יוחל רטרואקטיבית, אלא רק בעוד כחודש, אחרי שיעבור שלוש קריאות ויפורסם ברשימות. או אז, לשכת עורכי הדין (גם אם תבחר מועמדים בינתיים), תיאלץ לשוב ולבחור מועמדים על-פי החקיקה החדשה, ובא לוועדות השופטים והדיינים גואל.
נאמן בא על סיפוקו, ש"ס קיבלה את שלה (מי לידינו יתקע שהפעם נאמן יכנס את הוועדה? שואלים בדגל התורה. אכן, שאלה טובה), ועכשיו מה שנשאר זה רק לבחור שופטים ולמנות דיינים – רצוי שיהיו כמה שיותר ספרדים, ימניים וחובשי כיפה. סרוגה או שחורה? זו כבר שאלה שתהווה את העילה למלחמה הבאה, רק שהפעם ש"ס תגיע לקרב כשהיא מצוידת בעוד אצבע מטעמה.
רוטציה-מוטציה
בשעה שהש"סניקים עסוקים בחלוקת עור הדוב שטרם ניצוד, בדגל התורה ובאגודת ישראל ממשיכים להתקוטט על חלוקת איברי הדביבון שכבר נלכד, הופשט ובותר. במקום לחפש נתח חדש להתכבד בו, רבים החברים האשכנזיים על השלל הזעום שכבר חולק.
הביצה הטובענית של תפקידי הרוטציה ברשויות המקומיות גררה לתוכה השבוע את בכירי הסיעות המרכיבות את יהדות התורה המאוחדת. זהו כבר לא רק מנחם שפירא הדומיננטי, מנהל המחלקה המוניציפאלית של דגל התורה המסרב להניף דגל לבן ומשגר מכתבים נוקבים בדרישה לכבד הסכמים, אלא מוישה גפני, חנוך זייברט ומאיר פרוש בכבודם ובעצמם. דווקא שלושת הקודקודים שידעו להסתדר ביניהם גם ברגעי שפל, נגררו לחלופת מכתבים חריפים, שמתפרסמת כאן לראשונה.
"מעיז פניו". מכתבו של גפני בפרסום ראשון
קחו נשימה עמוקה ותצללו לתוך הביצה: העיר אשדוד היא השמן הטרי שנשפך למדורה. נציג הסיעה המרכזית (גור), אמור היה לפנות את מקומו לטובת נציג הסיעה המאוחדת (ויז'ניץ), אך עודו מתבצר בתפקידו. מי שנחלץ לסייע (מסיבות שאינן צריכות פירוט), הוא יו"ר שלומי אמונים מאיר פרוש, שמיהר לתבוע את עלבונה של ויז'ניץ.
מהלך שכזה אינו יכול לעבור בשתיקה, והתגובה אכן הגיעה, כשהסיעה המרכזית, טענה בתגובה כי בכל אשמה סיעת 'שלומי אמונים', וזאת משום שסירובו של הנציג מטעמה ברחובות לפנות את מקומו לטובת נציג 'דגל התורה' גרם לכך שדגל מצידה לא תקיים את התחייבותה בפתח תקווה – שם נציג דגל אמור לפנות את מקומו לטובת נציג הסיעה המרכזית. חד גדיא, חד גדיא.
כל זה הוביל, כאמור, לחילופי מכתבים בין הקודקודים. זייברט שיגר לגפני מכתב, בו הוא תובע מ'דגל' לקיים את התחייבותה בפתח-תקווה (מה שנקרא, תביעה לפרוטוקול. שהרי איש בסיעה המרכזית לא יזיל דמעה אם המציאות תיוותר על כנה. בין אשדוד לפתח-תקווה, העיר הדרומית עדיפה ובגדול).
גפני בתגובה, השיב לזייברט כי "מאחר ואין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו סברתי כי לא תעלה את עניין הרוטציה כלל וזאת לאור פסק הדין של בית הדין ברחובות אודות תביעתנו לקיום הרוטציה על-ידי נציג אגודת ישראל בעיריית רחובות". והסיומת: "אנו דורשים לכבד את כל ההסכמים בינינו ולמצער לאחד את התיקים (בעיריות השונות – א.ב.) יחד".
קרבות הרוטציה, מזרימות דם רע טרי בעורקיה של יהדות התורה. הוסיפו לכך עוד חומר בעירה טרי, דוגמת קרב האיתנים על איוש תפקיד הממונה על המקוואות בבני ברק (עוד עימות בין הסיעה המרכזית לסיעה המאוחדת שנגרר לבית הדין הארצי לעבודה), וקבלו את הרקע לפיצוץ הבא בתוך יהדות התורה, שיתחולל בין רסיסי הסיעות המרכיבים את הסיעה המאוחדת. עד לבחירות לרשויות המקומיות יש זמן, אך כבר מעכשיו ניתן לקבוע כי הכל פתוח, הכל נפיץ. מבני ברק ועד ירושלים, שום דבר לא מובן מאליו. המכתבים החריפים שמשגרים הקודקודים זה לזה, מדברים בעד עצמם.
טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת קו עיתונות
הצגת כל התגובות