שמעתי פעם מראש הישיבה שלי, מדוע בסיום תפילת שחרית, באמירת "אין כאלוקינו, אין כאדוננו", הסדר הוא כפי שכתוב, הרי הוא אמור היה להיות ההפך, קודם כל לשאול "מי כאלוקינו, ורק אחר כך לומר ש"אין כאלוקינו". והתשובה היא כמו במעמד הר סיני, קודם כל מצהירים מי אנחנו, ובמה אנחנו מאמינים. קודם כל "אין כאלוקינו", ואחר כך אפשר לשאול "מי כאלוקינו".
אתמול, עם ישראל הכריז בקול רם ומורם "אין כאלוקינו" בלי שאלות ובלי תמיהות. מאות אלפי חרדים, כן כן, מאות אלפי חרדים, למעלה ממאתיים ושלושים אלף איש, הצביעו אתמול בידיים וברגליים והצהירו כלפי העולם כולו, "אנחנו קודם כל חרדים", קודם כל מצייתים לדעת תורה ולגדולי הדור.
מי לא הספיד את יהדות התורה, כמעט הכל היה נגדנו, האדישות הטבעית מבחירות רביעיות בזמן כה קצר, הקורונה, הכעסים והמתח הרב שהיה בשנה החולפת, הלחץ של ערב פסח, הזליגה לסמוטריץ, מה לא, ולמרות הכל, מאות אלפי איש, תקשיבו שוב למספר, מאות אלפים (!) נענו לזעקת גדולי ישראל והנציגות החרדית ואמרו שהם חלק מיהדות התורה, ומקשיבים לגדולי ומאורי ישראל.
אנו עוד לא בזמן לסיכומים, מאחר והתוצאות הסופיות טרם התקבלו, אך אין ספק שקמפיין "קודם כל חרדי", "זו גדולתנו וזו גאוותנו" שגרם לכל כך הרבה חלקים בציבור החרדי לחזור הביתה, להיות חלק מהעולם החרדי, להיות נדבך בהחזקת הדגל העוצמתי הזה שנמשך דורי דורות של מאבק על עתיד המדינה, עתיד העם הזה, על נושאים כה דרמטיים שניצבים לפתחנו, יהדות, גרות, רפורמים, גיוס בני ישיבות, עולם התורה וכל בסיסי החיים החשובים לנו כל כך עליהם נאבקים יום יום נציגינו בכנסת.
העובדה ש'יהדות התורה' ככל הנראה ובעז"ה לא ירדה במספר המנדטים שלה למרות כל הטענות וכל המצב הקשה, ומאות אלפי איש נענו לזעקת "מי להשם אליי", אומרת יותר מכל, כמה גאים אנו בהיותנו חרדים, בהיותנו חלק, בהיותנו אחד ועוד אחד מתוך הפאזל הענק הזה של הציבור החרדי שעבר כל כך הרבה בשנה החולפת, ולמרות הכל, הצהרנו יחד, כולנו, כלפי כולם, "אנחנו חרדים"!..
כשראינו את הבטחתו המרגשת והמצמררת של מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א פעם אחר פעם שהמצביעים יזכו לשבת בגן עדן, ראינו היקף אדיר של מצביעים חדשים ששעטו לקלפיות, סרטונים של עמך בית ישראל שרצו להיות חלק מגן עדן, פשוט הציפו את המערכות שלנו. הבנות שלי ביקשו להגיע לקלפי ולהכניס את הפתק לקופסת הקלפי כי "אנחנו גם רוצות גן עדן", אמונת החכמים זעקה בכל פינת רחוב .
כשראינו את דמעותיו של נשיא מועצת גדולי התורה הגרי"ג אדלשטיין שליט"א וצעידתו ברגל עד לקלפי למרות גילו המופלג, אין אחד שלא חוה את הצמרמורת הזו, אותה תחושה של גאוות יחידה, אנחנו חלק מזה, אנחנו חלק מגן עדן וקידוש השם, וברגע זה, ברגע שנכנסים לקלפי, עוזבים הכל, כן כן, הכל, והולכים עם האמת ולא סותמים את האף אלא אומרים בקול גדול "אני גאה בהיותי חרדי, אני גאה בהיותי בן תורה, ואני גאה בציות שלי לדעת תורה".
ראינו אתמול רבבות רבבות בכל ערי השדה, בפריפריה ובמרכז, שעזבו את כל סידורי ערב הפסח הרבים, נטשו את כל הצער מההסתה שעברנו, ועזבו את כל השיקולים הרבים שחלקם צודקים, ופשוט זעקו "מי להשם אליי? אני ובני ביתי!".. איווט ליברמן צדק, הציבור החרדי שעט לקלפיות, לזעוק כן כן, למרות המספידים ולמרות המצקצקים, אנחנו לא חושבים פעמיים, אנחנו "קודם כל חרדים".
התוצאות הסופיות יהיו בימים הקרובים ונקווה שהמערכה תוכרע לממשלת ימין יציבה, אך מבחינתי, ומבחינת חבריי הרבים שישבו במערכת ההסברה, הניצחון אתמול היה מתוק. ניצחון של היהדות החרדית, ניצחון של גדולי הדור, ניצחון של עם ישראל, ניצחון של "מי להשם אליי", וזו גדולתנו ועל זו גאוותנו.
- הכותב שימש כמנהל מטה ההסברה של 'יהדות התורה'
הצגת כל התגובות