"כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים" (זכריה פ"ח יט')
וצום הרביעי הוא צום י"ז בתמוז שהוא בחודש הרביעי, וחמשה דברים אירעו בו ביום: נשתברו הלוחות, ובוטל התמיד בימי הבית הראשון, והובקעה העיר ירושלים בחורבן הבית השני, ושרף אפוסטומוס את התורה, והועמד צלם בהיכל (רמב"ם)
דיני התענית
כל תענית שאוכלים בו בלילה, מותר לאכול ולשתות עד שיעלה עמוד השחר. ואם ישן וקם משנתו קודם עמוד השחר, אסור עוד לאכול ולשתות.
ויכול לעשות תנאי קודם שהולך לישון, שבכוונתו לקום קודם עמוד השחר ולאכול או לשתות – ואז אכן רשאי לאכול או לשתות עד שיעלה עמוד השחר (שו"ע).
וי"א שלשתיה אין צריך תנאי, כי דעתו של אדם לשתות אחר השינה (רמ"א). וכתב בחזו"ע שבדיעבד מי ששכח להתנות, ואחר שישן הרגיש צימאון, השותה יש לו על מה לסמוך, ובפרט אם רגיל לשתות כל לילה.
תנאי זה צריך לאומרו בפה, ולא במחשבה (אורל"צ).
כשחל ליל התענית במוצ"ש, ולא אכל סעודת מלוה מלכה, והלך לישון מבלי להתנות, כתב הגרי"ש אלישיב שרשאי לאכול קודם עמוד השחר, שכיון שרגיל בסעודה זו – נחשב כאילו התנה.
האסור והמותר בתענית
רחיצה ותספורת
כל הצומות חוץ מט' באב ויום כיפור מותרים ברחיצה (שו"ע), ואין צריך להחמיר בזה אף לכתחילה (חזו"ע), וי"א שבעל נפש יחמיר על עצמו, והשל"ה היה מחמיר גם בליל התענית (משנ"ב), ובמים צוננים מותר (שעה"צ).
י"א שאין להסתפר ביום התענית ובלילה שקודם לכן (מהר"ח פלאג'י) וי"א שאין לאסור (טורי אבן).
בישול וטעימה
מותר לטעום את התבשיל בצום כדי לדעת אם חסר בו מלח או תבלין, ורק טעימה שעד כדי רביעית הלוג, ובלבד שיפלוט המאכל ולא יבלענו, שטעימה כזאת אינה נחשבת אכילה (שו"ע, וכ"פ בחזו"ע), וכתב הרמ"א שהמנהג להחמיר בזה.
ואם מבשל לצורך סעודת מצוה שבערב, כתב המשנ"ב שמותר לטעום.
י"א שאסור ליגע בתבשיל שלא לצורך ביום התענית, שמא יבוא לאכול ממנו (פמ"ג, פסקי תשובות), וי"א שמותר ואין לחוש (חזו"ע). ולצורך תינוק – מותר לכו"ע.
צחצוח שיניים
הקם בבוקר ורוצה לשטוף פיו, יכול לשוטפו בפחות מרביעית מים (ובלבד שלא יבלע), וביותר מרביעית מים – אין ראוי לעשות כן, ובמקום צער יש להתיר, ויזהר מאוד שלא יכנסו מים לגרונו (שו"ע, משנ"ב), וכן הרגיל לצחצח שיניו במשחה ומברשת, רשאי במקום צורך, ובלבד שיכופף ראשו כדי שלא יבלע (חזו"ע).
נטילת תרופה
מי שצריך ליטול כדור בצום, י"א שיכול לשתותו עם מעט מים פחות מכשיעור (הגר"מ פיינשטיין), וי"א שאם יכול לבולעו ללא מים יעשה כן, ורק אם אינו יכול – יטול על ידי מים (חזו"ע), והגר"נ קרליץ כתב שימיס הכדור במים כדי שיעשו מרים – ויטול.
תרופה שיש בה טעם, כתב הגרש"ז אוירבעך שיעטוף אותה בנייר דק כדי שלא ירגיש הטעם, ויבלע (וכן נראה בחזו"ע).
החייבים והפטורים בתענית
זקן או חולה
חולה שאין בו סכנה פטור מן התענית, ובלבד שנפל למשכב, אך החושש מעט בראשו – חייב.
זקן מופלג שהוא תשוש כח פטור מלהתענות ואינו רשאי להתענות (חזו"ע).
נשים מעוברות ומניקות
דעת השו"ע שמעוברות ומניקות פטורות מן הצום. (ואסור להן להחמיר על עצמן. חזו"ע).
והרמ"א כתב שאם יכולות לצום ואינן מצטערות - נהגו להחמיר. ובזמנינו שירדה חולשה לעולם, י"א שאף לנוהגים כהרמ"א פטורות מן התענית (ערוך השולחן, וכ"כ הגר"נ קרליץ גבי צום י"ז בתמוז שהימים חמים).
וכן אם נראה למינקת שאם לא תשתה יתמעט או ישתנה החלב – אין צריכה להחמיר, ותשתה מיד (הגר"נ קרליץ, הגרש"ז אוירבעך).
ובשבט הלוי כתב שאין להקיל, והיה מורה שתתחיל לצום, ואם תרגיש שצריכה לאכול – יכולה לאכול, וכן היה מורה החזו"א.
ובפסקי תשובות כתב שכל זה גבי שאר צומות, אולם בתענית אסתר נהגו היום להורות להתיר, אף אם אינה מצטערת.
מעוברת פטורה מיום הארבעים להריונה, ואם סובלת מחולשה וכדו' גם קודם ארבעים יום – יש להקיל (חזו"ע).
ומניקה פטורה מן התענית כל כ"ד חודש שלאחר הלידה. ואם פסקה מלהניק קודם כ"ד חודש, י"א שחייבת שוב בתענית (אורל"צ), וי"א שפטורה, וכתב בחזו"ע שמעיקר הדין פטורה, ונכון להחמיר שתצום כפי יכולתה.
אישה שהפילה לאחר ארבעים יום להריונה, דינה כיולדת (ביה"ל, חזו"ע).
הפטורים מן התענית יכולים כל אלו לאכול מיד בבוקר, ואין צריכים להמתין כמה שעות (חזו"ע)
ילדים קטנים
קטנים פחות מגיל בר / בת מצוה, אינם מתענים כלל, ואפילו לא תענית שעות, ואין בזה משום חינוך (משנ"ב, חזו"ע). וכן הגרש"ז אוירבעך לא היתה נוחה דעתו ממי שמרגיל בניו כמה צומות לפני הבר מצוה בתענית שעות (הליכות שלמה).
ומאכילים אותם כדרכם, אך יש למנוע ממתקים ושאר תפנוקים (הגרש"ז אוירבעך, חזו"ע).
צום שנדחה והגדיל הקטן באותו היום (כגון י"ז בתמוז שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, ויום הבר מצוה הוא ביום ראשון), י"א שאינו חייב לצום, כיון שהצום הוא תשלומין לתענית שהיתה צריכה להיות בשבת – ואז הרי לא היה מחוייב. (אבני נזר מהרש"ם). וי"א שבצום ט' באב ובי"ז בתמוז מעיקר התקנה היה שאם הצום חל בשבת ידחה ליום ראשון, ואם כן לא נחשב לתשלומין – וחייב לצום (שבט הלוי), וי"א שיצום כדי לא לפרוש מן הציבור, אולם אם הוא כחוש וקשה לו יש להקיל (חזו"ע, הגרי"ש אלישיב).
בעלי שמחה
תענית שחלה בזמנה, גם בעלי ברית (אבי הבן, מוהל וסנדק) וחתן וכלה בימי חופתם (ימי שבע ברכות) חייבים להתענות ולהשלים, שאסור להם לפרוש מן הציבור. ובצום נדחה י"א שמתענים עד אחר חצות ואז רשאים לאכול, וא"צ להשלים התענית (חזו"ע, שעה"צ ועוד), וי"א שיתענו וישלימו.
ברכת הנהנין לאוכל בתענית
טעה ובירך על מאכל בתענית, ונזכר שיום תענית הוא קודם שטעם – יטעם מעט, כדי שלא תהיו ברכתו לבטלה (חזו"ע).
האוכל בהיתר בתענית, חייב לברך תחילה וסוף.
- להערות והארות ניתן לפנות בדוא"ל: כאן