עמירן דביר: "אל תדחו את החתונות שלכם"

(איור: מוטי הלר)

1:

פרשתנו ״כי תשא״ מתחילה בנושא הכי אקטואלי של התקופה.

״כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם, ונתנו איש כופר נפשו לה׳ בפקוד אותם ולא יהיה בהם ״נגף״ בפקוד אותם״
הנה לנו במפורש שספירת עם ישראל הנה סכנה ועלולה להביא עמה נגפים.

רק במקרים שנהיה חייבים לספור ככתוב בהמשך וגם אז הדרך היחידה להינצל מהנגף על ידי שנספור את עם ישראל דרך המצוות שלו דהיינו תרומת מחצית השקל.

ואנחנו, שכבר פעם שלישית נספרנו ופנינו אולי לרביעית, ולא ע״י מצווה דוגמת מחצית השקל אלא תוך כדי פילוג ושסעים בחברה הישראלית, מה נעשה כדי להינצל מהנגף?

2:

בני בכורי מתנאל שלח לי שיעור מעניין בשם הרב אליעזר קשתיאל שליט״א ראש ישיבת בוגרי צבא ״עלי״ ואני השתדלתי לתמצת ולכתוב את האמור.

בסוף ספר שמואל ב' מסופר שדוד המלך חטא וספר את החיילים מבני ישראל למרות הפצרותיו של יואב שלא לעשות כן.
לאחר הספירה, הקב"ה העניש את דוד המלך ונתן לו לבחור עונש מבין שלוש אפשרויות.

רעב כבד בארץ, תבוסה בקרב, או מגפה של מכת דבר.

דוד המלך בגדולת נפשו היה יכול לבחור בשתי האפשרויות הראשונות ולהציל עצמו מרעב או ממוות במלחמה אך בחר להכליל לא רק עצמו עם שאר עם ישראל, אלא אף את כל עם ישראל כאיש אחד ובשוויון מוחלט והחליט לבחור בעונש השלישי, במגפה.

והנה, בעונש הראשון רעב כבד, אין שוויון כי רק העניים יסבלו.

בעונש השני שהוא תבוסה בקרב, גם אין שוויון כיוון שרק החיילים ומשפחותיהם יסבלו.

אך לעומת זה בעונש השלישי, במגפה אכן יש שוויון שהרי מדוד המלך עצמו ועד אחרוני העם, כולם שווים הם ועלולים להינגף.

דוד רצה לתקן את עוולתו, ולעשות שוויון בעם.

הנגף מתחיל כשלא כולם שווים, הרי אדם סופר את מי שנראה לו למול עניין או מכנה משותף.

הספירה בעצם מפלגת, מחלקת ומקטלגת, אך הנגף משווה את כולם ללא הבדל של מעמד כלכלי או חברתי.

באופן פרדוקסלי וכואב, הנגף מאחד אותנו וכולנו חסרי אונים מולו ויש רק כתובת אחת לפנות אליה שהיא הקב''ה.

שימו לב שבפרשתנו אספו מכל אחד מהעם מחצית השקל ומזה יצקו את האדנים שעליהם עמדו קרשי המשכן, הנה לכם המכנה המשותף הנמוך ביותר, כולם כאיש אחד שווים מול הקב''ה.

3:

כתוב שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מהעין.

יש משהו בעין שסופרת אנשים ומחפשת דברים חיצוניים דוגמת תועלת או הגדרות מסוימות ודבר זה מקהה את האמת.
צריכים אנו לצאת מה״עין״ שרוצה לבלוע, להחליט ולתייג, ולהחזיר את האמת הפשוטה, להסתכל פנימה ולהבין שלכולנו יש מכנה משותף רחב והוא שכולנו בניו של הקב''ה.

כלל האנושות כולל אויבנו הגדולים ביותר שותפים במלחמה מול נגיף הקורונה.

כולנו באותה הסירה, כל הדתות והפלגים בארץ ובעולם צריכים להתאחד בתפילה לקב״ה, כאיש אחד בלב אחד.

חילוקי הדעות בעם ישראל הם חיצוניים ובאים מה"עין״ שבמקרה זה היא לא טובה, ואולי הנגף בא להזכיר לנו שיש בעם ישראל מכנה משותף שגדול הרבה יותר מחילוקי דעות ובמיוחד בתקופה של ריבוי מערכות בחירות.

4:

אחרי מסירות הנפש של דוד שהחליט להכליל עצמו כמלך בתוך העונש כאחרון האדם ואף לדרוש מהמלאך המשחית לחוס על העם ולקחת אותו ראשון, התגלה מקום המקדש.

מאז עקדת יצחק ועד לאותו הרגע לא נודע היכן בדיוק נמצא מקומו של המזבח בו היתה עקדת יצחק.

בזכות ביטול ה״אני״ של דוד המלך, גילה לו המלאך את מקומו המדויק של המזבח.

דוד קונה את המקום מארוונה היבוסי ומקריב קורבן בשם כל אומות העולם ככתוב "כי ביתי יקרא בית תפילה לכל העמים".

המגפה יצרה התעוררות, מסירות נפש, אחדות, חיבור לה', שיוויון ועמידה כנה מול ה' ומתוך זה מקום התפילה הנפשי והפיזי נתגלה וכך הסתיימה לה המגפה וכך מסתיים ספר שמואל ב׳.

צריכים אנו לדעת שהמגפה הגיעה כדי לאחד אותנו, ורק תפילה משותפת של כל עם ישראל ושאר אומות העולם בשוויון אמיתי כאיש אחד בלב אחד וללא מחלוקות, רק תפילה כזו תעצור אותה.

יהי רצון שנזכה לביאת משיח צדקנו ובניית בית המקדש במהרה בימינו אמן סלה.

5:

ההוראה להגביל חתונות לכמות קטנה במיוחד של אורחים נראית לכאורה כגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה ויש משפחות ששוקלות לדחות את החתונה, החלטה זאת היא טעות גדולה לדעתי.

חתונה היא לא מסיבה אלא מצווה חשובה שאין לדחותה, ואכן הורגלנו לעשותה ברוב עם וריקודים לקולם של צלילים רבים, אך לא יקרה כלום אם תקופה מסוימת נצמצם קצת את הגשמיות של החתונה וניתן עוד קצת משקל על רוחניותה.

חתנים וכלות יקרים, אל יעצב לבכם, אל תבטלו את החתונה, עשו אותה במתכונת מצומצמת לפי הנחיית הרשויות, כי גם בקרב המשפחה אפשר לשמוח שמחה אמיתית, וכשתגמר הגזרה נחזור לחגוג בגדול ואולי נעשה מסיבת ריקודים המונית לכל הזוגות שלא זכו לחתונה גדולה.

שבוע מקסים של ענווה ואחדות אמיתית לכולם,
עמירן דביר (הלוי)