הישיבה שהוקמה בשנת 1930 על-ידי רבי מאיר שפירא פוזרה על-ידי הנאצים כבר בשנת 1939.
בעת הקמתה הייתה הישיבה מן המפוארות שבפולין. הישיבה קבלה לשורותיה אך ורק בחורים מצטיינים.
לאחר שתלמיד התקבל לישיבה יכל להוציא תעודת סמיכה ותוך ארבע שנים היה כבר מוכר כרב מוסמך. ייחודה של הישיבה באותם ימים היה בכך שהיא סיפקה את כל צורכי התלמידים, לרבות אוכל ולינה,
והתלמידים לא היו צריכים להיסמך על בעלי בתים בסביבה כפי שהיה נהוג עד אז.
בישיבה למדו כ-400 תלמידים והיא שכנה בבניין המפואר בן השש קומות.
עיקר לימוד הישיבה היה בסדר קדושים, ואף היה בישיבה דגם מוקטן של בית המקדש לצורכי לימוד. בישיבה הייתה ספריה תורנית עשירה ובה 22,000 ספרים מספר עצום עבור אותם ימים.
בשנת 1940 כשנה אחרי שהגיעו ללובלין השמידו הנאצים את ציוד הישיבה ואת כל ספריה אותם שרפו בטקס פומבי בכיכר השוק בפני יהודי לובלין.
בביטאון הנוער הגרמני 'דויטשה יוגענד צייטונג' נכתב כך:
"הייתה זו גאווה לנו להחריב את האקדמיה התלמודית הזאת, שהייתה נודעת כגדולה ביותר בפולין. השלכנו החוצה את כל הספרים הקדושים של היהודים והצתנו אותם. עשרים שעות שלמות השתוללו הלהבות. יהודי לובלין עמדו מסביב ובכו, אולם הוזמנה תזמורת צבאית והצלילים העליזים של המוזיקה החיילית החרישו את יללת היהודים."
בשנת 2004 הוחזר מבנה הישיבה לידי הקהילה היהודית בוורשא . החל משנת2007 הוחל בשיפוץ רחב היקף של הבניין הן מבפנים והן מבחוץ.
במסגרת השיפוץ שוחזר בית המדרש והכוונה היא להופכו למרכז הארחה לישראלים ויהודים שגם כיום נוטים לבקר בו לעתים קרובות.
בשנת 2005 התקיים בו טקס חגיגי של סיום לימוד הדף היומי באירופה.