מוזרה ומפותלת דרכו של חוק הגיוס החדש-ישן, אשר השבוע עבר בקריאה ראשונה ברוב של 63 תומכים ו-39 מתנגדים. חברי הכנסת החרדים התנגדו, אך מפלגת "יש עתיד" תמכה מהאופוזיציה. נושא הגיוס, אי השוויון בנטל, והחוקים שנחקקים ונפסלים חלילה על ידי בג"צ, מככבים תדיר בכותרות ומפלגות את החברה זה למעלה משני עשורים, ולא הגענו כעת לסוף פסוק. כל זמן שגיוס החובה קיים, בעיית אי השוויון תעמוד בעינה. וכרגיל, הפתרונות מונחים בקרן זוית, אך כולם רצים למחוקק, ואז לבג"צ ואז להפגנות נגד גיוס, וחוזר חלילה וחלילה עד ביאת גואל.
פתרונות יש, בשבוע שעבר, חברי הכנסת מוסי רז ממרצ ויהודה גליק מהליכוד קיימו כנס בכנסת שעסק בנושא מעבר לצבא מקצועי. זהו הפתרון היחיד אשר יכול להביא מזור אשר יענה גם לצרכים של צה"ל וגם למורכבות של החברה הישראלית. סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מראה כי התמיכה הציבורית ברעיון הצבא המקצועי הולך וגובר, 39% בחברה הישראלית תומכים בביטול צבא העם, ואולי מכאן תבוא הבשורה.
"צבא העם" לוקה במגרעות רבות, גם מבחינה צבאית וגם מבחינה כלכלית. מבחינה צבאית מדובר בצבא יקר מאד, לא יעיל, בזבזני מאד בכוח אדם, כאשר חלק מן האנשים תפקידם הוא פשוט להעסיק אנשים אחרים אשר אין להם שימוש יעיל. לפטור אותם משירות אי אפשר, זה לא שוויוני, אך ה"שירות" שלהם לא משיא תועלת. חלק מן החיילים חיוניים מאד לצבא, אך אלו שלא חיוניים לא ניתן לפטור משירות. לכל זה יש עלויות, אמנם העלות הישירה לכל חייל מגויס היא פחותה משכר המינימום, אך העלות האלטרנטיבית גבוהה – הנזק שנגרם למשק מכך שאותו חייל לא עובד ומתפרנס. צעירים במיטב שנותיהם במקום לעבוד ולהתקדם, מכלים את זמנם בשירות חסר תועלת. על פי הערכת משרד האוצר, מדובר בהפסד תקציבי למשק של 51 מליארד שקלים בשנה. "צבא העם" איננו זול בכלל.
אך עדיין "צבא העם" הוא עקרון מקובל על רבים, יש התומכים בצבא העם בגלל האלמנט החינוכי שלו, ויש התומכים בו בגלל צורך צבאי. האלמנט החינוכי, כור ההיתוך, הוא הוא הבעיה של החרדים עם הצבא. החרדים משלמים מחיר רב כדי להתבדל ממערכת החינוך הכללית ומערכיה, מוותרים על תקציבי חינוך משמעותיים כדי לקיים מערכת חינוך עצמאית עם ערכים יהודיים. לכן, כאשר הצבא משמש מערכת חינוך לערכים אחרים במסווה של צרכי ביטחון, ההתנגדות החרדית היא מתבקשת.
בפן הביטחוני-מקצועי, וועדות מקצועיות מטעם צה"ל שבדקו העניין ומסקנותיהן הובילו לכיוון הצבא המקצועי (גם אם לא מקצועי לחלוטין). כך וועדת שפר בשנת 2003, וכך וועדת בן בסט אחריה. המלצותיהן קבעו יש לקצר את שירות החובה, להעלות את שכר המשרתים, ולפטור משירות צבאי את אלו שאינם נדרשים לצרכי הצבא. למרות החלטות ממשלה בנושא, המלצות וועדות אלה לא יושמו בפועל.
נוסף לכך, חשוב לזכור כי צה"ל כבר היום הוא בחלקו צבא מקצועי, צה"ל מבוסס על אנשי קבע, שהם למעשה חיילים מקצועיים בשכר מלא. כך שלא מדובר ביצרת מודל חדש יש מאין, אלא פשוט הרחבה של המודל הקיים.
גם אם לא יאומץ מודל הצבא המקצועי, אלא רק נתקדם לכיוונו בסקאלה, בלי ספק הוא יכול לצמצם פערים בקונפליט. לא הרי ויכוח על אי שוויון של שלוש שנות שירות חובה, לבין שירות של שנה וחצי ובשכר מכובד.
בשירות המדינה יש הרבה בעלי מקצוע, שופטים, רופאים, מורים וגם מקצועות מסוכנים כמו שוטרים או כבאים, אך אף פעם לא שמעתם מכל אנשי מקצוע אלה תלונות על אי שוויון בנטל. פשוט, כי הם מקבלים שכר ראוי על העבודה שלהם.
זה הדבר הנכון לעשות גם עם השירות הצבאי, להעלות את שכר המשרתים ולקצר את שירות החובה. זה הוגן כלפי החיילים, זה טוב לכלכלה הישראלית, וזה יצמצם משמעותית את הקונפליקטים בחברה הישראלית. לא מחוק הגיוס החדש תבוא הבשורה, אלא רק משינוי החשיבה לגבי צבא העם.
הצגת כל התגובות