בתקופה בה ליוויתי את מורי ורבי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, אני זוכר שבאחד הימים נכנס אליו רב מסוים הנושא בתפקיד. וכשהוא נכנס למעונו של הרב, קרה משהו קצת מפתיע: הרב קם מעט ממקומו.
זה היה מאד יוצא דופן, ואנחנו היינו מאד מופתעים מכך, במיוחד לאור העובדה שלרב לכאורה לא היה קשר מיוחד עם אותו אדם, לפחות לא קשר שאנחנו ידענו עליו. אחר כך, כשאותו רב יצא ממנו, באו כמה ממקורביו ושאלו את הגרי"ש מה פשר העניין. ותשובתו הייתה כזאת: אני לא קמתי לכבודו, אלא לכבוד התפקיד אותו הוא מייצג.
סיפור נוסף שאני זוכר, אירע בתקופה של לפני קרוב ל-15 שנים. בכל פעם שהייתה מגיעה לשולחנו של מורי ורבי הגרי"ש זצ"ל סוגיה בנושא עולם הישיבות, כמו למשל: מה ללמוד בזמן הבא בישיבה פלונית, או נושא של השקפה של בני תורה בעולם הישיבות, הייתה קמה מקהלה מתוזמנת ומסודרת שדאגה תמיד להגיד שאמנם נכון שבוודאי ובוודאי מרן הגרי"ש אלישיב הוא גדול הדור ואין מישהו שיכול להתקרב לגדולתו, אבל עדיין, הוא בעיקר גדול בהלכה ולא כל כך מבין בעולם הישיבות.
ולמה אני מספר את שני הסיפורים האלה? כי בשבוע שעבר קרה דבר איום ונורא. פשוט אין לי מילים אחרות לתאר את מה שקרה. אדם מסוים, כנראה לא יציב בנפשו, עלה לשידור ברדיו חרדי ופער את פיו כנגד רב חשוב, נושא תפקיד בישראל, כשהוא מכנה אותו, בין היתר, גם "רפורמי".
מבלי להיכנס לאותו עניין עצמו, מה הרב אמר או לא אמר שגרם לאותו אחר לפעור את פיו (גם אם אותו רב אמר אתה מה שכביכול יוחס אליו, הוא דאג להבהיר את עצמו לאחר כמה דקות), מה שהכי הרגיז ופגע זה שאותו אדם ידוע, הוא היה בזמנו בין אותה להקה שדאגה להכריע מי גדול בישראל שמבין בעולם התורה ומי לא.
אני רוצה רק להזכיר לאותו אחד, שבבחירות לרבנות ירושלים היה רב בישראל שהיה בשר מבשרם, שהיה בטוח שהוא מועמד טבעי לרבנות העיר. וכשמשום מה החליטו אותם חברים להעביר את תמיכתם במישהו אחר ולא בו, הוא התראיין לתחנת רדיו (אני לא זוכר אם לאותה תחנה או לתחנה המתחרה) ופער את פיו נגד מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א. אבל אז, משום מה לא ראיתי ולא שמעתי את אותו אדם ידוע פותח את פיו ומוחה נגד אותו רב, לא אז ולא אחרי. למעשה, עד היום. הם פשוט דאגו לשלוח משלחת לאותו רב ולהגיע אתו לאיזושהי הבנה כדי להרגיע את העניין.
המעניין הוא שההבדל בין שני הרבנים הללו הוא אחד: אותו רב שלא זכה למחאה רבתי, היה שייך לעדה האשכנזית ולא לעדה הספרדית.
ואני בחסדך בטחתי
לאחר האסונות הרבים שקרו בשבועות האחרונים, יצאו כל מיני קולות במה עלינו להתחזק.
אבל אני נזכר, שתמיד כאשר היו מגיעים למרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל אחרי אסונות ושואלים איזו קבלה לקבל על עצמם או במה להתחזק, הרב תמיד בעקביות נהג להגיד משפט אחד: כל אחד יודע לעצמו במה הוא צריך להתחזק.
אני רוצה לשתף גם, שוב, את זה שהרב היה מקפיד לומר בכל פעם שיוצא מביתו את הפסוק "ואני בחסדך בטחתי... אשירה לה' כי גמל עלי".
מי שמתבונן בפסוק הזה, רואה שיש בו בעצם הכל.
הצגת כל התגובות