כמה מאיתנו זכו להסתופף בצילם של דמויות ההוד מהדור הקודם של חכמי הספרדים: הרב שרעבי זלה"ה. הרב ישראל אבוחצירא זלה"ה הרב יצחק כדורי זלה"ה, הרב סלמאן מוצפי, מקובלי ישיבת בית אל ועוד ועוד ... כולם גדולי עולם שהתהלכו בתוכינו וזכינו לאורם ולברכתם. היה היה.
השאלה שלי היא, מה הסיכוי שבדור הבא יצמחו ענקי רוח מסוג זה, אוהבי ישראל בכל רמ"ח ושס"ה, פרושים ומובדלים מכל חיי העולם הזה, ענוה גדולה, עוסקים בתורה תדיר, תיקון חצות, זוהר, אדרא רבה וזוטא, חוק לישראל, תהלים, בקיאות עצומה בתנ"ך, בקיאות בדקדוק, בעצם כל מה שהספרדים היו פעם, היו כי היום כבר אין.
ברוך ה' שהוא השאיר לנו שרידים מאותו דור דעה, גדולי הדור של היום ומנהיגי הציבור, מזכי הרבים ואנשי מעלה, אך לצערינו הם הולכים ומתמעטים.
מעבר לירידת הדורות, היהדות הספרדית, עברה שינוי עמוק ומהותי בחמישים השנים האחרונות. שינוי שמחק מסורת של מאות בשנים, שינוי שהפך אותנו, לחסרי חוט שידרה, חסרי מסורת, חסרי זהות כאילו נולדנו היום. ללא עבר וכנראה גם ללא עתיד. אופן ההגייה, שיטות הלימוד, המנטליות המשפחתית, הכבוד שרחשו,התמימות ואמונת החכמים שהיו, כולם כאחד הצטמצמו ונעקרו מהנוף, והמצב רק הולך ומחמיר.
הדור החדש, בניגוד לדורות הקודמים, גדלים על סיפורים של גדולי ישראל מאירופה ולא על סיפורם של חכמי עדות המזרח כאילו אין כאלה. כמה מילדינו מכירים את ספריו של החיד"א, רבי חיים פלאגי, ספרי רבינו יוסף חיים, שמעו על רבי יהודה רוזאניס – המשנה למלך,מהרש"ך, מהרשד"ם, מהרש"א גליקו. את כולם מצטט הש"ך על השו"ע. ייאמר לזכותו של הרב וולאך שבספריו – מעיין השבת, מעיין המועד מביא רבים מחכמי הספרדים בדור האחרון ומדבריהם. אך עדיין ישנה כמות עצומה של ספרות תלמודית, מדרשית, הלכתית שכתבו רבותינו שלמעט מכונים מיוחדים, איש לא ראה ואיש לא שמע.
שיטת הלימוד: בתלמודי התורה כמעט ולא מלמדים איך להתפלל נכון, הגיה נכונה של ט' ו ת' כ' ו ק' ח' וע', שוא נע ושוא נח, מלעיל ומלרע, מנחת שי ורד"ק, טעמי המקרא: תורה נביאים כתובים. טעמי אמ"ת – איוב משלי תהלים. חומש עם רש"י,רמב"ן, אבן עזרא, והכי חשוב סדר התפילה וסידור התפילה.
האם ילדינו כיום יודעים מה זה "חק לישראל"? מה זה "סדר המשמרה"? "אדרא זוטא" באזכרה? סליחות בהשכמה? בקשות?
מעמדו של הזוהר: פעם החשיבו מאד את כל מי שלומד כל יום כמה דפי זוהר, כל מי שקורא תהלים, כל מי שקם בלילה לתיקון חצות, כל מי שמעמיק בדברי רש"י והמהרש"א על הגמרא. היום קוראים להם "בעלי בתים" קוראים להם "פרענקים" כאילו זו מחלה. כאשר זה היחס וזאת הגישה, למה שילד יבחר בדרך זו? למה לגעת בספרים האלה? מקובלים??! זה עסק של באבות ושל נוכלים, זאת התפיסה היום.
שאלה נוספת, האם ילדינו קוראים לדוד או לדודה בתואר הכבוד "דוד" או "דודה" ולא בשמם הפרטי? האם יש להם קשר חם עם בני משפחתם ולא רק מקירבה ראשונה? עד כמה התא המשפחתי מדבר אליהם? עד כמה קשר הדם חשוב להם? למה אני שואל ולמה זה קשור? כי הכל קשור בכל, היחס החיובי למסורת, המשפחה היציבה, התמיכה המשפחתית, ההערכה, תחושת השייכות, המסורת הייחודית, התמימות והטוהר. כל אלו בונים את הדור הבא עם רגליים חזקות על הקרקע ומתווים סדר עדיפות אחר והשקפת עולם אחרת.
אסור לזלזל בעטיפה ובצד החיצוני של התורה והמצוות, כוחם של המנהגים, המנגינות, המסורות ואפילו המאכלים, הוא כח עצום שיכול לשמור על הדור הבא שלא יצאו לתרבות רעה וגם אם הם לא יהיו אברכים ובני תורה, עדיין המנהגים ישמרו עליהם שלא יצאו מהתמונה. ראיתי בהגדת הבן איש חי סיפור יפה שממחיש את הדברים. הרב מספר כי היה בבגדד יהודי קל דעת שהחליט להתאסלם. לא הצליחו דבריהם של הדרשנים, הרבנים ובני המשפחה להניאו מכוונתו ונשאר בדעתו להתאסלם. בא אחד מחבריו משכבר הימים וביקש לנסות לדבר איתו.אמר לו החבר, אני יודע שאתה מאד אוהב את הביצים של החמין בשבת ואתה אוכל כמה מהן. מה תעשה אפוא כשתהפוך לישמעאלי, הרי ברור לך שלא תוכל להשתתף יותר בסעודות שבת? שמע הלה ושינה כיוון. לוותר על האוכל של שבת הוא לא מוכן!!
גם אנו, אם אנו רוצים לשמור את ילדינו בתוך המשבצת, שיהיו תמיד נאמנים לדרך, חשוב לשמור על המנהגים, חשוב לשנות את ההסתכלות ובזכות זה "לא תשכח מפי זרעו".
להערות ותגובות blanjac@gmail.com
הצגת כל התגובות