בחודש אוגוסט 2012, קבע בית המשפט כי המדינה מחוייבת לפצות את קבוצת פליטי השואה המכונים "ילדי טהרן". היום (שני), ביטל בית המשפט העליון את פסק הדין, אך קבע כי מי שכבר קיבל את כספי הפיצויים לא יחוייב להשיב אותו.
התביעה הוגשה בשנת תשס"ד, על ידי כ-217 מתוך 1,200 ניצולי השואה, שטענו כי ברצונם לקבל את המגיע להם מתוך הסכם השילומים. כזכור, בפסיקה שניתנה ב-2012, הוחלט כי לאחר מאבקים של שנים יקבלו ילדי טהרן פיצויים מתוך הכספים שהועברו במסגרת הסכם השילומים מול גרמניה. על פי ההחלטה דאז, היו אמורים ילדי טהרן שחלקם כבר אינם בין החיים לקבל סכום של חמישים אלף שקלים.
כאמור, היום החליט בית המשפט העליון לבטל את ההחלטה למתן פיצוי, אולם קבע כמו כן כי הכספים שכבר הועברו, לא יושבו. בהחלטתם, אמרו השופטים כי הסכם השילומים נועד "להושבה מחדש ושיקום שמשמעם מאמץ קולקטיבי של הממשלה והציבור לפתח את הארץ בכל תחום, כדי לאפשר תשתיות לשיקום העולים ולקידום בנייתה של המדינה הצעירה".
"ילדי טהרן" הינם קבוצה של ילדים פליטים שהגיעו לבדם בשנת תש"ג לישראל, לאחר שעבר מסכת נדודים ארוכה במהלך בריחתם מאירופה בזמן השואה. עם הגעתם לישראל החלו דיונים ערים וסוערים איזה חינוך יש להעניק להם. כיון שהם הגיעו חסרי משפחות, המדינה היא זו שהייתה צריכה להכריע בשאלה המורכבת ולהחליט לאילו מוסדות הם יישלחו.
לבסוף, אחר וויכוחים קשים, חולקו הילדים בין שלל המוסדות. אילו שהיו להם קרובי משפחה נמסרו להם לאימוץ, אילו שהיו מעל גיל 14 החליטו בעצמם על גורלם. מבין הילדים שנותרו, רק 38 מהם שובצו במוסדות החינוך של אגודת ישראל. הזרמים החרדים זעמו על ההחלטה, כיוון שלטענתם מרביתם של הילדים באו ממשפחות חרדיות והוריהם, שנרצחו על ידי הנאצים, היו חפצים כי הם יקבלו חינוך חרדי.
באותם ימים קדומים, בהם התעצבה דמותה של המדינה החדשה, הפכה "סערת ילדי טהרן" לאחת מנקודות המחלוקת הראשונות בין העולם החרדי לרשויות המדינה. סערה ראשונה מבין סדרה של התנגשויות שהתרחשו מאז בין העולמות השונים.