מרגע קבלת ההחלטה על המסע של גדולי ישראל לארה"ב אין לנו אלא להתגייס כל אחד כמיטב יכולתו, קשריו וכישוריו להצלחת המסע ההיסטורי.
נתניהו לפיד ובנט לצערנו הרב לא יושפעו והם ימנפו את המסע לתועלתם האישית. כך גם בוודאי יחפשו את המפריד. יציגו את חילוקי הדעות בינינו. יבקשו לתקוע טריז. להציף את הלא ראוי. להמעיט בערך המסע. בואו לא נשגה באשליות.
אנו חייבים לכוון את המסע והעצרת לאזניהם של אומת – מלכות של חסד. לעומדים בראשה ולמיליוני האזרחים שיצפו בנו. יאזינו. ויתרגשו.
חזרתי לפני כחודש מברלין שם התקיימה 'ועידת רבני אירופה'. בעידן החדש הצלחתי להביא את הועידה לכותרות כלי התקשורת הגדולים בעולם באמצעות תמונה אחת אדירה של מעמד כביר ומרגש של מאות רבנים בשערי שער הניצחון – ברדנבורג. הרבנים עמדו לרגלי השער המפורסם בעולם. נרות נשמה בידיהם (לא רעיון שלי) שרו את שירתה של התקומה היהודית בכל הדורות – אני מאמין. צעדו לעבר בית העלמין שבמרכז ברלין. בלילה קר, כשמסביב מאות אנשי ביטחון גרמנים. איש לא נותר אדיש ותמונות אלו שודרו למיליוני צופים בעולם.
את הצעד הזה עשינו לא מפני שסברתי שזו תמונת הועידה שעסקה בדברים העומדים ברומו של עולם. אלא מפני שבעידן הנוכחי יש לנקוט באמצעים שיביאו ויביעו את ההתרגשות והדמעה...כן, דמעה בעיניהם של הצופים. את ההזדהות עם העם היהודי וערכיו.
הרשו לי לעוץ למארגני המסע תשע"ד - עצה מקצועית;
מאה ניצולי שואה יישבו בקדמת הבמה לרגלי גדולי ישראל שליט"א. כן! ממש כך!
הם לא יענדו שום דש על בגדיהם. רק שתיקתם הרועמת תוצג על גבי המסכים. אולי כדאי שיכתבו רק את שמם. המחנה שבו הם שהו והיחידה האמריקנית שחילצה אותם מהתופת.
בואו נדבר לאמריקאים בשפתם. רצוי שאחד הניצולים יעלה על הבמה ובקול רועד ידבר באנגלית לאומה האמריקנית.
אתם אומת החסד. אתם שחררתם אותנו מהמחנות. חשנו ערב המלחמה את פעמיה. הצרו את צעדינו. הסיתו נגדנו. חשנו נרדפים.
חלילה לנו מלעשות לינקג' אבל היום בישראל 2013 חש הציבור החרדי מאויים. חש שמסיתים נגדו. מצרים את צעדיו. עושים לו דה לגיטימציה לכל מצוות הדת שהוא מקיים. גוזלים את כבשת הרש. בקצבאות הילדים. מתערבים בתכני הלימודים של הילדים שלו. אף לא החלטה אחת בבתי המשפט לא מתקבלת לטובתו. הם אטומים לרגשותינו. בזים לנו. 'מהדירים' אותנו. ועתה מבקשים שהעם היהודי יקצה טרנספורטים של צעירים לצבא. יביט בעיני האימהות והאבות. יביט בעיני התלמידים ויעלה אותם על משאיות. לאמור; אתה לא תוכל להישאר בישיבה. אם לא נעשה כך יטילו את הילדים למחנות המאסר. סנקציות הם קוראים לזה. גם כלכלית. יפגעו עוד ועוד.
לאיש אין מונופול על השואה. איש גם לא יטיל ספק בקדושת אזכרתה בוודאי לא לנו. לציבור החרדי.
סבי לוי יצחק הי"ד הובל מקלויזנבורג לאושויץ בי"א סיון. סבתי פריידה מילכא הי"ד גוועה ברעב במחנה ברגן בלזן. דודי זאב יהודה נורה למוות ע"י מרצחים שפלים בתחנת רכבת.
אינני מבקש מאיש שיטיף לי מוסר מתי ואיך להשתמש בזיכרון הקדוש של הנשמות הטהורות של 70 מבני משפחתי הי"ד.
אני כמו כל בני עמי היראים לדבר ה'. הורים וסבים חשים נרדפים בארץ הקודש וזכותנו לעמוד על נפשנו. להביע את רגשותינו. לרקוע ברגליים ולהזעיק את ידידנו היקרים בני האומה האמריקנית לעזרה.
אנא דברו אליהם בשפתם ויהי ה' בעזרנו. 'כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב'.
הצגת כל התגובות