הר"ן על הרי"ף במסכת שבת כג: מביא את שיטת הבה"ג שבערב שבת חנוכה מדליקים קודם נרות חנוכה ורק לאחר מכן מדליקם את נרות השבת.
סברת הבה"ג היא כי אם ידליק קודם את נרות השבת אזי לאחר הדלקת הנרות כבר יהיה לו אסור להדליק נרות חנוכה מפני שבהדלקת נר שבת המדליק מקבל על עצמו את קדושת השבת וממילא לאחר מכן כבר לו אסור לעשות מלאכה ולהדליק את נרות החנוכה.
והקשה הרמב"ן על שיטת הבה"ג שלכאורה בסברא אפשר לומר כי אדם המדליק נרות שבת בשעה מוקדמת איננו חפץ בקבלת השבת מיד בתום ההדלקה וממילא יוכל להדליק נרות חנוכה לאחר הדלקת נרות שבת.
והסברא היא כי הדלקת נרות שבת בשעה מוקדמת היא כדי שלא ישכח להדליק את הנרות או כדי שלא יהיה טרוד בהדלקת הנר סמוך לכניסת השבת וממילא ברור הוא כי אינו רוצה לקבל את השבת אחרי ההדלקה ולכן ניתן להדליק נרות שבת ולאחר מכן נרות חנוכה.
עוד הקשה הרמב"ן על שיטת הבה"ג דהרי מצינו שביום הכיפורים יש מצוה להוסיף מחול על הקודש ומבארת הגמרא בעירובין מ. שהמדליק בערב יום הכיפורים מברך שהחיינו ואז מקבל הוא את קדושת יום הכיפורים. אבל בהדלקת נר שבת אין שום צורך בתוספת של קדושה.
ותירץ הר"ן שלכאורה גם בשבת יש דין של תוספת שבת וצריך להוסיף מחול על הקודש ואם כן הדלקת הנר בערב יום הכיפורים איננה סיבה להקשות על הבה"ג אלא אדרבה היא סייעתא לדברי הבה"ג.
עוד הקשו הרמב"ן והרשב"א בשבת כג: על שיטת הבה"ג מדברי הגמרא שבת לה: שבערב שבת היו תוקעים שש תקיעות תקיעה ראשונה בשביל להזכיר לעובדים בשדות להפסיק ממלאכה תקיעה שנייה נועדה לסמן לבעלי החנויות שבעיר להפסיק ממלאכה
ובמטרת התקיעה השלישית נחלקו רבי יהודה הנשיא ורבי נתן רבי נתן סובר שמטרת התקיעה היא להורות לאנשים שהגיע זמן הדלקת נרות ורבי יהודה הנשיא סובר שמטרת התקיעה היא כדי להזכיר לאנשים לחלוץ את התפילין(הראשונים מבארים שלרבי יהודה הנשיא הדלקת הנר נעשתה בתקיעה הרביעית) ולאחר התקיעה השלישית היה תוקע ומריע ותוקע ואז ממתינים כשיעור צליית דג קטן או כשיעור של הדבקת פת בתנור ורק אז שובתים ממלאכה.
ומתוך דברי הגמרא מוכח כי לאחר הדלקת הנרות עדיין קיימת אפשרות לעשות מלאכה כגון צליית דג קטן או הדבקת פת בתנור ואם כן מוכח שבהדלקת הנרות לא מקבלים שבת וניתן לעשות מלאכה גם לאחר הדלקת הנרות.
ותירץ הר"ן כי דברי הגמרא שיש לשהות אחרי התקיעה כדי צליית דג קטן נאמרו רק ביחס לתוקע בכדי להגדיר לו את פרק הזמן שיש להמתין בין התקיעה השלישית לרביעית אבל לכל העם שהדליקו כבר את הנרות אין שום היתר לעשות מלאכה מפני שבהדלקת הנרות מקבלים את השבת.
השו"ע או"ח סימן תרעט' פסק שבערב שבת של חנוכה בתחילה מדליקים נרות חנוכה ולאחר מכן נרות שבת וכתב הט"ז שהשו"ע פסק את שיטת הבה"ג להלכה.
וביאר במשנה ברורה כי רוב הפוסקים סוברים שבהדלקת נר שבת אין מקבלים שבת ולאחר ההדלקה מותר לעשות מלאכה וכן גם מותר להדליק נרות חנוכה.
וכתב במגן אברהם שהיתר עשיית מלאכה לאחר הדלקת נרות שבת נאמר דווקא באיש אשר מדליק נרות שבת אבל אישה המדליקה נרות שבת אסור לה לעשות מלאכה אחר הדלקת הנרות וכן אסור לה להדליק נרות חנוכה והסיבה היא מפני שמנהג הנשים הוא לקבל עליהן שבת בעת הדלקת הנרות.
קניית נר חנוכה עדיפה על קניית יין לקידוש
הגמרא שבת כג: מגיעה למסקנה שנר חנוכה עדיף על קידוש היום ולכן מי שאין לו אפשרות לקנות גם נר חנוכה וגם יין לקידוש יש לו להעדיף ולקנות נר חנוכה ואת קידוש היום יעשה בפת והסיבה היא כי נרות חנוכה מפרסמים את ניסי ה' ופרסומי ניסא עדיף על מצות קידוש ואפילו שקידוש היום היא מצוה תדירה שמקיימים אותה בכל שבת וקיימא לן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם בכל זאת פירסומי ניסא עדיף.
כתב הנשמת אדם חלק א' כלל סח' שלכאורה ניתן לתת טעם נוסף מדוע קניית נר חנוכה עדיפה על קניית יין לקידוש מפני שקיימא לן דאין מעבירים על המצוות ולכן גם אם אדם חושב בדעתו לקיים מצוה אחת אך בינתיים הזדמנה לידו מצוה אחרת יש לו לאדם לקיים את המצוה שהזדמנה לידו מפני שאין מעבירין על המצוות ומצוה הבאה לידך אל תחמיצנה.
ואם כן פשוט הוא שנר חנוכה עדיף מפני שאת נר חנוכה מדליקים ביום שישי מבעוד יום ואילו במצות קידוש האדם מתחייב רק לאחר כניסת השבת וממילא מדין אין מעבירין על המצוות ברור הוא שיש לקיים קודם את מצות נר חנוכה.
אך בהמשך דבריו כתב כי טעם זה איננו נכון וההסבר הוא כי התוספות ביומא לג. כתבו שדין אין מעבירין על המצוות נאמר במקרה שמחשבת האדם הייתה לקיים את שתי המצוות ומצוה אחת הזדמנה לידו קודם אזי צריך לקיים את המצוה שנקרתה לידו הראשונה.
אבל הנידון של העדפת נר חנוכה על פני יין לקידוש עוסק בסוגיא אחרת לחלוטין מפני ששאלת העדפה נשאלת בהקשר של איזו מצוה צריך להעדיף עוד לפני שאחת מן המצוות נקרתה לידו ולא איזו מצוה יש להקדים את קיומה
ובכדי להמחיש את העניין נאמר שביום שישי בבוקר עוד הרבה לפני זמן הדלקת נרות חנוכה וקידוש היום על היין מתעוררת שאלה איזו מצוה צריך להעדיף את קיומה האם לקנות עכשיו שמן ופתילות עבור נרות חנוכה או שמא יש לקנות יין עבור קידוש היום ומאחר שהשאלה היא איזו מצוה צריך להעדיף את קיומה הרי כללי העדפה אינם מושפעים מדין אין מעבירין על המצוות מפני שברגע ההתלבטות והשאלה עדיין אין מצוה לפנינו
אלא בפנינו עומד ספק עקרוני כאשר בידי האדם אפשרות עתידית לקיים רק מצוה אחת איזו מצוה בעתיד יש לו לקיים ולאן להפנות את המשאבים שלו ובשאלה זו אומרת הגמרא שפרסום הנס הוא הגובר והעדיף ולכן יש לו לעשות עכשיו את כל מה שהוא יכול בכדי שבעתיד תהיה בידו האפשרות לקיים את מצות פרסום הנס.
קושיא שלכאורה תדיר הוי דין דאורייתא בניגוד לפרסום הנס
העמק ברכה לכאורה גם סובר כהבנת המשנת שבת את גדר הדין של תדיר קודם.
מפני שהקשה העמק ברכה מדוע פרסומי ניסא עדיף על קידוש היום והרי דין תדיר ושאינו תדיר הוא דין מדאורייתא שנלמד בגמרא בזבחים פט. מפסוק ואם כן לכאורה קידוש היום שהוא תדיר צריך להיות עדיף על פני נר חנוכה.
ותירץ העמק ברכה שדין תדיר קודם אינו אומר שמצוה אחת נידחת מפני השנייה אלא זהו דין שעוסק בסדר קיום המצוות אבל נידון העדפת נר חנוכה על קידוש היום עוסק בשאלה איזו מצוה נידחת מפני השניה וזאת משום שהסוגיא דנה במקרה שאין באפשרות האדם לקיים את שתי המצוות ביחד וממילא בנידון של דחיית מצוות אין את הכלל של תדיר ושאינו תדיר.
ומתוך דין העדפת נר חנוכה על פני קניית יין לקידוש היום זכינו להבין כי גדר הדין של תדיר ושאינו תדיר עוסק בסדר קיום המצוות והוא אינו עוסק בנידון איזו מצוה נדחית מפני חברתה.