דף ב
*פטורין מראיה.
א. הפטורים מן הראיה ומנין 1. חרש שאינו בר דיעה, וזהו מי שאינו שומע ולא מדבר. 2. חרש המדבר ואינו שומע דיליף מהקהל בגז"ש ראיה וכתיב למען ישמעו, אבל חייב בשמחה משום דהוי כפקח לכל דבריו. 3. אלם השומע ואינו מדבר אף שחייב בשמחה פטור מן הראיה דילפינן מהקהל שנאמר למען ילמדו ואף שיכול ללמוד כדאשכחן באחייני ר''י בן גודגדא מיהו בעינן שיוכלו ללמד לאחרים. 4. חרש באזנו אחת שנאמר בהקהל באזניהם, ולא קאי על כל ישראל דנפקא מנגד כל ישראל. 5. שוטה וזהו היוצא יחידי בלילה אף דאיכא למיתלי שגנדריפס אחדיה, והלן בבית הקברות אף דאימור רצונו שתשרה עליו רוח טומאה, והמקרע כסותו אף דאימור בעל מחשבות הוא, ופליגי אי סגי שיעשה דבר שטות אחד או דבעינן שיעשה את כולם ואז הוי כשור שנעשה מועד לכל, וכן המאבד מה שנותנים לו הוי שוטה. 6. קטן שלא הגיע לחינוך אבל אם הגיע לחינוך חייב להו''א שנאמר כל זכורך ולמסקנא הוי מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, וקטן זהו כל שאינו יכול לעלות מירושלים להר הבית לב''ש על כתפי אביו ולב''ה ברגליו ועד לשם בא עם אמו שמחוייבת בשמחה. ואמרינן דשמואל הנביא בילדותו לא עלה משום מפנקותא יתירא, וקטן חיגר שיכול להתפשט וסומא שיכול להתפתח פטור דליכא חינוך בכה''ג דגדול פטור מדאורייתא.
שאלות לחזרה ושינון
א. הפטורים מן הראיה ומנין (6)