בדף היומי במסכת סנהדרין דף ק"ג למדנו: "ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: ארבע כיתות של בני אדם אין מקבלות פני שכינה – כת לצים, כת שקרנים, כת חנפים, כת מספרי לשון הרע".
ובהקשר זה יש להביא את דברי הרה"ק בעל "תולדות יעקב יוסף" (דברים ששמעתי ממורי אות כד) בשם כ"ק קדוש קדושים מרן הבעל שם טוב זי"ע בביאור מאמרם ז"ל (שבועות לה.) "גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה", שלפעמים הכנסת אורחים גוררת ביטול תורה או אפילו סיפורי לשון הרע, ועם כל זה – גדולה הכנסת אורחים.
ובספר הקדוש "אהבת ישראל" (ח"א ליקוטים אות מ"ז) כתב בביאור הדבר, דלכאורה הרי גם בגלל מצוות הכנסת אורחים אית בה השארת פני השכינה, ומה מקום לאמרם "גדולה מהקבלת פני השכינה". ועל זה תירץ, שלפעמים בתוך הכנסת אורחים נמצא גם סיפור לשון הרע, והרי זה מן הכיתות שאינן מקבלות פני השכינה (סוטה מב.), ועם כל זה גדולה הכנסת אורחים.
ב’ כיתות ברואי פני המלך
בזוהר הקדוש כתוב שיש עבירות חמורות שבגללן אין האדם זוכה להיות "חמי אפי שכינתא", וצריך להבין מהו הבדל הלשון בין "חמי אפי שכינתא" לבין "אין מקבלות פני השכינה".
וביאר בספר "תולדות אדם" להגה"צ ר' זלמן מוולוז'ין, שכשהמלך עוזב את ארמונו ומבקר בעיר, הדרך היא שכל העם עומדים ברחוב ומייחלים לביאתו, ובעת עברו הכל צוהלים ומריעים לו. ואחר כך, המלך נוסע לבית גדול העיר, ושם עושים "קבלת פנים" לנכבדי העיר.
וארבע הכיתות שנמנו בגמרא – אינן זוכות ל"קובל פני השכינה", דהיינו שאינם מן המוזמנים לאותה "קבלת פנים".
אבל בזוהר הקדוש נאמר שכל מי שעובר עבירה חמורה – מסלקין אותו מהיות "חמי אפי שכינתא", דהיינו שמוציאים אותו מהקהל המייחלים ומצפים לראות את המלך עובר, והוא לא יזכה להיות בתוכם כלל.