עיני האדם משמשות למטרה כפולה: מצד אחד מביאות פנימה את המראות החיצוניים ומצד שני משקפות את פנימיותו של האדם. עין- משורש מעיין. נובעת ומסוגלת להביע ללא מילים שלל רגשות - אהבה, פחד, שמחה, שנאה, התלהבות ועוד.
קשר-עין הוא הקשר הראשוני והבסיסי ביותר בתקשורת בין בני אדם. תינוקות למשל, מגיבים בתחילת חייהם אך ורק לקשר עין. כמו כן, מגיל צעיר מאד אנו לומדים אם אנשים מחבבים אותנו או לא על פי מבטיהם. ילדים קטנים שעדיין אינם מודעים ל"חוקי תקשורת" עשויים לנעוץ את עיניהם בחוסר נימוס מובהק באדם זר כביטוי לסקרנות טבעית. אך בתור מבוגרים, אנו לומדים באופן טבעי כמה זמן יש להסתכל על השני ומתי להסיר את המבט. כללים אלו הם קבועים ונהוגים בכל מצב ובכל מקום בעולם:
קשר עין ממושך מעיד על ביטחון עצמי ואמינות בדברים שנאמרים, אך קשר עין ממושך מידי מבטא עליונות, חוצפה, ורצון להעליב (אלא אם כן מדובר כאמור, בילד קטן או באדם שאינו מבין חוקים חברתיים)
קשר עין קצר מידי מבטא חוסר תשומת לב, חוסר כנות, חוסר יושר או ביישנות. הסטת המבט הצידה או למטה מתפרשת כחוסר עניין ויוצרת בלב המאזין חשש לאי אמינות
כשמשוחחים עם מישהו חשוב להביט בו ולא לתת לדברים אחרים להסיח את דעתך. עיניים שמטיילות בחדר יוצרת תחושה של חוסר נוכחות. יחד עם זאת גם נעיצת מבטים חודרים וארוכים מידי יוצרים תחושה של אי נוחות ומבוכה. לכן, בזמן שיחה צריך להביט בשני בצורה מעודנת, להוריד מידי פעם את העיניים ולא לאיים במבטים ארוכים ונוקבים.
עיניים שנוטות להתרוצץ לכל כיוון נתפסות כמשדרות חוסר כנות, שקר, או ניסיון להתחמק ולהתגונן מהאשמה. ככלל, מי שאינו מסוגל להישיר מבט מסתיר איזה סוד או חי בסתירה פנימית כלשהי. רמז נוסף, מובהק לחוסר יושר הוא שפשוף העיניים עם האצבע או הסתרתן. (טרם נחרוץ את הדין, נזכיר, כי יש לוודא כמובן ששום גרגר חול לא נכנס במקרה אל העדשות שבן שיחנו מרכיב..)
עיניים מושפלות עשויות ללמד על צניעות ועל רמה רוחנית גבוהה מחד, כפי שהורה הרמב"ן לבנו: "ועיניך יביטו למטה לארץ ואל תביט בפני אדם בדברך עמו", מאידך יכול הדבר לרמז גם על רגשות אשמה, מבוכה, פגיעות ופחד מהתמודדות.
גם לגודל האישונים חלק בהבנת המתחולל בנפש האדם. אישונים גדולים מעידים על התעניינות ומשיכה לנושא ולהיפך- אישונים מכווצים מעידים על חוסר עניין. כאשר אנו משוחחים עם מישהו ותוך כדי שיחה מתרחבים אישוניו, מייד מתפתחת אצלנו נטייה לחבב אותו כיוון שהרחבת האישונים היא הוכחה לכך שדברינו יצרו אצלו רושם ועניין וממילא גם אנו מעריכים אותו יותר.
כיצד נשפר את השימוש בעינינו?
.
ראשית כדאי לשים לב יותר למבטיהם של אחרים. לאן הם מביטים וכמה זמן הם עושים זאת. במיוחד עלינו להסתכל בשינוי גודל האישון.
עלינו לשים לב לכמות קשר העין הקיימת אצל אנשים שונים, ולזכור, כי נוכל לעמוד לעיתים קרובות על המחשבות והרגשות האמיתיים של האחרים לפי אופי וכיוון מבטיהם.
אנשים פתוחים וחברותיים נוטים ליצור קשר עין ביתר קלות ולכן, כדי לחבב את עצמנו על אחרים נוכל נוכל ליצור יותר קשר עין ולרכוש תגובות חיוביות אחרות.
ברוב המקרים עדיף מבט ישיר ופתוח על התחמקות מקשר עין או מהנטיה להעביר מבט במהירות. (נטייה שכזכור נתפסת כאי מהימנות)
אנו יכולים להגביר רגישותינו לסוגים ולכמויות של קשרי העין ההולמים מצבים שונים ולהימנע מהקיצוניות של לטישת עיניים או סירוב לפגוש את מבטו של הזולת.
וכמו תמיד יש לזכור כי שפת הגוף מורכבת מעשרות ומאות רבים של סימנים ויש להיזהר ממסקנות נמהרות בעקבות ניתוח ראשוני.