פינתו של הרב גלויברמן: הָרֹאשׁ וְהַיְּסוֹד שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה

פרשת השבוע 'נִצָּבִים' נפתחת בפסוק המתאר את המצב של עם ישראל בימים אלו שלפני השנה החדשה שבפתח: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל... מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ".

לכן, פרשה זו נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה. שכן ראש השנה הוא לא רק היום הראשון של השנה, אלא גם יום בריאת האדם ויום הדין והמשפט לכל באי עולם. ליום זה השפעה עצומה על כל השנה כולה. ולכן הימים הללו מכונים – הימים הנוראים. כי בימים אלו נגזר דינם של כל הברואים מגדול ועד קטן.

לכן בראש השנה אנו מבקשים מאלוקים בין היתר: "יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".

איננו מסתפקים בבקשה שהשנה תהיה 'טובה', כי אפילו על דבר רע אנו חייבים לומר 'גם זו לטובה'.

אלא אנו מתפללים שהשנה תהיה גם 'מתוקה' שנה טובה באמת! כמו שחשים במתיקות הדבש, כך גם אנו מבקשים ששנה זו תהיה מתוקה ושנזכה בה לשפע בריאות ופרנסה ולמילוי כל משאלותינו לטובה.

בראש השנה אנו מניחים את היסוד של כל השנה החדשה. לכן זה הזמן לתקן את המעשים, לשנות את המידות הרעות בתוכנו, לכבד יותר את הזולת ולתת את הדעת על מעשנו בין אדם לחבירו ובין אדם לאלוקים. לכן, נבקש סליחה ומחילה מכולם, ונעשה מעשים טובים למען הזולת, ובכך נזכה לשנה טובה ומתוקה. ואם לבו של היהודי חם ומלא התלהבות בראש השנה, אזי כל השנה תהיה לו בהתלהבות ובהצלחה.