רבי יהודה הנשיא, מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות, שיום פטירתו חל בתאריך טו כסלו - חי ופעל בארץ ישראל בתקופה סוערת ומאתגרת שלאחר מרד בר כוכבא. הוא היה דמות ייחודית, שאחזה הן בשלטון החיצוני והפוליטי, והן בהנהגה התורנית והרוחנית בדורו. לא נמצא אדם כמותו מאז משה רבינו שהצליח לאחד תורה וגדולה באופן מובהק כ"כ.
דמותו המיוחדת של רבי זכתה להערכה עצומה עוד בימי חייו. למרות עושרו הרב ופאר השררה שנהג בהם כלפי חוץ, הוא נהג בהסתפקות במועט ואף בסגפנות כלפי עצמו. בתלמוד ואגדות חז"ל מסופר על תעניותיו והייסורים הגופניים שסבל במשך שנים. דבר זה, לצד חוכמתו הרבה, היה לפלא בכל הדורות, ואף זכה לכינוי "רבינו הקדוש".
מפעל חייו של רבי, אשר שינה את פני היהדות לדורות, היה חיבור המשנה. המשנה, קובץ ההלכות של התורה שבעל פה, נוצר מתוך חשש כבד מפני פיזור התורה שבעל פה והפסקת הרציפות ההיסטורית של הישוב היהודי בארץ ישראל. רבי אסף את החומר שנאסף בעל פה ממסורות שונות במשך דורות רבים, בירר, ערך וניסח אותו בצורה ברורה ותמציתית. הוא יצר מסגרת הלכתית קבועה וכתובה, תוך השמטת דברים רבים וחיבור מסורות שונות לגוף הלכתי אחד.
המשנה הפכה לספר ההלכתי המרכזי של עם ישראל, והיחס בין התורה והמשנה נודע חשיבות עצומה. מעשה זה, שהיה בגדר פריצת דרך, דרש אומץ לב וחזון, והוכיח את גדלותו של רבי כמנהיג וכאיש רוח.
מעבר לעבודתו ההלכתית, רבי הקפיד על דיוק הלשון העברית במשנה. ביתו היה אחד המקומות האחרונים בהם דיברו עברית, וחכמים היו באים אליו ללמוד את פירושן של מילים. עבודתו על המשנה כללה איחוד רבדים לשוניים שונים של העברית ותקופות שונות, ויצירת ניסוח מדויק, מובן ונוח לשינון.
רבי יהודה הנשיא - רבינו הקדוש - היה מנהיג ודמות בעל שיעור קומה, שהותיר מורשת נצח והחשובה ביותר עד ימינו.