רבי שאול ידידיה אלעזר טאוב, האדמו"ר השני של חסידות מודז'יץ, נודע בכינויו "האמרי שאול". נולד ב-כ"א בתשרי תרמ"ז באוז'רוב שבפולין, לרבי ישראל טאוב, ה"דברי ישראל", ממנו ירש את אהבת התורה, את עומק החסידות, וביחוד – את הלהט למושג הנגינה ככלי קודש. חייו של רבי שאול היו רצופים בשמחות וטרגדיות כאחד. הוא נישא כמה פעמים וחווה אובדן של נשים ושל ילדים, אך תמיד ראה בניגון מקור נחמה וחיבור עמוק לקל חי.
הנגינה – "היכל התשובה"
האמרי שאול ראה בנגינה לא רק כלי אומנותי, אלא "היכל התשובה" עצמו. הוא הלחין אלפי ניגונים, ביניהם יצירות מורכבות ומסובכות, ניגונים שביטאו את יסורי התקופה, ואף ניגונים פשוטים שנגעו בלב בפשטותם. ופעם אמר: העולם אומר שהיכל הנגינה סמוך להיכל התשובה – ואני אומר שהיכל הנגינה הוא עצמו היכל התשובה.
סיפור מיוחד קשור בניגון "אזכרה" שהלחין אביו, ה"דברי ישראל". בשנת תר"ע, בעת שסבל ממחלת הסוכרת ונאלץ לנסוע לקארלסבאד לצורכי ריפוי, החל ה"דברי ישראל" להלחין את הניגון תוך שהוא מהרהר בגלות השכינה ובחורבן ירושלים. האמרי שאול, שהיה עד ליסורי אביו, הושפע עמוקות מהניגון, ובעת שביקר בארץ ישראל לראשונה, הלחין בהשראתו את הניגון "זכרנו בזכרון טוב לפניך", שהפך לאחד הניגונים המוכרים בעולם היהודי.
ניגון נודע אחר שחיבר ה"דברי ישראל" הוא "מזמור לדוד", שזכה לכינוי "ניגון למחוסרי בית". הניגון חובר בתקופה קשה של גזירות על יהודי פולין, שנאלצו לעזוב את בתיהם ולנדוד. הוא נתן ביטוי בניגון זה למצוקתם של הפליטים חסרי הבית, אך גם לתקווה ולביטחון בה'. מסופר כי יהודים ראו בניגון זה סגולה לפרנסה, ואף בעלי מסעדות השמיעו אותו כדי למשוך סועדים.
סיפורים רבים מסופרים על ה'אמרי שאול' ועל אהבתו למוזיקה. מסופר כי נהג לקום לפנות בוקר, להתיישב ליד חלון הצופה אל הגן, ולזמזם ניגונים. פעם, בעת נסיעה מחוץ לעיר, שמע את שירתו של רועה צאן, ועצר את כרכרתו כדי להאזין לו. הוא הסביר למלוויו כי "שירתו של אדם הוא ווידויו", וכי "ע"י השירה אפשר להכיר את מהותו של האדם".
האמרי שאול נפטר בט"ז בכסלו תש"ח בארץ ישראל ונקבר בהר הזיתים. הוא הותיר אחריו מורשת עשירה של תורה, חסידות ונגינה, וספרו "אמרי שאול" מהווה מקור השראה וחיזוק לדורות של חסידים. אחד מצדיקי הדור ספד לו ואמר: כי "את הרבי ממודז'יץ יש מה לקנא, הוא הניח בשביל העולם עיזבון יקר, את הניגונים שלו".