רבי שלמה יהונתן יהודה פישר זצ"ל שיום פטירתו חל בתאריך י"ד בכסלו תשפ"ב, היה מגדולי תלמידי החכמים של דורנו וכיהן בראש ישיבת איתרי, דיין ואב בית דין בבית הדין הרבני בירושלים. הוא זכה להערכה רבה הן מצד העולם החרדי והן מצד הציבור הדתי-לאומי, ונודע בבקיאותו העצומה, בענוותנותו ובאצילות נפשו.
רבי שלמה נולד בירושלים לדבורה ואהרן פישר. סבו, רבי שלמה פישר, היה רבה של אלבה יוליה. אביו, אהרן, היה מחסידי ירושלים, מקורב לגאון רבי חיים זוננפלד ולסבא קדישא הגרש"א.
בהיוולדו, נקרא "יהונתן יהודה", אך לאחר פטירת סבו, רבי שלמה, נוסף לו השם "שלמה". למרבה הצער, התייתם מאביו בגיל צעיר.
רבי שלמה למד בישיבת מיר בירושלים, ונפשו דבקה ברב אליעזר יהודה פינקל, ראש הישיבה שקירב וחיבב את רבי שלמה מאוד. מדי ערב שבת היה רבי שלמה מציג לפני רבו שבעה חידושים, ורבי אליעזר יהודה היה מעניק לו בתמורה שבע מטבעות. פעם אחת, אמר לו רבו: "אני יודע שלפעמים אתה אומר דברים שכבר נכתבו, אבל תמשיך כך, כי כך גדלים". רבי שלמה ראה ברב אליעזר יהודה פינקל את מורו ורבו, ואף אמר שהוא חייב לו את חייו.
מסופר, שפעם אחת הגיע רבי שלמה לחברותא עם תלמידו, ושמח במיוחד. כשנשאל מדוע, סיפר שחלם בלילה על ספק הלכתי, ובחלומו הלך לארון הספרים ומצא תשובה לשאלה באחד מספרי השו"ת. לאחר שהתעורר, מיהר רבי שלמה לארון הספרים, ולתדהמתו, מצא את התשובה באותו ספר בדיוק!
בשנת תשי"ג, נישא רבי שלמה ללאה, בת הרב אליעזר דוד ברנד, מחברי מערכת "אוצר הפוסקים". הרבנית לאה, עמדה לימינו במסירות ונשאה בעול הבית וגידול הילדים, מאפשרת לרבי שלמה להקדיש את עצמו ללימוד התורה.
רבי שלמה כיהן כדיין בבית הדין הרבני בירושלים, לצד הרב זלמן נחמיה גולדברג, עמו היה בידידות קרובה. הוא כיהן כראש ישיבה בישיבת ויז'ניץ (נדחי ישראל), וכר"מ בישיבת הנגב. לאחר מכן, התמנה לר"מ ובהמשך לראש ישיבת איתרי, שם לימד עד סוף ימיו.
דרך לימודו של רבי שלמה התבססה על בירור מושגי יסוד, בקיאות רחבה וביקורתיות. הוא היה תלמיד מובהק של "חזון איש", הרב אברהם ישעיהו קארליץ, והמליץ על עיון בספרי האחרונים. הוא הרבה לעסוק בספרי "קצות החושן" ו"רבי עקיבא איגר", ואף מסר שיעור שבועי בספריהם. סגנונו היה לשלב סוגיות אגדה עם סוגיות הלכה, לחשוף את המשותף ולנתח את ההבדלים.
רחבות האופקים שלו הייתה לשם דבר - פעם אחת, נכנס רבי שלמה לספריית ישיבת איתרי, וחיפש ספר במדפים. בחורים ניגשו אליו ושאלו איזה ספר הוא מחפש, והוא השיב: "אני מחפש ספר שעוד לא קראתי". לאחר זמן מה, ראו את רבי שלמה יושב וקורא ספר. לתדהמתם, היה זה ספר גיאוגרפיה!
רבי שלמה היה בעל כשרונות עצומים וזיכרון פלאי, אך לא הסתמך עליהם, והיה יגע בתורה במסירות נפש. הוא ראה בלימוד תמצית החיים ופרק מעליו כל חשבונות העולם הזה. הוא למד בעמידה משום שחש שכך הוא מרוכז יותר, ואף בגיל מבוגר כשסבל מחולאים, המשיך ללמוד כך, שעות על גבי שעות.
רבי שלמה חיבר וערך ספרים רבים, ביניהם: "בית ישי" - דרשות על התורה, "בית ישי" - חידושים וביאורי סוגיות, פירוש "אהלי שם" על כתבי הגר"א בענייני קבלה. הוא ההדיר את הספר "אור השם" לרבי חסדאי קרשקש, וכן ערך ספרים של גדולי תורה אחרים, כמו "קובץ שיעורים" ו"קובץ שמועות" של הרב אלחנן וסרמן.
בין תלמידיו הרבים של רבי שלמה נמנים גדולי תורה ורבנים, כמו הרב יצחק יוסף, הרב משה מרדכי פרבשטיין, הרב רפאל שמואלביץ, הרב אריאב עוזר, הרב שג"ר ועוד רבים. למרות היותו דמות חרדית מובהקת, הגיעו לשיעוריו גם דתיים-לאומיים, והוא אף מסר שיעורים בישיבות דתיות-לאומיות.
רבי שלמה היה איש אשכולות, ששילב בקיאות עם ענווה, חריפות מחשבה עם לב רחב, והותיר אחריו מורשת תורנית מפוארת.