לכל אחד מאתנו יש את החלק של התפילה בימים הנוראים, שהוא מתפלל בו יותר חזק מכל קטע אחר. שהוא מרגיש שהקטע הזה מרים אותו, מניף אותו, גורם לו להתעלות ומביא אותו להתרגשות, כפי שכל קטע אחר לא יצליח לעשות.
מה הקטע שלכם?
על פי רוב זהו קטע שהמילים שלו חזקות ומדברות, שהמנגינה שלו מביאה את הלב להתחבר למילים, שהוא סוחט מאתנו את הדמעות ומעורר אותנו למחשבות.
באותו רגע נדמה לנו שכל העולם מלא אור. פתאום הילד שלי, שממש הרתיח אותי בהתנהגותו - הוא הילד הטוב בתבל, ואיך בכלל יכולתי לחשוב אחרת? השכנה, שכל פעם מבקשת מלח, סוכר ושמן ובאופן קבוע שוכחת להחזיר - נהפכת לצדיקת העולם. המורה שלי מכתה ז', שבגללה, לפי דברי, נהפכתי לעצלנית הכיתה – זכורה לטוב, והחברותא שלא רצה ללמוד אתי בכולל – פתאום מתברר כאישיות מדהימה.
מה עושה לנו את הדברים האלו? מה גורם לנו להרגיש הפוך?
ההתעלות! ההתרגשות!
כשנותנים ללב להביע את רחשיו, הוא מביע אותם הכי טוב. אילו היה הלב מדבר, מה היה אומר?
הוא היה אומר לנו: די! כעסתם די! דברתם לשון הרע די והותר! שנאתם את החבר מספיק! עכשיו הוציאו עצמכם מהכעס ומהאיבה, התמלאו באהבה והתמסרו למילות התפילה!
תפקיד הלב לרגש אותנו, לגרום לנו להתעלות, לגרום לנו להרגשה של מחיקה טוטלית של כל מחשבה רעה. להביא אותנו לסלוח ולמחול לכל מי שנהג עמנו שלא כשורה.
הבעיה היא שברוב הפעמים, מיד לאחר התפילה, אנו חוזרים לסורנו, לא מדברים עם חברנו ולא יודעים איך לצאת מהמעגל הזה.
כדי לעזור ללב שלנו להרגיש, ולהביא אותנו לכדי אהבה אמתית ומחילה טוטאלית - כדאי עוד לפני ראש השנה ללמד את עצמנו כמה דברים חשובים.
- בראש השנה אנחנו באים לפני הקב"ה ואומרים לו: אנא, סלח לנו! אנחנו יודעים שחטאנו, שעווינו ושפשענו ובכל זאת אנו מחכים לישועה. איך נבוא לפני ה' ונבקש ממנו שיסלח לנו על כל אותם חטאים, אם אנחנו עצמנו איננו מסוגלים לסלוח לחבר על דבר אחד שעשה?
- בראש השנה אנו מכתירים את המלך ואומרים בריש גלי: אין עוד מלבדו! והלא הוא זה שציווה אותנו לסלוח ולמחול לחברינו, ועל חטאים שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, איך זה שאנו בטוחים בכך שה' הוא האלוקים ובכל זאת בעניין הזה של האח שלקח נתח גדול יותר מהירושה, אנו שוכחים שאותו מלך שהכתרנו כרגע, הוא בעצמו ביקש מאתנו לסלוח, לשכוח?
- אנו כל כך רוצים שישכחו חברינו את חטאנו. אם חטאנו כלפי שכננו, אנו מתחננים לפניו שיסלח, איך נבקש שימחל חברנו לנו ולא נמחל בלב שלם לחבר אחר שצריך מחילה מאתנו?
- מה ה' אלוקינו דורש מאתנו? לעזור לעצמנו! אילו לא היה דבר כזה ששמו סליחה היה נגזר עלינו לחיות לנצח מול אח במריבה שאין לה סוף, מול שכן בסיבוב ראש קבוע כשהיינו פוגשים אותו במדרגות הבניין, מול חבר טוב שמעד ושגה ומאז לא דיברנו זה עם זה.
- כן, אנחנו צודקים ברוגזנו, באמת החבר פגע בנו. אבל דווקא בגלל שאנו צודקים, זה הזמן למחול ולהבין. אילו לא היינו צודקים, לא היה כל כך קשה לנו. אם קשה לנו למחול, הרי שאנו מתעלים עוד יותר על עצמנו, וכך השכר שלנו גדול יותר.
- בואו נזכור שאמנם החבר התנהג באופן נבזי, אבל הוא בשר ודם. בשר ודם עלול לשגות, בשר ודם יש לו הרבה מאד ניסיונות. בואו נדמה בימים אלו למלאכים ונשאיר את עצמנו נקיים ולבנים.
- החלטנו לוותר, לסלוח, להתעלות? אולי עוד לפני ראש השנה נצא למסע 'ניקוי לבבות', נשלח לחבר שפגע בנו כרטיס ברכה עם צנצנת של דבש, נרים טלפון לאותו אח, שכבר שנים איננו מדברים אתו, ונאחל לו שנה טובה. נדפוק על דלתו של ראש הישיבה שפעם פגע בנו, נאחל לו שנה טובה. זה כל כך קשה, אבל אם נעשה כן, הדבר יביא אותנו להתעלות עוד יותר גדולה.
- כשנבוא אנו לדבר עם החבר יש סיכוי מסוים שאפילו נתחיל להבין את השני, שפתאום יתגלו לנו דברים שלא חשבנו עליהם. נרכוש לעצמנו חבר מחודש בזכות המחילה.
אחרית דבר
אם עשינו את כל ההכנות הללו לפני בוא ראש השנה, יחוברו אלו לאותו קטע שבתפילה, יעטפו אותנו מילות התפילה ויחבקו אותנו בחום, וכך נעבור את ראש השנה בהרגשה נפלאה.