לו הייתי בוועידת מדליקי המשואות, הייתי מפרגנת את כל ה-12 להורים ששרדו את הקורונה. לא מעניין אותי יזמים חדשים שיצרו ננו טכנולוגיות, או קשישים בני 140 ששרדו כל הדרך ממרוקו. פשוט לא. הגיבורים האמיתיים שראויים לעיטורי גבורה ו'פלאפלים' אלו אבות ואמהות.
אתמול יצרתי משאל הורים. בו ביקשתי לדעת מהו הנזק הגדול ביותר שהקורונה גרמה ליוצאי חלציהם.
בסקר השתתפו אלה שעוד מסוגלים לדבר, לחשוב, או לשתות קפה באופן עצמוני.
הדוגרים שבעם סיפרו לי כי מאסו במערכת החינוך, בהבטחות נבובות, ילדם צימח קרניים. במחוז אחר ילדים איבדו כל רסן וסדר יום. לדידם זה משו ערכאי שאיזה משוגע פעם יצר.
הגדילה לעשות חברה יקרה ששלחה לי רשימה אלפביתית שכללה: זמני מסך, זמני שינה, פינוק יתר, ט(ת)ביעת יתר, אימוני צרחות, משמעת, מריבות ועוד.
נכון כשזה אצל השני אנחנו מרגישים טהורים? כאילו אצלנו הכל תקין. הבית שקט באופן תמידי, הילדים שלנו חיילים במסדר, לוחשים כשהם צריכים משהו, הבנים "דופקים" 3 סדרים מול הסטנדר, הבנות משחקות בבובות וכל היום עוזרות לשטוף כלים.
כאילו, ברור.
אמנם אני לא מומחית להורות אלטרנטיבית בשילוב nlp ואין לי דיפלומה בהורות מקרבת לילדים מאתגרים, שמוציאים כל בדל שלווה מהוריהם. לא.
אך כאמא ל-3 מתבגרים פלוס בתמצווש אחת ובן חיידר מחונן, התקופה הזו סגרה עלי. בין הבידודים והסגרים, מצאתי את עצמי מנווטת בין קפסולות, אלה האמיתיות שהיו לפני הקפסולות של הקורונה. מבטיחה לכם שעשיתי הכרות עם כל סוג קפסולה שחלק מהמרכיבים שלה היו נגד כאבי ראש קיצוניים והקפסולה השניה, איש איש לפי שגעונות המוסד שלו.
לכי תעירי אחד בשבע בבוקר במשך שעתיים, אחרי שעשה לילה לבן כי ממילא לא לומדים רגיל ואז לקבל טלפון ב-8:55, דקה לפני שהוא לבוש קומפלט, שיש ילד חיובי בשיעור. אז יאללה, עוד בידוד לשבועיים פלוס ריבית הצמדה ואספקת טון קורנפלקס.
ואז לעבור לשני, לסחוב אותו עם פיג'מה לא מתואמת, טרוט עיניים, לגינה שהוסבה לכתת לימודים. אני עוד מספיקה לשמוע את הרב מספר פרשת שבוע ומנסה לרכז קבוצה של אייצ' די אייצ' אי שמתרגשת מהחיפושיות שם ובורחת משם דקה לפני שאמצא עוד מישהו חיובי בדרך.
ואז בתהמצווש. לכי תכיני שיעור בת מצווה שיאמר כולו דרך הטלפון, כשברקע המורה מנסה את כישוריה הווקאליים, לא ממש בהצלחה. קריעת ים סוף היתה מאורע פחות קשוח.
ואז התיכוניסטית, דעות ליברליות צימחה הגברת. בבוקר את קמה לצלילי המערכת הקולית. את מתגברת על הפצעונים שהקול של המורה לאנגלית גורם לך בבוקר, נזהרת לא לעבור ליד הלפטופ בטעות כדי לא להביך את בת ה-15. כבר היו דברים מעולם ודי לחכימא ברמיזא.
ובחזרה לנזק.
אמא מושלמת אחת כתבה לי שלא היה לה שום נזק ואנוכי בכסילותי האמנתי.
איך לא נזק?????? איך????????????
מי ישלם את התסכול של הילדים על כל חגיגות פורים השנה, ההתארגנות לפני, תכנון התחפושת הקולקטיבית, החנויות הסגורות שלא שרדו, אפילו אלה של הכל בשקל, התחפושות לפי נושאים ועמים ועדות, חגיגות המישמישמישה בבתי הספר בראש חודש אדר ובכלל. כל מסיבות העדלידע.
ופורים, עד שהוא בא ולא בסגר, הוא יוצא בשישי לחוץ.
סבתות וסבים שעדיין רועדים מהדבקות ולא מכניסים הביתה אף אחד, אף.
ומה עם שלל האוספים והסיירות שהשנה יאלצו להסתפק בקוגל בחלל הישיבה?
אנשים מפחדים ובצדק. ילדים מתוסכלים ומשועממים ובצדק.
כל שנה התקופה הזו סיפקה תעסוקה למשך 3 חודשים קודם ולאחר מכן 3 חודשי התאוששות והשנה, נאדה. נכון, הכל חוזר חלקית, המשק ומערכת החינוך מתעוררים מתרדמת חורף דובית מסוכנת.
ההשלכות, כאילו שלא חווינו אותן עד כה, ימשיכו להגיע בגלים.
וכהורים, נמשיך לספוק כפיים מגוידות, נביא שמאי שיאמוד את הנזק ונקטוף לעצמנו פרח על זה שאנחנו.
הצגת כל התגובות