עשר נשים אקראיות, נשאלו על המלחמה: על הדקות הקטנות והשגרתיות, על ההתמודדות עם הילדים במערכה, על המחשבות והתחושות. ניתן ללמוד הרבה מן התשובות הקצרות:
מהו הרגע בו את מייחלת שהאזעקה לא תפתיע אותך?
"כשאני באמצע מסע המקלחות".
"כשהילד בשירותים".
"כשאני בשירותים והילדים ב…".
"כשהילדים בדרך הביתה ממוסדות הלימוד".
"כשהילדים משחקים למטה".
"כשמתחיל מקהלת הבכיות בערב"- (פשוט אני בטוח לא אשמע את האזעקה).
"באמצע הלילה כשהילדים נמים את שנתם".
"כשהילדים במוסדות החינוך".
שתפי במחשבה ראשונית שעלתה בך כשהסתגרת בחדר הממ"ד בעת אזעקה?
"אוי, הסיר נשאר על האש…".
"כולם פה?".
"אני מקווה שיוסי (אחד הילדים) במקום מוגן".
"איזה בושות! הבית מבולגן. לא יפה שהחמאס לא הודיע לנו קודם". (השכנים נכנסים אליה לממ"ד).
"אסתי (הילדה) נראית מפוחדת…".
"אי אפשר לדמיין מה התושבים בדרום חוו…".
"שימותו כל שונאי ישראל".
"נו, אפשר לצאת"?.
"מעניין איפה היה היירוט/ הנפילה"?.
"למה דווקא עכשיו? אני באמצע ל…".
מהו המשפט שהילדים הפתיעו אתו אותך בהקשר למלחמה?
"למה יש עוד פעם אזעקה זה כבר לא שמחת תורה?"- באזעקה הראשונה אחרי שמחת תורה. הופתעתי מההתניה שאזעקות קשורות לשמחת תורה".
"היי, אמא צריך לרוץ לממ"ד, יש אזעקה"- הבת שלי בת השלוש קפצה מרעש של אופנוע".
"אני לא רוצה ללכת לבד לשירותים. אם יהיה פתאום אזעקה?".
"אמא, יכולים לחטוף אותנו??".
"זה היה יירוט, לא נפילה"- הופתעתי מהאבחנה והמושגים של בני בן השבע.
"למה הערבים שונאים אותנו?".
"למה לא שורפים את כל עזה?".
"איך לא נגמר להם הטילים?".
"איזה חג יהיה כשננצח את הערבים?".
"לא צריך לפחד. השם שומר עלינו".
באיזה אפיזודה את יכולה לומר שחשת את הפחד בעצמות, בתחושה הפיזית הממשית?
"כשהחלו לבוא השמועות על מה שקרה בדרום".
"במוצאי שמחת תורה כשדמיינתי שמישהו מנסה להוריד את הידית בדלת הבית".
"בלילה- כשהרעמים נשמעו לי כ'פיצוצים'".
"כשתפס אותי אזעקה, כשהייתי עם חמש ילדים קטנים ברחוב".
במילה- מה מרגיע אותך ומנחם אותך?
אמונה
תפילה
הילדים
ביטחון בה'
הסחת הדעת
השגרה
איך את מרגיעה את הילדים המודאגים?
"משתדלת לא לדבר לידם על הזוועות ובכלל על המלחמה".
"מדברת איתם דברי אמונה וביטחון. בפשטות: "ה' שומר עלינו"...
"מנהלת שגרת יום רגילה- זה המרגוע".
"מדברת איתם על הנושא. מנסה לשמוע מה הם יודעים ולתווך להם את המציאות בצורה חכמה".
"שומרת על אופטימיות. משרה אווירה רגועה וחיובית".
"מי אמר שאני מצליחה להרגיע את הילדים"?.
"מגיבה באיפוק בכל אזעקה שלא ילחצו".
אפשר ללמוד מהתשובות על דאגת אם יהודייה לילדיה, על אמונה שמחזיקה אימהות, על הרגעים המצחיקים בתוך סערת החיים, על השפעת המלחמה על הילדים ועלינו, ועל העיקר למול הטפל.
