כך נראה ערב שגרתי בחופש אצל אמא בבית עם בנות

שמונה בערב הפציע. בוקר טוב. הבית מתחיל לשקוק חיים. בימים כתיקונם שמונה בבוקר מבשר על אות הפתיחה, אך בימי החופש- בשמונה בערב מתחיל היום. בת בת ועיסוקיה ובשמונה בערב כל הזירות מתלכדות. אסתי מכריזה בפאתוס: "יאללה, אני מכינה בלינצ'עס", יעל כבר מפשילה שרוולים, נכונה לעזור במשימה. אני מביטה בעייפות במטבח: "הרגע סיימתי לארגן ולנקות", אני אומרת בטון מיואש.

"ננקה אחרינו". מבטיחות הבנות במקהלה.

הן יודעות בדיוק כמוני כמה ההבטחה שווה. הן לא פרטו מה כולל הניקיון וגם לא מתי…

ריקי הבכורה מגיחה מהחדר: "מה הקטע בלינצ'עס, נמאס", היא פוסקת בהחלטיות: "בא נכין פנקייק- זה הרבה יותר מפנק".

וכך נפצח ויכוח בן רבע שעה. בלינצ'עס או פנקייק? נשמעים טיעונים ברומו של עולם לכאן ולכאן והטונים רק עולים עם שלבי הוויכוח.

אני בינתיים נמלטת לחדרי ממלמלת תפילה חרישית שהצעקות לא יעירו את הקטנים.

כנראה שהוויכוח הוכרע, כי אחרי כמה דקות הוויכוח מתחלף בקולות צחוק רועמים.

ריח של טיגון מכה באפי. שתי דפיקות על דלת החדר. ריקי עומדת מולי עם צלחת אקסקלוסיבית מעוטרת בפנקייק והמון המון שוקולד וכל מיני עצמים בלתי מזוהים. אני מגיבה בהתרגשות. הלך לי על הדיאטה. אני יוצאת חזרה אל המטבח, נשאבת לצחוקים וההמולה.

אני שומעת דפיקות על דלת הבית. אני מסמיקה. זאת בטח שוב השכנה המבוגרת. אני מהסה את הבנות. כבר לפני שבוע השכנה דפקה והתלוננה על הרעש בשעות הערב.

אני פותחת בהססנות, מכינה מילות התנצלות מנומסות. אהה זאת בסך הכל הבת של השכנים. "יעל נמצאת?" היא שואלת וכבר נכנסת אחר כבוד.

"שמעתם מי התארסה?" היא שואלת כממתיקת סוד.

"מי?" כל הבנות שואלות במקהלה.

חני- המזכירה בסמינר!!!

יו!! אני לא מאמינה!! שואגות כולן בהתלהבות.

חני היא רווקה מבוגרת. כבר עובדת שנים בסמינר. כולם חיכו לשמע הבשורה.

הבנות פוצחות בריקודים. הן מדליקות מוזיקה על ווליום גבוה. וכל אחת בתורה מלמדת ריקוד חדש.

אני מביטה בשעון בדאגה. מחכה לי מחר יום עמוס. היומן מלא במשימות ויש לי כמה פגישות חשובות הדורשות ריכוז.

אני מפצירה בבנות שתלכנה לישון, מבינה כמותן שהמשימה נועדה לכישלון ונעשית לפרוטוקול בלבד.

"כבר" הן אומרות בתחינה.

המוזיקה נכבית. חצות הלילה חולף ללא התנגדות גלויה. הבנות מכריזות על 'מצב כפית' מצב שצוחקים מכל בדיחה גם היא לא מצחיקה…

כשנגמרות הבדיחות רמת השיח מתרוממת. הבנות פותחות בדיון פילוסופי מעמיק על תפקיד האדם בעולם. אחר כך כל אחת בתורה חדה חידה. עכשיו אני מצטרפת בעניין. מנסה את כוחי אל מול הבנות השנונות.

בבוקר אני מוצאת את עצמי עם הבגדים של אתמול. נרדמתי עם הבגדים.

גם היום אני עייפה בעבודה.

עייפה אך מרוצה:

מרוצה כי זכיתי עוד לילה לחוות את הנחת.

מרוצה כי יכולתי להילחם בתופעה, להתעצבן ולהתמרמר, אך אז הייתי גם עייפה וגם לא מרוצה.

מאחלת בהצלחה לכל האימהות בחופש הגדול והכי חשוב- תתפסו חזק את הרגעים עם הילדים

הרבה נחת והרבה כח!