כיכר השבת
כיכר השבת

עוד כתבות על שבי דרוק:

משהו בה משך את נטלי ומבלי דעת בדיוק מדוע מצאה את עצמה צועדת גם ביום המחרת לכיוון הספסל ההוא, מקווה לפגוש אותה שוב

16
| |

הדרמה נמשכת: אלמלא הגנבנו אותה, הייתה מבלה את כל ימיה בבית יתומים עלוב. ילדה בלי שם. ללא עבר ללא עתיד. יום יבוא ונספר

3
| |

כאב ההכרה היכה בה. האומנם, כה אנוכית אני, אגוצנטרית? מרוכזת רק ברצונות ובצרכים שלי ולא מסוגלת לתת מקום מרכזי לאף אחד

1
| |

אנה הביטה בו במבט מיוסר וזועף, במוחה התערפלו אי אלו מחשבות לא ברורות אודות גילו המתקדם של הרופא שנותן כנראה את אותותיו על שיקול דעתו המקצועי, כשלפתע קלטה זיק של משובה בזוית עינו

3
| |

"אמא, תקטפי לי את הירח. הוא עגול היום, ולבן, ויפה כל כך". עיניה של נטלי נעצמו כמעט. "גם אותו אביא לך, יקירה, גם אותו"

2
| |

כאוחז בזכוכית דקיקה נטל מיכאל את התינוקת אל בין זרועותיו, התבונן בה בשימת לב מרובה, אחר נפלטה אנחה ארוכה מפיו.

4
| |

נורות החשמל הצהובות היו עמומות משהו, חיוורות. תחתיהן נתלו אלפי שמשות בתקרת החדר, רסיסי אור התנפצו כמו שברי קריסטל

1
| |

בבית אחד מתייסרת אישה בגין התינוק שלא תזכה להביא לאוויר העולם, ובקצה הרחוב מתכחשות נשים לתפקידן, לאושרן עלי אדמות, וללא כל יסורי מצפון שולחות את פרי בטנן לחיים רצופי יסורים, נדידה מבית יתומים אחד למשנהו, זרות וניכור…

2
| |

כמו פושע מועד לפני קריאת פסק הדין, עלתה במוחה מחשבה עגומה. כך ודאי מרגיש גנב או רוצח עם תום המשפט, כאשר נותרו אך מספר דקות לפני שהשופט יקרא את פסק הדין. פרק א' בסדרת הסיפור בהמשכים. מיוחד ל'כיכר השבת'

1
| |

שוב גאה בה אותו דחף עצום, לנטוש את עמדת התצפית מהחלון, ולהמלט, להמלט, למחוק תקופה איומה זו מחייה ולהתחיל מחדש, בדיוק כפי שפתיתי השלג היורדים, מוחקים, וחוזרים ומוחקים את פסיעות הנעליים וסימני המכוניות הפוגמים במעטה הלבן, הנפלא הזה

1
| |

כיכר השבתפורטל חדשות ועדכונים לציבור החרדי

כיכר השבת
חדשות כיכר השבת | הצהרת נגישות | RSS | פנו אלינו | קריירה | אחסון אתרים Hosted by sPD.co.il
מדיניות פרטיות תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות כיכר השבת 2009-2024