התמונה שבכותרת, היא אולי התמונה אשר תיצרב לעד בתודעה של העולם כסופה של תקופה. הטיסת חילוץ של המטוס הצבאי האמריקאי, נושא את הספרה הסימבולית 9-11 (אירועי הפלת המגדלים), מנסה להמריא ממסלול המראה העמוס באפגנים עם כפכפים שרצים לצד המטוס, ללא צל צילו של חייל אמריקאי המאבטח את המסלול, מהדהדים בכל העולם. וכאילו זה לא מספיק, התפרסם גם הסרטון המצמרר, שכולל אנשים הצונחים למותם מהמטוס כאשר הוא סוף סוף מצליח להמריא משדה התעופה בקבול.
האירוע, במה שמזכיר בצורה מצמררת, את התמונות הנוראיות של אנשים הצונחים למותם מהמגדלים הבוערים בספטמבר 2001, שהובילו לפלישה הצבאית של ארה"ב לאפגניסטן, באירוע שכל כולו סוריאליזם מצמרר, כ-20 שנה לאחר שהאמריקאים נכנסו לרדוף את אל-קעידה בגיא המוות של אפגניסטן.
קצרה היריעה מלעסוק ב-"בית הקברות האפגני", ששימש כמקום לכתישת מעצמות, מאלכסנדר מוקדון, דרך 3 מלחמות של האימפריה הבריטית, עבור בסובייטים וכלה באמריקאים, אגש ישר ללב המאמר המתאר את ניתוח הנסיגה עצמה.
במסיבת עיתונאים שנערכה בתחילת חודש יולי, נשאל הנשיא ביידן האם יכולה להתרחש סיטואציה, בה האמריקאים ינסו על נפשם עם הליקופטרים מבניין השגרירות, כפי שנעשה בשנת 1975 מסייגון שבויאטנם.
בקליפת אגוז, הנשיא ביידן השיב שלא קיים סיכוי שכזה, הצבא האפגני ערוך ומוכן וכי ניתן להיות רגועים שהנסיגה תתבצע בצורה מאורגנת ומסודרת.
גם מזכיר המדינה, אנתוני בלינקין, התחייב רק לפני מספר שבועות בשימוע שנעשה לו בפני ועדת החוץ ש-"זה לא שהמדינה תתמוטט מיום שישי ליום שני"….שזה אגב בדיוק מה שקרה בפועל.
כל הנושא הזה של הנסיגה החפוזה, כאשר הצבא האמריקני לא מסוגל אפילו לאבטח את מסלול ההמראה של מטוסי חיל האוויר שלו, מייצרים פגיעה בשני ווקטורים בהקשר של ביידן וזה מבחינת התפקיד של ההגמון העולמי מחד, וההקרנה כלפי פנים מאידך.
המימד העולמי
המשפט הידוע: The whole world is watching (העולם כולו צופה) שנאמר ע"י דון רוס, מזכיר התקשורת מהמפלגה הדמוקרטית על האלימות המשטרתית במהלך ההפגנות כנגד המלחמה בוויאטנם בשנת 1968, מחוץ לכינוס המפלגה הדמוקרטית, מקבל את הטוויסט לאירוע באפגניסטן במימד הבינ"ל. כבר אתמול, מיהר עורך של עיתון סיני לצייץ לטיוואנים כי כדאי להם מאוד להכין את הדגל עם חמשת הכוכבים ככניעה.
אבל לא רק באסיה העולם צופה, גם במזה"ת מתבוננים בהשתאות באופן שבו קרסה הקונספציה שהניחו האמריקאים כי השקעה של למעלה משני טריליון דולר בחימוש הצבא האפגני יספיק בכדי לקדם את ערכי הדמוקרטיה והשיוויון האמריקאי, דוגמת כתבה ב–CNN על פתיחת לימודי מגדר לתואר שני באוניברסיטת קאבול, או חקיקה בקונגרס של ארה"ב (!!!) המחייבת ייצוג של שיתוף נשים במו"מ לשלום, תפגוש מחדש את המשטר החשוך של הטאליבן המאפשר לאשה לכל היותר לצאת עטופה בבורקה לערוך קניות.
ההשפעה על המרחב שמעבר לאסיה מורגש היטב "בשכונה" שלנו במזה"ת. אם בעבר הייתה שאיפה להרחבת "הסכמי אברהם" לעבר ערב הסעודית, הרי שכעת הסעודים לאור המשיכה האמריקאית מהמרחב, עושים חישוב מסלול מחדש וחזרו לדבר עם האיראנים, בשלב הראשון על תימן בעיראק, אבל אין ספק שבהמשך על יחסי המדינות עצמן.
לסיכום ההקשר הבינ"ל, הזירה במרחב מבינה כי יהיה קשה להישען על הכוחות האמריקאים, ומתחילה במסע להסדרת האינטרסים הלאומים או האזוריים, בעידן של אחרי ה-"פקס-אמריקה", בו ארה"ב שלטה בעולם כמעצמה גלובלית והפעילה את מרותה לאכיפה של הנושאים אותם שאפה לקדם.
המימד המקומי
האופן שבו קרסה הנסיגה של החזית האפגנית, חייבה את הנשיא ביידן להפסיק את חופשתו ולטוס לשאת את נאום "אני המאשים" שלו בפני האומה.
בקליפת אגוז, מאשים הנשיא ביידן את הממשלים הקודמים ובדגש מיוחד את ממשל טראמפ שהניח בפניו "מעשה עשוי", את המלחמות האין סופיות של למעלה מ -20 שנה, שבל פעם שמנסים לסגת, התוצאות הן קשות, האכזבה שלו מהשבטים האפגנים, שבינם לבין תודעת "עם", אין דבר וחצי דבר, כפי שבא לידי ביטוי בקריסה הטוטאלית של הצבא ונפילת שלל צבאי שאותו חימשו האמריקאים בציוד הכולל מסוקים, רכבי שטח ומל"טים שנפלו כעת בידי הטאליבן, שעד כה הסתפק בחמורים, עיזים, טנדרים של טויטה ונשק קל, לצבא חשוך, אך כזה המצוייד במיטב הארסנל האמריקאי.
משלם המיסים האמריקאי צופה בעיניים כלות כיצד היציאה המסודרת שהובטחה לו עם משטר נאור ודמוקרטי, התחלפה במנוסה מבוהלת ובתמונות הקשות מהשגרירות, וכבר מגיב בסקר של מכון טראפלגר מאתמול בערב, עם כ-70% מהאמריקאים שחושבים שהנשיא איננו מטפל במשבר, מהם כמעט 60% חושבים כי הוא שהוא כשל.
הסקר מצביע על שחיקה קשה של ביידן, בנושא שאומנם איננו ב"ליבת" העיסוק של המצביע האמריקאי הממוצע, אבל המובהקות שלו, מצביעה על עומק הבעיה.
זאת ואף זאת, בשבועות האחרונים, נאבק הנשיא במספר חזיתות מורכבות מאוד לטיפול. כ-80% מהאמריקאים, רואים את הנשיא ביידן אשם באינפלציה שהרימה ראש בשבועות האחרונים עפ"י סקר שפורסם בניו יורק פוסט.
הנשיא, ובעיקר סגנית הנשיא שמונתה מטעמו, גם סובלים קשות ממשבר בגבול עם מקסיקו, כאשר התחזיות מדברות על יותר מ-2 מיליון מהגרים שיגיעו לשערי ארה"ב בחלוף שנה מאז תפיסת מושכות השלטון, כאשר קאמלה האריס "זוכה" לריסוק בסקרים.
גם בתחום משק האנרגיה, העלייה החדה במחירי הדלק והגז, מביאים את הביקורת לפיתחו של הבית הלבן.
הסקנדלים הללו, ובכלל זה ההתפטרות של המושל קומו ממדינת ניו יורק, שמה את המפלגה הדמוקרטית בעמדה בעייתית לקראת ה-"מיני סיבוב" של בחירות בנובמבר הקרוב, ובטווח הבינוני, בבחירות האמצע של נובמבר 2022.
אין ספק שהנסיגה ומראות המסוקים על הגגים (נסיגה מסייגון ב-75 מול נסיגה היום מאפגניסטן), לצד התמונות של עליה באינפלציה בשנות ה-70 למול אלה של ימנו, בשילוב העלייה במחירי האנרגיה, לא יכולים שלא להזכיר לנו את הנשיא הדמוקרטי שכיהן דאז ולקחת אותנו לאמצע הקדנציה של הנשיא הדמוקרטי, ג'ימי קרטר. אצלו זה נגמר בכישלון חרוץ בבחירות מול רייגן, השאלה היא האם זה יהדהד בקול מספיק חזק עבור ביידן או מחליפו, בבחירות 2024, בכל הקשור במצביע האמריקאי.
קובי ברדה הוא ראש תוכנית גל בשערי מדע ומשפט ומומחה לפוליטיקה אמריקאית.