אחלאם תמימי היא טרוריסטית שתכננה והובילה את המתאבד למסעדת סבארו ב-כ' אב התשסא, על מנת לבצע את אחד מהתקפות הטרור הזכורות יותר מתקופת ה 'אינתפאדה השניה'.
אחלאם, אז סטודנטית ועיתונאית במשרה חלקית, צילמה עצמה לפני המעשה כשהיא מדווחת עליו כעיתונאית - כאילו כבר אירע. המראה שלה בסרטון ההוא הקנה לה לימים את התואר 'המחבלת היפה', שנשמר גם כשכבר דבקה באיסלאם על חוקיו ורעלותיו.
היו שתמהו, מה גורם לסטודנטית מצליחה ומודרנית לזנוח הכל ולדבוק בדרך שאינה מתגמלת, מדכאת נשים באופן כללי, ומחייב שינוי דרמטי כל כך בחייה.
לי היא הזכירה את הדד.
מלכים א', פרק י"א:
יד וַיָּקֶם יְהוָה שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה, אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי: מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא, בֶּאֱדוֹם. טו וַיְהִי, בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת-אֱדוֹם, בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא, לְקַבֵּר אֶת-הַחֲלָלִים; וַיַּךְ כָּל-זָכָר, בֶּאֱדוֹם. טז כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב-שָׁם יוֹאָב, וְכָל-יִשְׂרָאֵל, עַד-הִכְרִית כָּל-זָכָר, בֶּאֱדוֹם. יז וַיִּבְרַח אֲדַד הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו, אִתּוֹ--לָבוֹא מִצְרָיִם; וַהֲדַד, נַעַר קָטָן. יח וַיָּקֻמוּ, מִמִּדְיָן, וַיָּבֹאוּ, פָּארָן; וַיִּקְחוּ אֲנָשִׁים עִמָּם מִפָּארָן, וַיָּבֹאוּ מִצְרַיִם אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, וַיִּתֶּן-לוֹ בַיִת וְלֶחֶם אָמַר לוֹ, וְאֶרֶץ נָתַן לוֹ. יט וַיִּמְצָא הֲדַד חֵן בְּעֵינֵי פַרְעֹה, מְאֹד; וַיִּתֶּן-לוֹ אִשָּׁה אֶת-אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס הַגְּבִירָה. כ וַתֵּלֶד לוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס, אֵת גְּנֻבַת בְּנוֹ, וַתִּגְמְלֵהוּ תַחְפְּנֵס, בְּתוֹךְ בֵּית פַּרְעֹה; וַיְהִי גְנֻבַת בֵּית פַּרְעֹה, בְּתוֹךְ בְּנֵי פַרְעֹה. כא וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם, כִּי-שָׁכַב דָּוִד עִם-אֲבֹתָיו, וְכִי-מֵת, יוֹאָב שַׂר-הַצָּבָא; וַיֹּאמֶר הֲדַד אֶל-פַּרְעֹה, שַׁלְּחֵנִי וְאֵלֵךְ אֶל-אַרְצִי. כב וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה, כִּי מָה-אַתָּה חָסֵר עִמִּי, וְהִנְּךָ מְבַקֵּשׁ, לָלֶכֶת אֶל-אַרְצֶךָ; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי שַׁלֵּחַ תְּשַׁלְּחֵנִי.
הפירוט לדמותו של הדד מחייב ניתוח: הדד חווה בנערותו אירוע טראומתי. עקב כך הוא בורח למצרים, ומתחיל שם דף חדש. הוא מתאקלם, ומתחבב על משפחת המלוכה. בהמשך הוא מתחתן עם משפחת המלוכה, חי על חשבון המלך, מקבל אדמה, ילדיו מקבלים חינוך מלכותי.
עם פטירת דוד, מתעוררים בהדד זכרונותיו משכבר הימים, והוא מבקש כעת לקום ולנקום בבנו של מי שהסב לו את טראומת נעוריו. היות ומלך פרעה היה מחותן עם שלמה, היה זה בלתי אפשרי לפעול נגד שלמה - מתוך בית פרעה. לפיכך, היה עליו לעזוב את בית המלוכה, את הבית, את חינוך הילדים, את המשכורת הממשלתית, ולצאת אל ארץ לא נודעת - כל כך כדי לבקש נקמה על ארוע ישן שלא נעשה בכלל על ידי מי שהוא הולך לבקש נקמה ממנו! היתכן??
ואם באמת אדם נורמטיבי לא היה זונח את טובתו האישית על מנת לדרוש נקם, ורק מעשיו של שלמה הם שגרמו להדד לקום ולעשות מעשה, מדוע איפוא מוזכר כל הרקע האישי של הדד? די היה בציון העובדה שהדד היה לשטן.
ייתכן, ואנו רואים כאן את המעטת הנס. אכן, אדם נורמטיבי לא היה זונח את טובתו האישית לטובת רגש נקמה ישן. אבל הרוצה לטעות, יבוא ויטעה. מן הסתם, בדברי הימים למלכי ישראל, יימצאו הניתוחים הפסיכולוגיים שעשו למניעיו של הדד. מן הסתם, מסופר על המאמץ הדיפלומטי שנעשה בתיווך המלך המצרי, להרגעת החתן הסורר. מי שהעדיף - יכל לראות בהדד אדם הנושא טראומת נעורים שאינו מצליח להתגבר עליה.
והאמת? מעשיו של שלמה, אי קיום המצוות, המחשבה להיות יותר חכם מהתורה, הם שהובילו את הדד להיות לשטן.
אינני תמה על אחלאם. אינני מלין על הממשלה הרופסת שנתנה בזמנו לטרור להרים ראש. אינני מתפלא על התקשורת הישראלית שפירגנה ראיון לטרוריסטית הנתעבת, לישראלי שעשה סרט מחמיא על הטרוריסטים בכלא בכלל ועליה בפרט, אין לי טענות על הממשלה המנוקנקת בימינו, ששחררה את היצור הנאלח הזה לחופשי.
אם קם לי שטן, עלי לבדוק בציציותיי.
הא, ותו לא.
הצגת כל התגובות