ההודעה ששלחה לי אסתי חברתי מוקדם הבוקר היתה, לשם שינוי, הודעה מעודדת. שנה אחרי גירושיה היא עדיין מתמודדת עם ההשלכות הלא פשוטות של הצעד שהיא לא בחרה בו, ולעתים קרובות, החשיפה למה שהיא עוברת מותירה אותי מלאת כאב. אבל הבוקר היא סיפרה לי משהו משמח: במסגרת פגישת שידוכים התברר לה שהשמועות הקשות שהיו נגדה בקהילה – שככו. כשמבררים עליה, שומעים עליה דברים טובים, מה שאי אפשר להגיד על הגרוש שלה. היום, היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, הוא הפעם הראשונה מזה למעלה משנה שאני יכולה להגיד: האלימות שהופעלה נגדה נכשלה.
למי שלא חווה או ליווה מערכת של התנתקות מנישואין אלימים קשה להבין את עומק ההתמודדות. ההתמודדות הזו קשה פי שניים כאשר האלימות אינה גלויה לעין. רוב בני האדם יגיבו במהירות ובחדות כנגד אדם אלים. כשומרי מצוות, העובדה ש"המרים יד על חברו נקרא רשע" הוטמעה בנו מגיל הגן וברור לנו שמי שפוגע פיזית בבני משפחתו – הוא רשע. אבל כשמדובר באלימות מילולית, רגשית, נפשית ורוחנית רבים וטובים מתקשים להבין את משמעותה.
"גם אלימות פסיכולוגית היא אלימות", הודיע פעם דיין בבית הדין הרבני בחיפה לגבר שטען שלא היה אלים כלפי אשתו, אבל רבים הדיינים, השופטים, ואנשי ציבור אחרים הנחלצים לעזרתן של משפחות במצוקה – שעדיין לא מכירים מספיק את ההיבטים של סוגי האלימות הללו בכדי לזהות מקרים בהם הם קיימים ולסייע.
במקרה של אסתי, קל להבין למה. היא עוסקת במקצוע חופשי ועשתה לה שם של אשה מצליחה מאד בתחומה. בעלה לשעבר הוא "כלי קודש", גבר עם פאות ארוכות מאד ומסולסלות וזקנקן שמשווה לו פני תינוק. מי ימהר להאמין שמישהו היה יכול לפגוע באשה המוצלחת הזו בצורה כזו, שהיא הגיעה למצבים נפשיים קשים מאד? מי יאמין ש"כלי קודש" יעשה זאת? אלמלא הייתי עדה לחלק מההתעללויות שעברה, ייתכן שגם אני הייתי מתקשה להאמין.
אבל זו בדיוק הנקודה שאנשי מקצוע מדגישים: אלימות יכולה לפגוע בכל אדם – אשה או גבר – ובכל רקע של החיים. עשירים ועניים, משכילים יותר ופחות, מקהילות כאלה ואחרות. הצרה הזאת נמצאת אצל כולנו – ורק אנחנו יכולים לעזור לשרש אותה.
אצל אסתי, הבעל המתעלל היה זה שבחר להתגרש, מסיבות שאי אפשר להעלות על הכתב בבמה חרדית. אבל העובדה שהוא בחר בזאת – לא גרמה לו להפסיק להתעלל בה, ולא פעם גם בילדים – רק כדי לפגוע בה. ומי שאיפשרו לו זאת היו בני הקהילה, שקנו כל שטות בלתי אפשרית שהוא פלט מפיו לגביה והפיצו הלאה.
פתחתי בשורה התחתונה – השמועות דעכו, אף אחד כבר לא קונה אותן, אבל זו היתה שנה של גיהנום, גיהנום שהיה יכול להמנע אם מישהו היה מתעניין גם אצלה במקום להפיץ את הרעל הבלתי אפשרי.
לימוד והרחבת הדעת על מושגים כמו נרקיסיזם, הפרעות אישיות וגזלייטינג יעזרו להבין את המתרחש במקרים רבים. כך לדוגמא, אשה שעוברת גזלייטינג יכולה לאבד שפיות, כפשוטו. ואז כמה קל יהיה לנוד לבעלה "מסכן, היא לא שפויה, אפילו עברה אשפוז...". מאז שהכרתי את אסתי פתאום אני יודעת שאשפוז יכול לקרות כי האלימות הנפשית הקשה הביאה לכך, כך שאני מתייחסת בחשדנות רבה לדיבורים כאלה. ויש עוד צורות של אלימות שרחבה היריעה מלתאר כאן.
וכאן נכנס המקום של כולנו – חובה עלינו ללמוד, להשכיל, להכיר צורות של אלימות שנמצאות בכל מקום ולא נגלות אוטומטית לעין כמו פנס כחול מתחת לעין או סימן אלימות פיזית אחר. כי זה התפקיד שלנו לדעת ולהבין שלא כל מי שיודע לחייך יפה, עושה זאת גם בתוך ביתו. והדברים נכונים לשני המינים – אשה שנראית נחמדה יכולה להיות אשה שמרה ממוות לבני ביתה. ואם בת משפחה כבר נמצאת בתוך התהליך הקשה של גירושין והיא מדברת על פגיעה בה מצד בן הזוג – לא ייתכן שהתגובה תהיה "יש שני צדדים למטבע". כי אף שהכלל הזה נכון – הוא בטל ומבוטל במערכות המערבות אלימות. ביום הזה, מעל הבמה החשובה הזו, בקשה לי אליכם: אל תתנו יד לאלימות, ותלמדו מהי, כדי שלא תעשו זאת מבלי דעת.