לא לעתים נדירות מכונים רבים משומרי המצוות כ"אנטי ציוניים" , כינוי זה הפך להיות שם כמעט נרדף שלהם וכלי התקשורת הכלליים בישראל ששים ושמחים לעשות בו שימוש תדיר בכל עת שניתנת להם ההזדמנות לגרוף על חשבון צבור זה נקודות זכות כלשהן.
להלן תיעשה השוואה קצרה בין הצבור המכנה עצמו "ציוני" לבין הצבור המכונה "אנטי ציוני" מתוך נסיון לברר עד כמה ישנה הצדקה, אם בכלל, להדבקת התווית הגורפת "אנטי ציוני" לאותו צבור השואף לבסס את חייו על הוראות התורה במלואן, לפחות במידת האפשר.
ראשית, ספירה שטחית של כמות הפעמים אותה מעלה יהודי שומר מצוות את המילה "ציון" על דל שפתין מעלה כי מילה זו מוזכרת לכל הפחות 10 פעמים מדי יום - בשלושת התפילות היומיות ובעת הברכה על המזון.
יש להדגיש כי אין המדובר ביום יוצא דופן ולא באדם יוצא דופן, מדובר ביום שגרתי לחלוטין בחייו של היהודי המעצב את חייו בהתאם לספר ההוראות של העם היהודי.
נשאלת עתה השאלה המסקרנת כמה פעמים הישראלי הממוצע – זה שמדדי הרייטינג המתפרסמים תדיר מעידים על תחומי התעניינותו ועיסוקיו בשעות הפנאי – מעלה את המילה הזו על דל שפתיו? כמה פעמים אלו הנמנים על מעוזי החילוניות במדינת ישראל מזכירים את המילה ציון מדי יום?
כיוון שהתשובה לשאלה זו הנה טריוויאלית יש לתמוה מדוע אין במדד זה לקבוע באופן ברור מי הם אלו הנמנים על קבוצת הציוניים, אלו שציון חשובה להם ותופסת מקום משמעותי בחיי היום יום שלהם, ומי הם אלו שאינם נמנים על קבוצה זו?
שנית, יושבים להם ישראלים יורדים במונטריאול, לוס אנג'לס או מילאנו - כאלו ששירתו כמובן בצבא אולם חרף הרוח הציונית העזה היוקדת בהם החליטו לרדת מהארץ בגלל הפקקים, המשכורות ועוד כהנה וכהנה מרעין בישין שאבותיהם מייבשי הביצות לא חלמו עליהם - קוראים את התיאורים הצבעוניים של התקשורת הישראלית הכללית אודות חברת ה"אנטי ציוניים" ומהנהנים בהסכמה מהולה לעיתים בשנאה כי אכן מהאנטי ציוניים תיפתח הרעה.
העובדה כי במקרים לא מעטים יורדים אלו החליטו לקשור את גורלם, חלומותיהם ומושאי שאיפתם בארץ נוכריה, תוך שבמקרים רבים אין הם פוסלים על הסף נישואי תערובת עם נוכרים – אין בה כדי להכתירם בתואר המרושע "אנטי ציונים".
מנגד, עם אלו המכונים "אנטי ציוניים" מנוי וגמור כי הם וצאצאיהם יישארו בציון גם בעוד שבעים דורות בלי שום קשר לשאלה מי זה השולט בה עכשיו ומי זה שישלוט בה מחר, כמו כן יש בעבר העשיר שלהם להוכיח כי סיכוי סביר מאוד שהדומיננטיות של ציון בתמונת עולמם תישאר כזו בלי שום קשר למצבם הכלכלי או מצב הפקקים בכבישים.
מדוע חרף זאת אין בדברים אלו לערער את עמדת התקשורת הישראלית הכללית היודעת לקבוע בידענות מופלגת מעוררת הערצה מיהו הציוני ומיהו האנטי ציוני?
שלישית, לא מעט יהודים בעלי חזות "אנטי ציונית" מובהקת על פי הגדרות התקשורת הכללית שמם הנו "בן ציון", נוסף על כך, חלק מהנמנים על קבוצה ה"אנטי ציוניים" יתנו לילדיהם בבוא העת את השם "בן ציון" ללא התחבטויות המקובלות האם שם זה עומד בסטנדרטים המחמירים של אפנת השמות העכשווית או לא.
מקום בגלות, מקום זמני
מעניין לבדוק מהו מספר התושבים הצעירים למשל בצפון ת"א, אזור שבו הרוח הציונית מנשבת כידוע בכל עוזה, הנושאים שם זה. מעניין לבדוק כמה מהנמנים על אותן הקבוצות המתהדרות ללא הרף בציונותן שמם הנו "בן ציון" וכמה מהם יאזרו אומץ ויתנו לילדיהם את השם "בן ציון".
חרף העובדה שלכולם ברורה התשובה, ובכללם גם אלו המחזיקים בשופרות התקשורת הכללית, עם כל זה אין בה משום מה כדי להביא למחשבה נוספת בסוגיה זו.
רביעית, הרלוונטיות של ציון בתמונת עולמם של היהודים מאז ומעולם היתה הודות להלכה היהודית ותו לא, נטישת ההלכה ואורח החיים היהודי מביאה בהכרח לטשטוש חשיבותה של ציון בתמונת עולמו של הנוטש.
התשובה לשאלה בעולמו של איזה יהודי הדר בניו יורק ציון דומיננטית הרבה יותר, בעולמו של החרדי או בזה של היורד הישראלי הנה ברורה לחלוטין. היהודי שומר המצוות לעולם לא ישאף להפוך את מקום ישיבתו בגלות למקום מושבו הקבוע ולעולם לא ינסה להתמזג עם האוכלוסיה הנוכרית המקיפה אותו.
מנגד יתכן בהחלט כי יהודי שנטש את אורח החיים היהודי ישאף להפוך את מקום מושבו בלונדון או בסן פרנציסקו למקום מושבו הקבוע וינסה להתמזג לחלוטין בסביבתו הנוכרית, צעדים שישאירו כמובן את ציון מאוד רלוונטית בתמונת עולמו ובתמונת העולם שתיווצר אצל ילדיו.
2000 שנה של קיום יהודי בגלות וליחה של ציון לא נס והכמיהה והכיסופים אליה לא התקהו כהוא זה, לעומת זאת 60 שנה לקיומה של מדינת ישראל ורבים מהישראלים, בעיקר צעירים, מתחבטים קשות עם עצמם מדוע ללקט פירורים בזויים של העולם המערבי בגרורה חסרת הזהות והאנמית שהוקמה בארץ ישראל אם ניתן להגר ל"מוקדי האור" של העולם המערבי וליהנות ישר מהמקור.
ובכן מיהו זה שציון מהווה ערך פנימי מוחלט שאינו ניתן לערעור בתמונת עולמו ומיהו זה שציון מהווה עבורו זמני מקלט מפני האנטישמיות הרצחנית של עמי אירופה שהחליטו להקיא מקרבם את היהודים ששיוועו להיטמע בתוכם?
הפוגרומים נעלמו
באופן טבעי, עת החלה להסתמן מגמת ההתעשתות של עמי אירופה מהטירוף האנטישמי חזרו להיות עמי אירופה מושא לחיזור מצד אותם יהודים אומללים שמחד הוקאו מהיבשת האירופאית בתיעוב אך לפני מספר עשרות שנים ושמאידך החליטו לכרות את עצמם מעם ישראל ומצאו עצמם חסרי זהות עמוקה כלשהיא, קרחים מכאן ומכאן.
חמישית, מקובל כי כאשר מאן דהוא נדרש לשבח את מדינת ישראל הוא לרוב מעלה על נס את עובדת היותה של מדינת ישראל דמוקרטית, מתקדמת, טכנולוגית, ונאורה – זאת בניגוד משווע למדינות הנחשלות והמפגרות הסובבות אותה. בצל תפיסה זו גדלים ומתחנכים רבים מהצעירים במדינת ישראל בימינו.
אלא שבעקבות זאת מתבקשת התמיהה מדוע - אם החיים במדינה דמוקרטית, מפותחת, מתקדמת ונאורה הם ערך כה נעלה - יש להקיז את הדם לשם יצירת מדינה שכזאת במזרח התיכון אם אפשר ליהנות ממנעמי העולם המערבי הדמוקרטי והנאור מבלי לסכן חיי יהודים על כך? מי המשוגע שמסכן את חייו וחיי משפחתו ומחליט לגדל את ילדיו על חבית של חומר נפץ, דהיינו בלב לבו של העולם האיסלאמי, בו בשעה שישנן אינספור מדינות בעולם המציעות את כל יתרונותיו של העולם המערבי עד האחרונה שבהן ונעדרות מנגד את סכסוך הדמים המלווה את מדינת ישראל מיום הקמתה?
יהודי המערב אינם סובלים היום מאפליה וסיפורי האימים על הפוגרומים של ההמון הפולני או הרוסי המוסת כבר אין בכוחם להשפיע על צעירים שגדלו בצל "קרני האורה" של הסרטים ההוליוודיים, אם כן מה החיים במדינת ישראל מציעים לאדם הרואה עצמו בן המערב ה"נאור", "המתקדם" וה"מפותח" שאין מדינות המערב האחרות יכולות להציע?
אם כי ישנם טיעונים נוספים בעניין זה, די בכך כדי להסיק כי כל שנותר מעתה הוא למצוא הסבר מתקבל על הדעת להיפוך היוצרות המדהים הזה; היפוך יוצרות לפיו זה הרואה בארץ ישראל מקלט כפוי מפני הפחד והחרדה מן האנטישמית ובו בעת לוטש ללא הרף עיניים כלות ומלאות בקנאה כלפי מדינות המערב מכונה "ציוני", כאשר זה הרואה בארץ ישראל את ביתו היחידי עלי אדמות - לא חלילה באופן של דיעבד אלא לכתחילה, זה הרואה בציון חלק מהותי ובלתי נפרד מהוויתו בעולם הזה ויוצא מגדרו כדי להנחיל זאת ללא שיור לילדיו - מכונה "אנטי ציוני".
הצגת כל התגובות